שותפים לחיים
מאת: ליעד וכניש

סיפורי אהבה לא חייבים להתחיל עם משפט פתיחה שנון. עובדה. תכירו את הזוגות שעברו לגור יחד עוד לפני הדייט הראשון

אין ספור כתבות וסיפורים נכתבו על שותפים מדכאים ומדוכאים. מי כמונו הבן-גוריונים מבינים את הקושי בלמצוא שותף סביר לחלוק אתו את המקלחת מבלי שישאיר שיערות מסולסלות על הסבון. בזמן שרובנו מתלוננים ומחפשים בן או בת זוג להעביר אצלם את הלילות הקרים לשארית החוזה, ישנם כאלה ברי-מזל שהצליחו למצוא את שני הדברים בהתגלמות אחת.

לשבור את הפריינד-זון

דנה מנחם, תלמידת פסיכולוגיה בשנה ב', וקובי וקין, סטודנט לניהול ולתקשורת בשנה ב', קמפוס בן גוריון אילת.

טוב, אולי זו קצת רמאות, כי קובי ודנה הפכו להיות שותפים מתוך בחירה ותוך קשרי ידידות מופלאים. אבל שאנחנו ניתן לפרט טכני קטן למנוע מכם לשמוע סיפור גבורה מעורר השראה על יציאה מהפריינד-זון? אין סיכוי.

סיפורם של קובי ודנה התחיל בקמפוס באילת. הם הכירו בשנה הראשונה ללימודים וגילו שמדובר בתחילתה של ידידות מופלאה. "היינו ביחד כל הזמן ודיברנו על הכול", אומר קובי. לקראת תחילתה של השנה השנייה נגמר לדנה החוזה בדירה שלה והיא הציעה לקובי לחפש דירה ביחד ולהיות שותפים. קובי היה גם הוא לקראת גמר החוזה שלו וחשב שזה אחלה רעיון. "הצעתי לה לבוא לישון אצלי בדירה בזמן שאנחנו מחפשים אחת חדשה. חשוב לציין שהדירה שלי הייתה בגודל של קופסת גפרורים, לא היה מקום לפרטיות והייתה מיטה זוגית אחת, אבל מעולם לא ישנו בה מחובקים". דנה הרגישה מאוד בנוח בדירה אפילו כשקובי התהלך בה כשעל גופו בוקסר בלבד, כפי שנהג לעשות בימי הקיץ האילתיים. עד כה נשמע שהצמד החביב הזה עמוק בתוך הפריינד-זון.

בתוך זמן קצר מצאו קובי ודנה דירת שלושה חדרים עם סלון גדול וגג ונוף לים. בתחילת אותה השנה חבר של קובי התחיל עם דנה לאחר שקובי נתן את ברכתו. באותו זמן קובי השתובב עם בחורה אחרת. בסופו של כל יום קובי ודנה היו נפגשים על גג ביתם ומחליפים חוויות על דייטים, סטוצים ושאר ירקות.
"באותו זמן הבנתי שאני לא כל כך נהנית לשמוע את הסיפורים האלה, אבל לא אמרתי כלום", מספרת דנה. כעבור כמה דייטים עם החבר השרמנטי של קובי החליטה דנה שהיא לא אוהבת שרמנטיים ובחרה לסיים את הקשר. בשיחת סוף יום על הגג קובי גם סיפר לדנה שנמאס לו מחיי ההוללות ושברצונו למצוא משהו רציני. נחשו מה הייתה התגובה של דנה?

"סיפרתי לו על הקבוצה בפייסבוק 'בחורים שווים בין חברות בבן גוריון', והוא ביקש שאפרסם אותו שם. האמת שלא כל כך רציתי לפרסם אותו. באותה תקופה התחלתי לחשוב על קובי בצורה אחרת והיה לי קשה לעשות את זה, אבל בסוף הוא שכנע אותי". קובי היה מחוזר בטירוף ועף על עצמו כשהמון בנות שלחו לו הודעות. הוא לא הפסיק לפלרטט ושיתף את דנה המבולבלת שלא ידעה איך להגיב.

"לילה אחד ישבנו לדבר בחדר של קובי ולאט-לאט התחבקנו יותר והמשכנו לדבר. שנינו הרגשנו שאנחנו רוצים להתנשק אבל לאף אחד לא היה את האומץ לעשות את הצעד". אחרי כמה שעות של דיבורים וחיבוקים דנה הרימה את ראשה וקובי נישק אותה. "זאת הייתה הנשיקה הכי עצמתית ומתוקה שאפשר לבקש". וממש כמו באגדות קובי ודנה חיים להם בפנטהאוז עם נוף לים עד עצם היום הזה.

שלושה שותפים ועוגיות טחינה

שני הייבר, סטודנטית בשנה ג' למחשבת ישראל וללימודי אפריקה, עומר חבושה, שנה ד' בהנדסת בניין.

