תרגישו בבית
מאת: שרון ליפסקר

איך משדרגים את המרחב הציבורי וגורמים לכולם להרגיש בו בבית? תכירו את הפלייסמייקרים הבאר-שבעיים ששמים את הקהילה במרכז

האם אי פעם יצא לכם לשאול את עצמכם אם אתם מרגישים מחוברים לעיר או לשכונה שבה אתם גרים? אם אתם מרגישים חלק מקהילה כלשהי? שאלות כאלה ואחרות מעסיקות את הפלייסמייקרים – אנשים שמקדמים הפיכה של סביבות עירוניות שהן לרוב מוזנחות וחסרות ייחוד למקומות שנעים לחיות בהם עם קהילה מגובשת ותוססת. רוצים להצטרף לשינוי? כל הפרטים בכתבה הבאה.

יוצרים מקום

המושג "פלייסמייקינג" (Place-making) או "יצירת מקום" הוא רעיון שהתחיל להתבסס בארצות הברית באמצע שנות השבעים של המאה שעברה. המהות של הפלייסמיקינג היא לשפר את הנראות של אזורים, ערים ושכונות, ועל ידי כך להעמיק את תחושת החיבור והשייכות של התושבים למרחבים ציבוריים אלו. למעשה פלייסמייקינג מהווה תהליך שבאמצעותו קהילות יוצרות ומשנות מרחבים עירוניים בסביבתן (כמו רחובות, כיכרות וגינות) למען עצמן בדומה לחברות לא מערביות וחברות שהתקיימו בעבר. הפלייסמייקרים אינם משתייכים לקבוצה חברתית ספציפית. בהתאם לכך תוכלו למצוא אותם בקרב אנשי אקדמיה, יזמים, אדריכלים, מתכנני ערים, פעילי עמותות, פעילים חברתיים וכמובן גם סטודנטים. במילים אחרות, כל מי שרוצה לתת מעצמו כדי ליצור מרחבים ציבוריים מזמינים ונעימים יותר.

בשנים האחרונות פרויקטים של פלייסמייקינג הפכו לעניין שבשגרה בערים גדולות בעולם, וגם ירושלים ותל אביב לא נשארו מאחור. למשל, במקום הרמפה המובילה לעומק התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הוקמה גינה ציבורית קהילתית, ומתקיימות בה כיום הופעות ושלל אירועים. מגמה זו נעשתה רווחת יותר גם בבאר שבע בזכות ארגונים חברתיים הפועלים ליצור תחושה קהילתית, עירונית וחמה באמצעות העמקת תחושת החיבור של תושבי העיר למרחבים העירוניים סביבם. "הרשת היא קהילה רחבה של צעירים וצעירות שרואים בבאר שבע בית. חלקנו סטודנטים וחלקנו באר-שבעים במקור. לכל אחד יש כוח לשנות מהמקום שהוא מגיע ובמסגרת הזמן, הכישורים, היכולות והידע שיש לו", מספר בן מורג, פעיל חברתי ורכז גילדת היזמים של "הרשת: באר שבע". לדבריו האירועים והפרויקטים של הרשת מהווים ביטוי של פלייסמיקינג, מפני שהם מאפשרים לשנות את נקודת המבט של תושבי העיר על המרחב העירוני מצרכנית ליצרנית.

בשביל הקהילה

פרויקט בולט של הרשת הוא ה"נגרייה הקהילתית". היא פתוחה בימי שני וחמישי לכל מי שמתעניין בעולם הנגרות והיצירה או סתם רוצה להתנסות בעבודה עם עץ. נוסף לשעות הפעילות השוטפות מתרחשות בנגרייה הקהילתית סדנאות, הרצאות, קורסים ופרויקטים קהילתיים. "זה עוזר לקבץ אנשים שהעניין שלהם הוא עבודה בידיים. הם לא צריכים באמת את הנגרייה כי יש להם את הכלים האלו בבית, אבל הם חלמו על מרחב שבו הם יוכלו לעבוד ביחד ולשם כך הוקמה הנגרייה", מספר בן.

פרויקטים נוספים של הרשת אשר מבטאים את אותה רוח קהילתית ושיתופית (ומהווים רשימה חלקית בלבד!) הם "הכלבויניק", מחסן ציוד שיתופי שהוקם במרכז ח"ן ומאפשר להשאיל ציוד לגינה וכלי עבודה למשך כמה ימים, ו"יוגה בשכונה", פרויקט שהביא את היוגה הקהילתית לשכונה ב'. בכל שבוע מועבר ברחוב ביאליק 40 שיעור יוגה, והוא מותאם לכל הרמות וללא הרשמה מראש, ובתום כל מפגש המשתתפים משלמים בהתאם לראות עיניהם. אם יוגה זה פחות הקטע שלכם אלא מוזיקה, פרויקט אחר בחסות הרשת שעשוי להתאים לכם הוא "It's a Jam", קבוצה של ג'אמים ספונטניים המתרחשים ברחבי העיר בדרך כלל במרחב הציבורי או ברחובות.

