נגרים ברשת
מאת: ארנון זלמנוב

בזכות הנגרייה הקהילתית, שהקימו סטודנטים בשיתוף "הרשת", כולנו יכולים להפוך לנגרים/ות. מה אפשר ליצור, ואיך זה מתחבר לחיים בבאר-שבע אחרי התואר?

זה לא כל כך נעים לראות כיסא שבור, וזה אפילו פחות נעים ללכת לחפש כיסא חדש שיתאים לטעמים ולתקציב של שלושה שותפים ובעל דירה. אז לפני שמתחילים לצוד רהיטים בקבוצות בפייסבוק, אפשר גם לשקול את האופציה הישנה והטובה של לתקן אותו. אם גם אתם מוגבלים מכאנית כמוני, בשבועות האחרונים התקדם רעיון חדש בעיר שיעזור לכם לחסוך כסף ונסיעות לסורוקה. ברוכים הבאים לנגרייה הקהילתית.

כמו כפפה ליד

הנגרייה הקהילתית הוקמה בשיתוף פעולה בין "הכלבויניק – מחסן הציוד השיתופי" ו"הרשת". "הכלבויניק" הוקם על ידי יותם רשף ורוני ריינגולד לפני כשנתיים בתור פתרון למחסור של רבים מהסטודנטים בכלי עבודה תוך כדי שילוב של סדנאות ואווירה פתוחה וחברתית. כיום ישנם שני לוקיישנים ל"כלבויניק", ברחוב שלמה המלך (שאמור לעבור בקרוב למרכז ח"ן ברחוב ביאליק) ובמתנ"ס פאני קפלן שברחוב קלאוזנר (ליד רינגלבלום). למי שלא מכיר את "הרשת", מדובר בקהילה של כמה מאות צעירים וצעירות שהחליטו לייצר אלטרנטיבה לחיים בתל אביב כאן בבאר-שבע. במקום ללכת במסלול המקובל של מעבר חזרה למרכז בסוף התואר הם מביאים את המרכז לפה, בתוספת טוויסט קהילתי.

פניתי למתן סעד, אחד מחברי "הרשת" וממקימי הנגרייה הקהילתית, על מנת להבין בראש ובראשונה למה נגרות מכל הדברים? "נגרות הוא אחד מתוך תחומים רבים נוספים שקורים ברשת", הוא מסביר. "הרעיון של הנגרייה והצורך בה הגיע ממאות האנשים שהשתמשו ומשתמשים ב'כלבויניק'. הם שאלו כלי עבודה, עברו סדנאות בנייה והעלו את העניין שהם היו מתים שיהיה להם מקום ליצור בו. ביחד. זה ההבדל העיקרי בין הנגרייה ל'כלבויניק', בנגרייה הדגש הוא על היצירה ופחות על הפרקטיות. כשהביקוש לחלל עבודה משותף פגש את 'הרשת' זה התאים כמו כפפה ליד. פרויקט קהילתי של יצירה. בול. צריך להגיד שמעבר לנגרייה הקהילתית יש לנו עוד למעלה מחמישה-עשר פרויקטים שונים שיזמו חברים וחברות ברשת: ווטסאפ משרות מפה לאוזן, יוגה בשכונה, הקמת יער מאכל (יער עצי פרי), אירועי תוכן במרחבים ציבוריים, קפה ויצירה ועוד רבים נוספים".

נגיד שאני עכשיו רוצה להכין לעצמי כיסא לדירה, כמה זה בערך אמור לעלות לי אם אכין אותו בנגרייה? איך משיגים את חומרי הגלם? "הכי פשוט זה להגיע לנגרייה עם כמה קרשים שמוצאים או קונים או משיגים ולבוא לעבוד. הכניסה ליום עבודה בנגרייה עולה 35 ש"ח וכוללת הכול: כל ציוד נגרות שנדרש, ברגים או מסמרים, מפעיל מנוסה שיכול לייעץ איך לבנות". אבל לא רק כיסאות ושולחנות מיוצרים להם בנגרייה, אחד הדגשים שחזרו ועלו בשיחה שלי עם מתן הוא שהנגרייה היא קודם כול מקום ליצירה ולחדשנות. האמירה הזו הובילה לשאלה, מה הדבר הכי מוזר שמישהו הכין בנגרייה? "מוזר זו הגדרה מעניינת", מתן עונה. "אני עפתי על כיסא הנדנדה שהכינו פה לא מזמן ועל קסילופון הרחוב (הענק, זה שנמצא במרכז חן בשכונה ב') שנבנה על ידי אחד מפעילי הנגרייה".

