מצעד התחפושות
מאת: ליעד וכניש , עורכת עדן גבע לירן , מדור:

כולנו מכורים למשהו, כולנו חושבים שאנחנו יכולים להפסיק בכל רגע. למה אתם מכורים?

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים המגודלים − הלוא הם הסטודנטים של בן גוריון. כשחושבים על זה, ההבדל היחיד בין פורים לבין כל יום אחר בבועתנו הפרועה, הוא שבפורים לא נחשוב שאנחנו שיכורים מדי ונפסיק עם הצ'ייסרים בגלל שאנחנו מוכנים להישבע שראינו הרגע את גברת פריזל מעלה לאוטובוס הקסמים שלה את דוד בן גוריון, פקמן ואפילו את בית הסטודנט. לכבוד פורים, יצאתי לבדוק עד כמה הסטודנטים שלנו יצירתיים.

יוני נוימן שסיים בשנה החולפת תואר ראשון בהנדסת חשמל, לקח את החבר'ה שלו מהתיכון והוביל אותם לזכייה בלתי נשכחת בתחרות תחפושות שלא מעניינת אף אחד. "לאחר שנים שהתחפשנו כחבורה של תשעה נערים ולא זכינו בכלום, הגענו להחלטה שחייבים לסיים את התיכון עם התואר המכובד. ישבנו וחשבנו, וחודשיים לפני פורים מצאנו − גב' פריזל ואוטובוס הקסמים. אני הייתי הג'ינג'י וחבר טוב שלי היה גברת פריזל. דוד של אותו חבר הוא נגר והוא בנה לנו את המסגרת לאוטובוס. כל השאר היה לבקר באין־סוף חנויות יצירה ולמצוא בגדים תואמים. התגובות היו נלהבות. בדרך לבית הספר עצרו אותנו מכוניות ויצאנו מהרכב כדי להצטלם. לאחר שנים רבות קטפנו את התואר המיוחל והוכחנו שאם רוצים, הכול אפשרי. אומנם זכינו במגש פיצה אחד לתשעה אנשים, אבל העיקר הניצחון." אומנם אני לא סטודנט להנדסת חשמל, אבל אפילו אני יודע שזה יוצא פחות ממשולש לאדם ועל דברים כאלו מתפרקות חבורות.

גל לירן, סטודנט שנה ג' לניהול, לא היה הכי נערץ על בנות והיה בטוח שאם הוא יתחפש לצ'יקס מגנט הוא יצליח למשוך אותן אליו. "האמת, שהדבר היחיד שהצלחתי למשוך אלי הם אפרוחים ומבטים מבולבלים. זה התחיל בכיתה י"א, גלשתי להנאתי באינטרנט ונתקלתי במשחק המילים הזה והחלטתי להפוך אותו לתחפושת. בהתחלה רציתי לעשות את המגנט כמו מגנטון מפוקימון, חשבתי שככה אנשים יבינו, אבל הסתבכתי קצת עם הצבעים ובסוף עטפתי את הכול באלומיניום כסוף ויצאתי מהבית בתקווה שחבריי לשכבה יבינו. אני יכול להגיד לך שלמדתי מזה שילדים בכיתה י"א לא נבונים במיוחד, כי אף אחד לא הבין את הבדיחה וכל מה שהם ראו שם זה אסלה עם ברווזים. החלטתי לזרום עם זה. לא זכיתי בשום תחרות ועד היום אני בטוח שהתחפושת הקדימה את זמנה." גם לדעתי התחפושת הזו מתוחכמת מדי לילדים בכיתה י"א. הם עדיין אפרוחים.

רז פרידמן, סטודנט שנה ג' לפוליטיקה וממשל, הגיע לפסגת חייו בכיתה י"ב ומאז מנסה לשחזר את ההצלחה. "חברי הראל שבות ואני ידועים בזה שאנחנו מהמשקיענים בתחפושות. כשהיינו שמיניסטים החלטנו להשאיר רושם בכל בית הספר וללכת על כל הקופה. או יותר נכון, לרוץ. אני התחפשתי לפקמן, הראל היה הרוח הוורודה שרודפת אחריו, והתחלנו לרוץ בכל רחבי בית הספר, כשהוא רודף אחריי. נכנסנו כמעט לכל הכיתות ועשינו שמח. אמא של הראל עוסקת בעיצוב ועזרה לנו להכין את התחפושות. זכינו בתחרות התחפושות של בית הספר, אבל השיא היה כשהתמונה שלנו (המצורפת) הגיעה להיות התמונה הראשית בכתבה שפורסמה באתר וואלה לכבוד פורים." מילה מהמורה לספורט: למה בשיעורים שלי הם לא רצו ככה?

איתי רחום, סטודנט לתואר שני במזרח תיכון, היה בטוח שאם יתחפש לאדם שהאוניברסיטה קרויה על שמו אז הצלחה במבחנים מובטחת לו לאורך כל התואר. "זה היה בשנה הראשונה שלי ללימודים, קמתי בבוקר של פורים והרגשתי מעפן על כך שאין לי שום תחפושת ולא רציתי להגיע ככה לאוניברסיטה. אז פשוט בהחלטה אימפולסיבית של רגע, לקחתי את מכונת התספורת שהייתה לי בדירה וגילחתי את הראש באמצע. כבר בצעד הראשון שלי מחוץ לדירה לא הפסיקו לעצור אותי ולהתלהב מזה שגילחתי את כל השיער ושזו לא פאה. רוב האנשים לא האמינו עד שנגעו לי בראש. בתמונה תוכלו לראות אותי עם בן גוריון שביקש להצטלם איתי. ניסיתי לעמוד על הראש אבל זה לא הצליח לי." מתחפש לבן גוריון ולא יודע לעמוד על הראש? אני מרגיש שהוא לא לקח את התחפושת מספיק ברצינות.

איתי חן, ערבה אשכנזי וחגי מירקין, סטודנטים לתואר ראשון, החליטו שנמאס להם להתרוצץ כל יום מבניין לבניין באוניברסיטה ושהגיע הזמן שהבניינים יבואו אליהם. "התחפשנו, שלושה חברים, למבנים של האוניברסיטה − הספרייה, בית הסטודנט והסנאט. הרבה אנשים לא הבינו למה התחפשתי (איתי חן) וחשבו שאני קרטון ביצים, אבל כשרקדתי במסיבת פורים ברחבה של הספרייה היו כאלה שנפל להם האסימון וזה היה ממש מגניב לראות את התגובות. רבקה כרמי ממש התלהבה ואפילו הצטלמה איתנו והתמונה הופיעה כתמונת קאבר באתר האוניברסיטה. היה כיף להכין את התחפושת, צילמנו את המבנים של האוניברסיטה ואז בבית הכנו את זה עם המון קרטונים. אנחנו כל שנה משקיעים, אוהבים מאוד את האוניברסיטה ואת מסיבת פורים. לצערי, עדיין לא זכינו בתחרות תחפושות של האוניברסיטה." להתחפש לאוניברסיטה ולא להתחפש לבניין 72 זה כמו להתחפש לבן גוריון ולא לדעת לעמוד על הראש, רק אומר.

נגישות