מעבר לקשת
מאת: גיל אליאס

הומופוביה יכולה להכות בך חזק, להפיל אותך לרצפה. גם כשאתה חושב שגיבשת את הזהות שלך, הכול יושב על הדברים הקטנים של חיי היומיום. אתה מתחיל להכיר את עצמך בדברים הקטנים ביותר ולחזק את עצמך שוב ושוב. זה מאבק יומיומי שבו אתה הופך ליצירת אמנות שחורה וביסקסואלית. אבל בתוך כל הרגעים הקטנים האלו ובתוך העיצוב העצמי אתה לפעמים מרגיש בודד. אתה הבנאדם היחיד שמתמודד עם כל התסכול ועם כל הפחד שאינו מרפה. עד היציאה מהארון אתה נמצא במצב רדוף. נדמה שמישהו עוקב אחריך כל הזמן, ואחרי היציאה מהארון יש לך עוד מסע שלם לפניך, חיים שלמים לעצב ולמלא בעצמך. חוקי הפיזיקה מספרים על חבל שקשור לקיר ואיזה אדם אקראי מנסה למשוך את אותו חבל, אבל יש כוח נגדי השווה לכוחו של האדם האקראי שמושך בחבל ומתנגד לו שוב ושוב. אולי ההומופוביה בהרבה מובנים שווה בכוחה לאדם שיצא מהארון והיא מושכת אותו, עם זאת אני יודע להגיד שאני לא אדם אקראי ואני לא מתכוון למשוך את החבל, אני מתכוון לשבור את הקיר.

אחרי כל החודשים שמתמלאים להם אתה יכול ללכת ברחובות ולהרגיש הכי גאה שיש. לצעוד במצעדים, להשתתף בפעילויות של הקהילה, להרגיש שאתה חדש. אחרי הביקור בליין הטווינק ואחרי המפגש יוצא הדופן עם סלין לה דיווין חשבתי איך הופכים להיות פעילים, לעשות כמה שיותר ולשנות את פני המציאות. חיפשתי באינטרנט על הפעילויות השונות והאקטיביזם שקורה בעיר באר שבע ושם גיליתי את "הבית הגאה" בבאר שבע. תוך רגע נזכרתי במצעד הגאווה ובשם הבית הגאה שארגן את המצעד. החלטתי ללכת לאחת הפעילויות של הבית הגאה ומשם להבין יותר. בתוך הבית יש חדר פעילות, חדר ישיבות, מטבח, שירותים ואפילו מרפסת, אבל אותי ריתק לחטט בין המגירות השונות. מבין כל הדפים מצאתי איזה טקסט והתחלתי לקרוא: "אני רוצה שהם יראו אותי וידעו שאני קיימת. אני לא רוצה לשקר להם ולומר להן שזה קל. זה לא. זה קשה, ולפעמים זה אפילו בלתי נסבל ובלתי אפשרי. אנשים הם טיפשים ובורים ופחדנים ומלאי שנאה ואלימים, ואתן תאלצו להתמודד עם זה, אבל לכל הפחות אני רוצה שתדעו, אני רוצה לצעוק את זה, אני רוצה לרסס את זה על קירות ולחרוט על שולחנות ולכתוב את זה, ולומר את זה, ולחזור על זה ולהקיא את זה ולזעוק את זה. אתן לא לבד. אתם לא לבד. אתן לא פאקינג לבד". למטה היה רשום השם דןוג. הטקסט שהסביר במילים כה פשוטות את מה שאני מרגיש כלפי הזהות השחורה והביסקסואלית שבי הוביל אותי לחפש מי זאת דןוג.

בעקבות התשובות שקיבלתי מכמה מחברי הקהילה בבית הגאה גיליתי שדןוג הייתה טרנסית אקטיביסטית בקהילה הגאה בבאר שבע ובכלל. דןוג לאחר מאבקים רבים נגד הטרנספוביה, ההומופוביה והגזענות התאבדה בעקבות דיכאון שגרמו לו כל מתנגדי המאבק נגד ההומופוביה ונגד כללי המגדר הנוקשים. למען דןוג החלטתי שגם אני הולך לרסס על הקירות ולחרוט על השולחנות. אני אחקור יותר על הבית הגאה בבאר שבע, וכן, אני הולך לשבור את הקיר.

נגישות