האם יש תכנית להפיץ את הקונספט של הנגרייה למקומות אחרים? "הרעיון של DIY, עשה זאת בעצמך, הולך ותופס תאוצה בכל העולם. הנגרייה הקהילתית קיימת פחות מחצי שנה וכבר קיבלנו כמה פניות מערים ויישובים בארץ לאמץ את הקונספט. צריך גם להגיד שכבר יש פרויקטים דומים במספר מקומות בארץ, ואנחנו מקפידים לשתף בינינו ידע".

הסיפור שאינו נגמר

גם בשנה שעברה כתבנו בצ'ופצ'יק על מיזמים של "הרשת", ולפי התשובות של מתן נראה שזו לא תהיה הכתבה האחרונה. כולנו מכירים לפחות סטודנט אחד שרואה את סוף התואר לפניו (בתקווה, אחרי הכול לסמסטר ב' יש נטייה לייצר הפתעות לא נעימות לפחות מרוכזים שבנינו). 

איך אתם נערכים למחזור הקרב ובא של בוגרי האוניברסיטה, אלו שאמורים ממש בחודשים הקרובים לקבל את ההחלטה האם להישאר או לעזוב? 
"היום צעירים בכל ישראל מדברים על הסצנה הצעירה שקורית בבאר-שבע",  מתן מסביר, "וזה כבר ממש לא מסתכם במה שקורה בזמן התואר. הרעיון של 'הרשת' הוא להיות התנועה של כמה אלפי הצעירים והצעירות שמקבלים החלטה לראות בבאר-שבע בית. הכוונה היא לא לחתום הסכם עם העיר לעשר שנים קדימה, אלא להבין שוואללה, טוב לנו פה. שהקהילתיות שיש פה לא קיימת בשום מקום אחר בארץ. ברגע שאתה מזהה את האוצר הזה אתה לא מוותר עליו בקלות. ועוד משהו לגבי ב"ש", ממשיך מתן, "בכלל לא אמרתי כמה זה מקום מצוין למי שרוצה ליצור בעצמו את החיים שלו ולא רק לצרוך אותם. זה פשוט מקום זהב לאנשים שרוצים ליזום, ליצור. יש פה אטמוספרה שמדברים עליה בכל הארץ. ובצדק. אין שום סיבה שזה יסתכם לשנות התואר. ככה בדיוק קיבלתי אני ועוד הרבה מאוד חברים את ההחלטה שלנו שאנחנו פה, שטוב לנו, שאנחנו מבינים את זה, ושאנחנו מבסוטים על החיים שלנו".

איך אפשר לעקוב אחרי יזמוֹת חדשות או לקבל פרטים על יזמוֹת קיימות? 
"איך יודעים מה קורה ברשת, או ליתר דיוק, איך מצטרפים לחגיגה: אנחנו שולחים כל שבועיים ניוזלטר עם כל הדברים שאנשי 'הרשת' עושים ויוצרים, יש לנו פייסבוק (הרשת: באר-שבע), ובעיקר הכי טוב זה פשוט לבוא לאירועים ולמפגשים שקורים כל הזמן. שם כבר מבינים הכי טוב את הווייב ועפים ביחד". כשמציגים את זה ככה, לגור בבאר-שבע ולבנות לעצמך (תרתי משמע) את החיים שאתה רוצה באמת נשמע כמו האופציה הכי הגיונית לבוגרי האוניברסיטה. מי יודע, אולי יש לי עוד זמן לאסוף קרשים לשולחן לפני ל"ג בעומר.

נגישות