"פלייסמייקינג זו שיטה לפיה מתכננים מרחבים ציבוריים בהתאם לצרכים והרצונות של האנשים הגרים בהם, מתוך נקודת הנחה שלעתים קרובות תכנון המרחב נעשה על ידי דרגים גבוהים שמאוד מנותקים מהקרקע". מוסיפה עדי צברי, רכזת "עושים רחוב" וסטודנטית בשנה ג' לפוליטיקה וממשל ולמזרח תיכון. "עושים רחוב" הוא ביטוי נוסף של פלייסמייקינג באר-שבעי מעצם היותו פרויקט חברתי שמשלב בין שדרוג ושיפוץ הנראות של המרחב הציבורי לבין יצירת חיי קהילה בעיר. עדי מדגישה שלפני שמגיעים למרחב עירוני במטרה להפוך אותו למזמין יותר חשוב להתחבר לאנשים שלמענם פועלים כדי לשנות אותו – תושבי השכונות.

הפעילים של עושים רחוב מגיעים למרחבים ציבוריים ויוצרים קשר עם התושבים ועם בעלי העסקים בסביבה. אחרי שהם מבררים מהם הצרכים והרצונות שלהם, מתקבלת ההחלטה לגבי אופני העשייה במרחב מבחינת פלייסמייקינג. לבסוף, לאחר השדרוג של המרחב, עושים רחוב מארגנים אירועים קהילתיים במטרה לחזק את החיבור של התושבים למקום. "השנה חזרנו לאלכסנדר ינאי. אירוע השיא הראשון שעשינו התרחש לפני שנתיים ובמהלכו שדרגנו את המרחב. מאז בשנה וחצי האחרונות הכרנו את התושבים והבנו מה הם רוצים. למשל, היה צורך משמעותי בגינת כלבים. בהתאם לכך, הקמנו גינת כלבים וארגנו אירועים חברתיים של אילוף כלבים שהותאמו לצורך שעלה מהשטח", היא מתארת.

הבית שמחוץ לבית

אפשר לומר שהפלייסמייקינג הגיע לבירת הנגב בשביל להישאר, אבל ישנן כמה שאלות בעניין הדורשות מענה. האם לא רחוק היום שבו תצמח בבאר שבע קהילה של סטודנטים ותושבים מקומיים אשר חשים חיבור עמוק יותר למרחבים הציבוריים של העיר? האם השינוי הזה כבר מורגש כיום, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בדברים הקטנים?

בן: "ישנם כמה מקומות נקודתיים שהתחילו להרגיש בהם שהשינוי הזה מתחיל לקרות. זה מורגש כבר כמה שנים בסצנה של הסטודנטים. רואים אנשים בשישי בערב ברחוב עם סירים. זה דבר אדיר ומגניב בעיניי, שלא קורה בהרבה מקומות בארץ ובעולם. אפשר לומר שזו תחושה של פלייסמייקינג. לצאת עם הסיר לרחוב זה קצת כמו להגיד: 'גם הרחוב הוא קצת בית שלי'. זה מתחיל בנקודות ספציפיות בעיר, ואני מרגיש שזה הולך ומתרחב. כמובן שיש לאן לשאוף".

עדי: "באר שבע היא אחת החממות של פלייסמייקינג הקיימות בארץ. אמנם ירושלים ותל אביב התחילו עם זה, אבל באר שבע מאמצת כל מיני ארגונים חברתיים שעוסקים בפלייסמייקינג כמו עושים רחוב והרשת. הסיבה שהיא כזאת היא מפני שהיא מאוד קטנה. הכול מאוד אותנטי וקטן אז אפשר להשפיע. האוניברסיטה גם מאוד תורמת למגמה הזו. בעקבותיה מגיעים לעיר סטודנטים שרוצים להשפיע ולשנות".

בדומה לבן, עדי מסכימה שהעשייה בתחום הפלייסמייקינג בבאר שבע רחוקה מלהסתיים, ושלרוב התרחשותה בפועל תלויה בנכונות של הקהילה הבאר-שבעית לשתף פעולה. "זה לא פשוט לגייס את הקהילה. לעתים קשה לנו להגיע לאוכלוסייה וישנם פערים בתקשורת". היא מספרת. "המרחב הציבורי מרגיש כמו מרחב של עירייה, מרחב שלא שייך לנו. התפיסה הזו תשתנה על ידי אינטראקציות רבות יותר של אנשים במרחב הציבורי, גם בינם לבין עצמם וגם בינם לבין המרחב". מסביר בן. "זה יכול להתרחש באירועים במרחב הציבורי ולמעשה בכל סיטואציה שגורמת לנו להרגיש קצת כמו בבית מחוץ לבית".

נגישות