סיפורי טרמפים
מאת: יהלי אוזן

ליקטנו עבורכם/ן את הסיפורים הכי מצחיקים, הזויים ומרגשים שקרו בטרמפים. באחד מהם זה אפילו נגמר עם טבעת!

יום חמישי מגיע, עוד סופ"ש בפתח... ויחד אתו עולה השאלה, האם לחזור השבת לבית של ההורים? אם החלטנו שכן, הגיע הזמן להיכנס לקבוצות הפייסבוק ולחפש טרמפים עד שנמצא את המתאים וניסע הביתה בשמחה. הנסיעה לרוב תסתכם בנמנום קצר, בפיצוחים שטחיים או בדפדוף בלתי פוסק בפיד. הנה סיפוריהם של כאלו שחוו קצת יותר מזה.

חילופי שבויים

"יום שישי בבוקר, נסענו חבר ואני מבאר-שבע לשוהם, והייתה לנו טרמפיסטית שלא הכרנו. חבר שלי היה הנהג", מספר גיא אוהד, סטודנט בשנה שלישית להנדסת חומרים. "חיכינו לה וניסינו להתקשר... היא לא ענתה הרבה זמן, ולא הבנו מה קורה, חיכינו באוטו. אחרי איזה עשר–חמש-עשרה דקות היא מתקשרת נקרעת מצחוק, וקולטת שהיא עלתה על הטרמפ הלא נכון. ואז הבנו שאנחנו צריכים לאסוף מישהי אחרת שלא אספו אותה". גיא מספר שהוא לקח מהנהג השני את המספר של הבחורה והם אספו אותה. לאחר שגילו שהיא הייתה אמורה להגיע ליבנה, הם הבינו שהם צריכים להיפגש בדרך כדי להתחלף, וזה באמת מה שקרה. גיא ממשיך, "הגענו לצומת בית קמה ושם עשינו חילופי שבויים. זה אשכרה הרגיש ככה!... לפני שנפל האסימון, הטרמפיסטית המקורית שלנו ישבה באוטו השני, ראתה שמתקשר אליה מי שמבחינתה אמור להיות הנהג שלה שלידה, והיא לא מבינה מה קורה.... היא חשבה שהוא ישב על הטלפון ונלחץ לו המספר. היא שאלה אותו אם הוא יושב על הטלפון, ואז הבינה שהיא פשוט בטרמפ הלא נכון".

טרמפ עם המתרגלת

טל סולטז, סטודנטית בשנה שנייה להנדסה ביו-רפואית, גילתה רק אחרי שהיא כבר הייתה ברכב שהמתרגלת שלה לקורס אלגברה לינארית היא זו שהוציאה את הטרמפ. תזמון נפלא לפני תקופת המבחנים שהייתה קרובה באותו הזמן. טל מספרת, "לא ידעתי שהיא מוציאה את הטרמפ, כי מישהו אחר פרסם בשבילה. ואז כשהבנתי שזאת היא אמרתי וואי, מגניב, המבחן עוד מעט, פנאן... אני אתחבב עליה, ואולי זה ישתלם לי. אולי במבחן אוכל לקרוא לה, היא תזהה אותי ואולי תעזור". טל מוסיפה ואומרת שהטרמפ עבר בסבבה, בדיבור טוב. היא ישבה מאחורה והיו עוד אנשים חוץ ממנה בטרמפ, אבל איך אומרים? היא נתנה את כל כולה. "ממש השקעתי! את מכירה את זה שאת כזה יוצאת מגדרך כזה כדי להתחבב ולהרשים? אז ככה. ממש רציתי שהיא תזכור אותי. הרגשתי שנפלה הזדמנות בחיקי", צוחקת טל.

כעבור כמה שבועות הגיע המבחן המיוחל. טל הרגישה שהיא עשתה התקדמות, כי היא אפילו זכרה את השם שלה, והחליטה לקרוא לה במבחן. "במבחן קראתי לה והיא באה, ועשיתי כזה: היי, מה קורה? היא אמרה: אממ... בסדר. כאילו בטון ציני כזה. היא לא זיהתה אותי בשום צורה!... ואז קצת הובכתי, היא הסתכלה עליי מוזר, לא הבינה מה אני רוצה ממנה. ואז שאלתי אותה שאלה ונראה שזה לא בא לה בטוב. והיא נתנה לי תשובות רגילות של מתרגלים, מה שלמדת בכיתה זה מה שתעשי... ביאסה אותי". טל מספרת שבדיעבד הבינה שהטרמפ שבו היא נסעה עם אותה המתרגלת היה בערב כשחשוך, ובנוסף היא ישבה במושב האחורי. ככה שהיא בכלל לא ראתה את הפנים שלה על מנת לזהות אותה. כל מאמציה היו לשווא.

"על מה ישבת?"

