שלום עליכם
מאת: ליעד וכניש

המדריך השלם של הצ'ופצ'יק לנימוסים והליכות עבור הסטודנט הבאר-שבעי – למי לוחצים את היד וממי מתעלמים באלגנטיות? גזור ושמור

חלק בלתי נפרד מהחוויה הסטודנטיאלית בבן גוריון זה להכיר את כולם. אבל באמת את כולם:
את הבחור ההוא שהזמין השותף לארוחת שישי, את השיכור שהתחיל עם כל הבנות בברקה
ואת הסטודנט המוזר הזה שחולק אתכם ספסל בקורס "מלחמות צ'צ'ניה לאורך השנים", שבחרתם בנאיביות. כמה פעמים יצא לכם להיתקל באדם כזה ברחבי הקמפוס ולתהות האם רמת ההיכרות ביניכם מצריכה אמירת שלום? ואם כן, האם יש צורך בלחיצת יד או שניתן להסתפק בהנהון קל וסוגר עניין? ומה אם פוגשים אותו ברכבת? בתור למיקרוגל? בסמטה חשוכה? עליכם לפתוח אתו בשיחה? הגיע הזמן להפסיק לתהות! קבלו את הקורס הרשמי להכרת חוקי אמירת השלום ברחבי הקמפוס ומחוצה לו לשנת הלימודים הנוכחית.

מעגל היכרות ראשוני: לומר שלום רק יהרוס את הקשר הנהדר הזה.

הם אלו ששומרים לך מקום לצדם בהרצאות, משחקים אתך פריזבי על הדשא בהפסקות ומונעים מבעדך להזמין המבורגר בדיינר גם כשאתה ממש רעב וחסר כול. מדובר באנשים שכוח עליון כלשהו ליכד אותם סביבך ומאז אתם לא נפרדים לרגע. אתם קמים אִתם בבוקר והולכים לישון אִתם בלילה. לומר להם שלום מיותר כמעט כמו לומר להם להתראות, כאילו יש לכם ברירה. המקרים היחידים שבהם עליכם לומר להם שלום אלה פגישות מקריות במקומות בלתי צפויים – במהלך ריצה על שדרות רגר, ביום כיף בחמי טבריה או במסיבת גייז בדרום תל אביב. במקרים כמו אלו יש לערוך את טקס אמירת השלום במלואו, הכולל חיבוק חם ושיחה שעוברת את גבול שלוש הדקות. ניתן גם להוסיף צרחות שמחה באוקטבה שלישית אם המפגש אירע במסיבת גייז בדרום תל אביב.

מעגל היכרות משני: תגידו, "שלום, אחי".

בני אדם הם יצורים חמים וחברותיים, אך מה לעשות, מעגל ההיכרות הראשוני הוא מאוד מוגבל וסלקטיבי. אין בו מקום להכיל את כולם, וזה בסדר. בכל זאת, יש את האנשים האלו שזכורים לכם לטובה. אלו שאין לכם אינטראקציה יומיומית אִתם, וככל הנראה לעולם לא תשתיקו לשנה את אותה קבוצת חברים בוואטספ, אך תמיד תשמחו לראות אותם עומדים לצדכם בתור המייגע לקפה בקרנף. לאנשים כמו אלו תגידו "שלום, אחי", תלחצו יד ותנהלו שיחה שהיא על גבול שלוש הדקות. במקרים שהשיחה עלולה לחרוג משמעותית מגבול שלוש הדקות, כמו ברכבת או בדרך לשכונה ב', עליכם לעשות כאילו לא הבחנתם זה בזה, ואף מומלץ לשלוף את הטלפון מהכיס ולחייג לחבר הדרכים שלעולם לא מאכזב.

מעגל היכרות נצלני: צריך לומר שלום, אך יש להיזהר.

באותה מידה שאנחנו יצורים חמים וחברותיים ככה אנחנו גם נבלות אינטרסנטיות. לכולנו יש את המכר ההוא שאנו שומרים אתו על קשר רק כי אנחנו יודעים שביום מן הימים נזדקק לעזרתו, אם מדובר במסכמת הראשית של הכיתה או במציל בבריכה של האוניברסיטה. יום יבוא, בנות, ואתן תשכחו להכניס לתיק את כובע הים שלכן. אנשים במעגל זה נחלקים לשתי קבוצות: אלו שמודעים למקומם במעגל הנצלני ואלו שלא. המקרה הראשון הוא הפשוט יותר, כיוון שעצם הידיעה הופכת את סוג המעגל לנצלני-הדדי. לאנשים מקבוצה זו יש לומר שלום עם הנהון קל וחיוך המסמל: אנחנו יודעים והכול בסדר. המצב הופך למסוכן כאשר הצד השני אינו מודע למקומו ואף רואה בכם פוטנציאל להפוך לחברים ממעגל היכרות ראשוני. משם העניינים יכולים רק להסתבך. כדי למנוע זאת עליכם להבהיר לסובייקט כי האינטראקציה ביניכם מתקיימת בימים א' עד ה' בין השעות עשר בבוקר לשלוש בצהריים, נא לא להתקשר בשבת. תוכלו לחזק זאת בכך שתענו לשאלתו "מה נשמע?" בשאלה "מה קורה?" ותמנעו משיחות חולין מיותרות.

מעגל היכרות שואף לאפס: מה עושים אִתם? 

מעגל היכרות זה כולל בתוכו את כל האנשים שההיכרות אִתם נכפתה עליכם. זה יכול להיות האידיוט מהברקה, המעצבנת משיעור אנגלית, המוזר מארוחת שישי והקופצנית מהזומבה.
אתם מכירים אותם אך לא בחרתם בכך, לא ביקשתם את זה, ופשוט לא בא לכם לומר להם שלום. לפעמים הם עוברים לידכם ומסתכלים עליכם ואתם מרגישים את המבט שלהם צורב לכם את הנשמה מבפנים, ואז אתם משיבים מבט ומחייכים חיוך מזויף כדי שזה יפסיק לשרוף. אתם יודעים שאמירת השלום הסתמית הזאת חייבת להיעצר, אבל אינכם יודעים איך לעשות זאת.
אז מה עושים, אתם שואלים? ניגשים אליהם, לוחצים להם את היד, שואלים לשלומם, מסתכלים להם עמוק בעיניים ואומרים להם שאתם עוברים לגור בתימן. בהצלחה.

נגישות