סיפורם של שני ועומר מזכיר במקצת את סיפורם של רומיאו ויוליה, רק עם סוף שמח ובשכונה ד'. הסיפור מתחיל בדירה אחת של ארבעה חדרים ושלושה שותפים החולקים את אותה הספה בניחותא ובאהבה. במשך שישה חודשים הם שמרו על קשרי שותפות טובים, ערכו יחדיו קניות, התחלקו ביניהם במטלות הבית ואפו עוגיות טחינה. ערב שיכור אחד, לאחר יציאה עם חברים משותפים למסיבת פורים, הם חזרו לדירתם ומשם דברים התגלגלו. "בהתחלה לא סיפרנו לשותף השלישי על הקשר בנינו. לא ידענו בדיוק מה קורה ולא רצינו לפתוח את זה מולו. מפה לשם עברו כמעט שלושה חודשים עד שהוא גילה בעצמו". רוצים לדעת איך השותף השלישי הגיב? הישארו עמנו.

כשהשותף השלישי גילה הוא יצא בתופים ובמחולות. הוא אמר שתמיד ראה את הניצוץ ואפילו הזמין את החברה שלו לדאבל דייט היסטרי. "את השנה ההיא סיימנו בתור שותפים, אך בשנה שלאחר מכן החלטנו להתפצל ולגור בדירות נפרדות. הקשר עדיין הרגיש לנו טרי והחלטנו לעשות שנה לחוד. היום אנחנו כבר גרים ביחד" משחזרת שני.

"אפשר לומר שבהתחלה ניסינו למנוע את זה, כי פחדנו לערב שותפות עם זוגיות, אבל באיזשהו שלב פשוט נתנו לזה לקרות. החששות אכן מוצדקים, אין ספק שלהיכנס לקשר עם מישהו שגר אתך זה דבר לא קל", מספרת שני. "את חוזרת מיום עמוס וכל מה שבא לך זה להיזרק במיטה ולראות סדרות ולהירגע, אבל הבחור החדש שאת יוצאת אתו נמצא שם תמיד לידך. קשה למצוא רגעי שקט של לבד. מצד שני הכרנו דברים אחד על השני שלומדים רק בשלבים מתקדמים יותר בקשר, וזה יתרון".

אנקדוטה לסיום: "בפעם הראשונה שעומר ואני נפגשנו כדי להתרשם אחד מהשני לפני סגירת החוזה עומר שאל מה אני רוצה לשתות ועניתי קפה שחור. כמה חודשים אחרי שהפכנו לזוג הוא סיפר לי שמאותו הרגע שביקשתי קפה שחור הוא ידע שאני אישה לחתונה. בדיעבד הוא גילה שביקשתי קפה שחור כי לא היה להם חלב סויה".

הדרך אל הלב

יהודה וטל ספיר חלקו בשנת 1984 דירה במצדה 11 ומאז דרכיהם הצטלבו

אפילו ג'ורג' אורוול, כותב הספר 1984, לא יכול היה לחזות סיפור אהבה רומנטי ומרגש כמו זה של יהודה וטל. סיפור שמתחיל בדירת ארבעה חדרים במצדה ועומד כיום על זוג ולו שלושה ילדים ונכדה מתוקה אחת.

כשיהודה היה סטודנט צעיר ורענן החליט כי תפקידו להפריח את השממה וללמוד הנדסת מכונות בנגב. הוא ארז תרמיל ויצא על גמל לחפש דירת שותפים בקרבת האוניברסיטה. לא לקח זמן רב עד שמצא דירה שהגיעה עם שותף זכר נוסף. יחד הם החליטו שחסרה להם בדירה דמות נשית ופרסמו מודעות מודפסות על עמודי חשמל מרכזיים עם הכותרת 'דרושה שותפה'.

כמה ימים לאחר מכן הגיעה לדירה טל, סטודנטית לחינוך ובאר-שבעית במקור, ויהודה גיבורינו התנדב להציג לה את הנכס. החוזה נסגר וטל נכנסה לדירת השותפים באוקטובר 1984. "מאז חתימת החוזה ועד שנכנסתי לדירה יהודה לא הפסיק לחזר אחריי. אני לא הייתי מעוניינת אבל הוא לא הפסיק לנסות". במהלך שנת הלימודים השותף השלישי כמעט ולא נכח בדירה ויהודה ידע מה הוא צריך לעשות כדי לכבוש את לבה של טל: "בכל סוף שבוע מילאתי את המקרר באוכל ארגנטינאי שהבאתי מההורים, ובשילוב עם המאכלים המרוקאים שטל הביאה היו לנו ארוחות ערב מאוד מגוונות", מספר יהודה.

חודשיים לאחר המעבר טל נשבתה בקסמיו של יהודה והם הפכו לזוג באופן רשמי. שנתיים לאחר מכן הם נישאו בבאר שבע. כיום, שלושים וארבע שנים אחרי מצדה 11, הם גרים בלהבים ומאחלים לכל הסטודנטים הבן-גוריונים למצוא אהבה כמו שלהם. אמן.

נגישות