זה מסוג הסיפורים שתשמעו רק בסרטים – מפחיד, הזוי ומלחיץ בעת ובעונה אחת. עטרה בר זכאי, סטודנטית לספרות ולמחשבת ישראל, לקחה באמצע הלילה בתור טרמפיסט אסיר משוחרר אשר בדיוק באותו היום יצא מבית הסוהר. "חזרתי מהעבודה באיזה שתיים בלילה, ועמד טרמפיסט בדרך. אני הייתי לבד באוטו. ואני יודעת שזה לא היה חכם, אבל חשבתי שהוא מסכן ואיך הוא יגיע הביתה בשעה הזאת... אז עזרתי לו. הסברתי לו שאני ממש בעוד שני צמתים פונה שמאלה אז אני לא יודעת אם זה יעזור. אז הוא אמר שהכול יעזור לו". עטרה מספרת שהוא לא אמר לה לאן הוא צריך, ומבחינתו לאן שהיא הגיעה היה טוב עבורו. הוא נכנס לרכב והתיישב מאחורה, ועטרה הסבירה לו שאין הרבה טרמפים מהמקום שאליו היא נוסעת. "הוא אמר שזה יעזור לו כי הוא כבר הולך ברגל מרמלה. זה מרחק של עשרים דקות נסיעה על כביש מהיר, מרחק ממש לא הגיוני של הליכה!... אז שאלתי אותו למה הלכת מרמלה ברגל? והוא אמר, השתחררתי היום מבית סוהר. אמרתי לו או.קיי... והלב שלי פא-פם! דופק בטירוף".

אחרי רגע של שקט הוא שאל אותה אם היא מפחדת, נזכרת עטרה, והיא ישר אמרה שלא. אבל עמוק בפנים הייתה מתה מפחד, הרי אמצע הלילה והיא לבד עם טרמפיסט – אסיר משוחרר. עטרה ממשיכה ונזכרת: "הוא אמר לי לא לדאוג ושהוא לא בן אדם רע. עכשיו, לא כל כך ידעתי מה מותר לשאול, מה אסור לשאול... אז שאלתי אותו, כמה זמן ישבת? והוא ענה שבסביבות השנה. המשכתי ושאלתי, על מה ישבת? והוא ענה: סתם, השופט הזה בן זונה, כולה על החזקת סכין". עטרה מספרת שהופתעה לשמוע שהוא קיבל כל כך הרבה זמן רק על החזקת סכין, היא אפילו ניסתה להיות בצד שלו סתם כדי להראות תמיכה. רק אחרי כמה רגעים הוא ציין כדרך אגב שהיו לו כמה תיקים קודמים על דקירות. "הנסיעה הייתה ממש כמה דקות אבל הרגישה כמו נצח. מתתי מפחד אבל יצאתי מזה והכול בסדר. מאז אני לא כל כך לוקחת טרמפים, אלא אם אלו סטודנטים ואני מכירה אותם".

הזמנה לחתונה

את הסיפור הזה ממש לא תרצו לפספס. מדובר בשני סטודנטים שהכירו בטרמפ, והפכו לזוג, ונכון לרגע כתיבת הכתבה עומדים להתחתן בעוד פחות משלושה שבועות (ראו בזה הזמנה לחתונה). עפרי ארדיטי, סטודנטית בשנה שלישית לניהול, לחינוך ולמנהל ומדיניות ציבורית, ובמקור מכפר תבור שבגליל התחתון, מספרת על הטרמפ ששינה את חייה. "לפני חמש שנים הייתי בחדרה עם האוטו, נסעתי בכיכר והתבלבלתי ביציאה ממנה... במקום לצאת לכביש 65 יצאתי לצומת הרועה. ובדיוק גם איחרתי לעבודה והטעות האריכה לי את הדרך", נזכרת עפרי. היא מספרת שבדיוק עמדה ברמזור אדום, וראתה מרחוק מחכה בהמשך הדרך בחור שהיה בעיניה ממש חתיך. "אז אמרתי לעצמי: טוב יאללה, אני אעצור, ניתן לזה צ'אנס, אולי היה שווה שהתבלבלתי בכיכר. אז באמת עצרתי לו, והתחלנו לדבר והסעתי אותו לבית שלו בקיבוץ שבו הוא גר. בסוף הנסיעה החלפנו מספרי טלפון, וגם גרנו ממש קרוב, יישוב ליד יישוב, והתחלנו לצאת. ועכשיו, עוד פחות מחודש, אנחנו מתחתנים!".

אז אולי יש כמה דרכים להגיע הביתה אחרי שבוע של לימודים, ותמיד אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית או פשוט לנסוע לבד ברכב. כי כולנו יודעים שטרמפים היא לא הדרך הכי בטוחה לנסוע... אבל לפעמים (אם זה לא בשעת לילה מאוחרת) כדאי לכם לנסות ולקחת בטרמפ סטודנטים אחרים או אנשים שזקוקים לעזרה בדרך או אפילו לעלות לטרמפ בעצמכם. כי מי יודע מה יקרה בנסיעה הבאה שלכם? אולי תפגשו את אהבת חייכם או תכירו חברים לחיים.

נגישות