שותף על ארבע
מאת: גלי סיטון

מחפשים מישהו להתכרבל אתו בחורף? מישהו שיעודד אתכם ברגעים קשים? שני סיפורי אימוץ מרגשים של בעלי חיים עם נכות והמלצות למאמץ המתחיל

זאת מערכת יחסים מורכבת. זה יכול לעלות ביוקר, זה יכול להיות מלכלך ומסריח, אבל בסוף יום לדעת שיש מישהו שמחכה לך ויענטז עם הישבן שלו בכל פעם שתגיע הביתה כאילו זאת הפעם הראשונה, זה כנראה שווה את כל החרא שצריך לאסוף בשקית. מה באמת נדרש מאתנו באימוץ של חיה, ואיזה פתרון יכול להיות למי שרוצה אבל בכל זאת חושש להכניס אליו עוד שותף על ארבע שבוודאות לא יאסוף אחריו את הפרווה הנושרת. יש הרבה למה לא, אבל אם הגעתם עד כאן כנראה משהו בסיפור הזה מדגדג לכם איזו פינה רדומה בלב. ענבר ואור, שתיהן בחרו לאמץ בזמן שהן סטודנטיות, ולשתיהן סיפור אהבה עם כוכבית – ענבר אימצה חתול עיוור ואור אימצה כלב חירש – והן יסבירו לכם למה כן למרות הכול.

שלג של טישו

ענבר נהרי, סטודנטית לפוליטיקה וממשל ומזרח תיכון, שנה ב', מספרת שאת החתול שלה היא מצאה כשבכלל חיפשה ארון באתר של אגורה. "ראיתי מודעה על חתול עיוור שמחפש בית. מוסרים שם בעלי חיים וזה ממש הזוי ועצוב, חתול עיוור באגורה? הרגשתי שזאת ההזדמנות שלי". לענבר לא היה שום רקע עם חתולים והיו חששות לפני האימוץ. "פחדתי שלא יהיה לי זמן, שאני לא אדע איך להתמודד, שלא יהיה לי כסף לקנות להם אוכל כי בכל זאת אני סטודנטית, וזה משהו שאם הוא לא מתאים זה לא שאפשר להחזיר לחנות. פשוט החלטתי לקפוץ למים".

לאמץ חיה זה לא מובן מאליו, על אחת כמה וכמה חיה עם נכות, אבל ענבר מספרת שלמרות העיוורון הוא מסתדר ומוצא את מה שצריך, וגם את מה שלא: "גם בלי לראות הוא מוצא הכול. הוא אוהב במיוחד גלילים של נייר טואלט. פעם חזרתי הביתה והוא פשוט פירק גליל על המיטה שלי, כל החדר שלי היה שלג של חתיכות נייר טואלט. המחשבה הראשונה הייתה לתפוס אותו ולהרוג אותו. הוא חיכה על המיטה והיה לו פרצוף של 'מי עשה את זה? לא אני. אני לא רואה, זה לא אני'". ייתכן שיש מכם שמצטמררים ומזדעזעים מאירוע זה, ושמריצים בראש מספרי חירום להתקשר אליהם במשבר שכזה, ואולי תופתעו מהתגובה של ענבר. "הוא היה כל כך מתוק שפשוט זרקתי לו עוד גליל. גם ככה אני אנקה את זה אחר כך. אני נהנית לראות אותו שמח".

למקרה שגם אתם מנסים לדמיין חתול עיוור וחושבים על איי-רובוט שלא יודע את המסלול ונתקע בכל הבית, ענבר אומרת שחתולים ישנים שמונה-עשרה שעות ביום, כך שאין הרבה שעות שבהן הוא מסתובב, ושנוסף לכך העיוורון אינו מקשה עליו. "הוא הולך לבד, קופץ על הספות, שולחן, אוכל לבד. החושים האחרים שלו מפותחים ברמה מדהימה, הוא תופס זבובים שאני לא רואה, חרקים, מזיקים, הכול. שום דבר לא נכנס אליי, ויש לי שתי מרפסות בבית".

עוד יתרון שמספרת עליו ענבר הוא תקופת מבחנים, במיוחד בחורף: "כשיושב עלייך חתול, והוא ישן, זה כל כך נעים ומרגיע, אם משהו לא הולך לי בלימודים אני משחקת אתו, נרגעת וממשיכה. זה נבדק מחקרית, הרטט שלהם, הגרגורים, מורידים לחץ נפשי אצל בני אדם".

פשוט לאהוב

הסיפור של אור אבוחצירה דומה אבל שונה. אור סיימה השנה ללמוד, והיא החליטה לאמץ את צוק עוד כשהייתה סטודנטית, לפני שלוש שנים. כשהיא ובן זוגה אימצו את צוק מעמותה הם לא ידעו שהוא חירש. "הבנו שהוא חירש רק בסביבות גיל חצי שנה. היינו נכנסים הביתה והוא לא היה שם לב עד שהיינו נוגעים בו ואז הוא היה ממש נבהל". אור מספרת על קשיים בהתנהגות ועל הקושי לאלף אותו כשהוא לא שומע הוראות. "רק במגע, להחזיק אותו חזק, למשוך אותו, דברים שלי היו קשים פיזית, אבל לא רק, הרגשתי כאילו אני מתעללת בו, אבל אין שום ברירה אחרת, חייבים לגעת בו". אך גם אחרי שגילו את החירשות של צוק הם החליטו לא לוותר עליו. "היו לנו מחשבות שזה לא מתאים. הוא כלב שמירה, אז חשבנו אולי לשים אותו במקום שישמור עליו, אבל הבנו מהר מאוד שהוא לא יכול בלעדינו וגם אנחנו לא נוכל בלעדיו. הוא הכניס לנו הרבה דברים טובים לחיים".

