מעבר לקשת
מאת: גיל אליאס

כשאתה חלק מהקהילה הגאה הדבר הכי קשה זה להבין את כולם או לפחות להזדהות עם תחושת המיעוט. הרי אמנם יש בנינו מכנה משותף שקשור למיניות ולמגדר, אך הזהויות רק הולכות ומסתעפות ואותן זהויות יכולות ליצור ויכוחים אינסופיים שמגיעים לשאלות מאוד בסיסיות כמו מהו מגדר. כשהגעתי לבית הגאה והתחלתי להתנדב בו הבנתי את מעשה האקטיביזם. הבנתי שדווקא מתוך זה שאתה פוגש אנשים ומקבל אותם כפי שהם אתה עושה מעשה שכמעט ובלתי אפשרי בחברה הישראלית. הדחף להיות צודק כל הזמן מכניס אותך למקום מצומצם ולא מקבל, ולא למקום שאנחנו יכולים להזדהות בו זה עם זה או לפעמים רק לדמיין את הקושי שיש לנו בגיבוש הזהות.

 

לאחר הפעם האחרונה שנכנסתי לבית הגאה וקראתי את אותו טקסט של דןוג הייתי מוכרח לחזור שוב. רציתי רק להצליח להיזכר בהזדהות הזאת. אז באתי פעם נוספת, והפעם החלטתי להגיע לערב קהילתי שנקרא שבתב"ש. הערב מתקיים בימי שישי פעם בחודש, ושם אוכלים ביחד ארוחה משותפת ופוגשים אנשים חדשים או אנשים ותיקים שמעורבים בקהילה הגאה בדרום. בבית הייתה אווירה חמימה ונעימה, היית יכול לשבת על הספה ולאכול בנחת או ללכת ולהכיר אנשים חדשים (ובעיקר לשבת ולדבר, כמה שיותר לדבר). בסיום הארוחה היו כמה משחקי חברה שהביאו אִתם אווירה שיש מקום לכולם. לאט-לאט האנשים התפזרו, ואז הגיע הרגע שבו אתה יושב עם הקינוח בפה ואומר 'רק עוד ביס אחרון'. אני יודע להגיד שהרגעים הפשוטים האלו הם הרגעים שמחברים בין בני אדם. אחרי אותו ערב רציתי להיות שם יותר, והרגשתי שייכות הרבה יותר חזקה. התחלתי להגיע לפעילויות של קבוצת "סגול" שמעביר עמי פומרנץ בימי שני בערב. זו פעילות שבה יושבים ומדברים על נושאים אקטואליים שונים הקשורים באופן ישיר או עקיף לחיי הקהילה במדינת ישראל. התחברתי מאוד לקבוצה והחלטתי להגיע לשם באופן קבוע. לאחר שבועיים כשבאמת התחלתי להגיע באופן קבוע גיליתי שיש פעילויות רבות נוספות שמנסות להכיל את מגוון הקשת הגאה – קבוצת נשים, הקבוצה הטרנסית, קבוצת ילדים והורים, קבוצת שלושים פלוס, קבוצת הורים של ארגון "תהילה", קבוצת "הקשת הסרוגה" לקהילה הדתית ועוד.

 

ככל שנחשפתי יותר עלתה בי שוב השאלה – למה אנחנו צריכים את כל זה? למה יש אנשים שמשקיעים מאמץ רב כל כך ולא מרוויחים שום תועלת כספית ולרוב גם לא מקבלים שום תודה. נראה שהתשובה טמונה בתוך התהייה עצמה. אותם אנשים עושים זאת לא מתוך אינטרס לקבל תמורה כספית או תודה, אלא כדי להרגיש שהם עושים את המאמצים הבלתי אפשריים לחזק את האנשים שצריכים בסך הכול שיקשיבו לעצב ולכעס שיש בהם. כדי לנסות לעשות משהו שכבר מזמן החברה הישראלית שכחה איך.

נגישות