מבחינת אור אחד הקשיים הוא נסיעות לטווח ארוך. "צוק הוא מקרה קיצוני שדורש טיפול מסביב לשעון, אבל בלי קשר לצוק כלב צריך שיטפלו בו. אם רוצים לנסוע צריך להשאיר אותו עם מישהו שסומכים עליו, הוא כמו ילד". לצוק יש בעיות התנהגות שהקשו על אור ובן זוגה לארח חברים בבית. לאחרונה הם התחילו לחשוף אותו לכמה חברים אמיצים והיום המצב משתפר. למרות האופי המאתגר של צוק אור מספרת שהיא לא מתחרטת. "זה שווה את זה, אבל צריך להיות מוכן. גם אם אתה לוקח בעל חיים בלי פגיעה אי אפשר לשכוח ממנו כשנוח".

הרבה חוששים לאמץ כלב בגלל מחסור בזמן פנוי. בתור סטודנטים, שצריכים להספיק הרבה דברים שלא בהכרח נכנסים בעשרים וארבע שעות ביממה, זמן הוא משאב קריטי, ואחד הלבטים הוא להביא כלב הביתה ולגזור עליו בדידות. "כלב הרבה יותר מסכן בכלוב. גם אם יש לך שעה–שעתיים להוציא אותו לטייל ולשחק אתו, בשביל הכלב זה יהיה מספיק. אתה צריך פשוט לאהוב, הכלב לא יהיה מסכן אם הוא ידע שאוהבים אותו. כשאתה חוזר הביתה והכלב קופץ עליך ושמח הוא שכח שלא היית שם שבע שעות, העיקר שחזרת. באת, בוא נשחק".

איך מתחילים?

יש עוד כמה שלבים לפני אימוץ ובהם תוכלו להתנסות בחוויה, לקבל מושג על משמעות האימוץ וגם לעשות מעשה טוב על הדרך. ספיר שקד, מתנדבת בעמותת "באר שבע אוהבת חיות", סיימה השנה ללמוד ניהול והתחילה להתנדב בעמותה כשהייתה סטודנטית. העמותה נמצאת בקשר ישיר עם עיריית באר שבע ומעודכנת בנוגע לכל הכלבים שנמצאים בהסגר. הם מכירים את הכלבים, יודעים כמה זמן נמצא כל אחד ומנסים לזרז את האימוץ של אלו שנמצאים שם זמן רב. "ההסגר זה לא מקום נעים לכלבים. גם אם היחס שם הכי טוב, התנאים לא טובים והכלובים מאוד צפופים", משתפת ספיר. "עכשיו מדובר על תקופה מאוד עמוסה ואין מקום אז מכניסים כמה באותו כלוב. חשוב לציין שעוד לא הגיעו למצב של המתה בבאר שבע".

אם אתם שוקלים לאמץ שותף על ארבע לדירה, וגם אם אפילו טיול עם כלב לא יצא לכם לעשות, הרבה כלבים בהסגר ישמחו להזדמנות לצאת לטיול בשביל להתאוורר. "זאת התנדבות ממש חשובה, אחרת הכלבים לא רואים אור יום", מדגישה ספיר. ימי אימוץ מתרחשים פעם בשבועיים בימי שישי, ימים שבהם העמותה תמיד זקוקה לעוד יד. "אנחנו תמיד צריכים אנשים עם רכבים, בהתחלה ובסוף. להביא את הכלבים, לדאוג שיש להם אוכל ומים, לעטוף אותם באהבה, להחזיר אותם ולעזור בפירוק של היום עצמו".

ואם מצאתם כלב משוטט ברחוב, מה עושים? דבר ראשון, בודקים אם יש עליו שבב, יכול להיות שהכלב הזה שייך למישהו שמשתגע מדאגה אליו. במקרה שלא, אפשר ליצור קשר עם באר שבע אוהבת חיות, אבל ספיר מסבירה שאין לעמותה מקום מסודר שבו הם יושבים. כולם מתנדבים מהבית, אין משרדים ואין כלביה. "אין לנו איך לקלוט כלבים מעכשיו לעכשיו. מה שאנחנו יכולים לעזור בו כעמותה זה לממן אוכל ווטרינר, אבל צריך מישהו שייקח אחריות, שייקח אומנה". זו עוד התנדבות שלדברי ספיר תמיד תשמח לקבל תמיכה נוספת. "זה לא כלב למבחן ניסיון, כי כל מעבר של כלב מבית לבית פוגע בו. אין זמן מינימום לאומנה, והייתי ממליצה למי שרוצה להתנסות בהתחלה לעשות דוגיסיטר אצלנו. אם יש אומנה דחופה אנחנו מוכנים לתת לשבוע, גם זה קורה, אבל לרוב אנחנו מחפשים מישהו שיודע מה האחריות, והכלב אצלו עד שאנחנו מוציאים לו אימוץ". בעמותה יודעים שסטודנטים אוהבים לחזור בסוף השבוע הביתה להורים ולהעמיס קופסאות אוכל, וגם לזה יש פתרון. העמותה מפעילה שירות של דוגיסיטרים שיוציאו את הכלב לסיבוב במהלך הסופ"ש אם אי אפשר לקחת את הכלב להורים ואם יש מספיק מתנדבים פנויים לכך.

יש הרבה דרכים להתנסות בחוויה לפני שהולכים על כל הקופה. צאו לטייל עם הרעיון, תראו לאן זה יוביל אתכם, אולי תגלו שבא לכם לצרף עוד שותף לדירה, שירגיע אתכם בתקופת מבחנים, שיגן עליכם מפני רעשים מטרידים בלילה, שישמח ויתרגש בכל כניסה שלכם לבית. יש הרבה שמחכים לכם.

נגישות