מנקים את הניצול
מאת: יהלי אוזן

סטודנטים רבים החליטו להיאבק בהעסקה הקבלנית המנצלת של עובדות ועובדי הניקיון באוניברסיטה. הצטרפו למאבק הארצי!

"זה התחיל בשנה שעברה, כשראינו מה מצב עובדי הקבלן באוניברסיטה והחלטנו, כמה סטודנטים מפוליטיקה וממשל, באופן ספונטני לעשות משהו נגד זה", מספר בועז מסרנו, סטודנט שנה ב' לפילוסופיה ולפוליטיקה וממשל. הם חברו לארגון "כוח לעובדים" וביחד הצליחו להרים תוך כמה שבועות הפגנה בנוכחות של מעל למאה תומכים. "חשבנו שזה באמת יהיה משהו מקדם ושהצלחנו להשפיע, ואז אחרי כמה שבועות יצא מכרז קבלני חדש אז בכלל לא התייחסו למה שעשינו. הבנו שזה מאבק שמתרחש כבר שנים רבות, והבעיה היא שהסטודנטים מתחלפים והמאבק לא מצליח להתרומם". השנה המאבק למען העסקה ישירה של עובדי הקבלן תפס תפנית מבטיחה, כשמוביליו, פעילים בקואליציה הארצית להעסקה ישירה, הבינו שצריך לעבור למאבק ארצי, אחיד, ולפעול במקביל כנגד כלל האוניברסיטאות.

לשם מה נאבקים?

כיום עובדי השמירה והניקיון בכמה אוניברסיטאות בארץ מועסקים באמצעות חברות קבלן, וסוג העסקה הזה מביא לפגיעה בזכויות העובדים הללו. זה מה שהמאבק רוצה לשנות. לפני כמה חודשים הוקם מטה ארצי של המאבק מתוך כוונה ליצור שינוי גורף ולהביא לכך שעובדי הקבלן יועסקו בצורה ישירה על ידי האוניברסיטאות שבהן הם עובדים. שי אביטל, סטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית ואחד ממובילי המאבק, משתף, "עכשיו החלטנו ללכת על מהלך ארצי שבו למעשה משתתפים ארגונים ופעילים מכל האוניברסיטאות, ואנו יחד מאגדים משאבים ועושים פעולה משותפת כדי לייצר איזשהו כוח פוליטי ולקדם את העניין מול מקבלי ההחלטות ברמת הממשלה". יובל מירקו, סטודנטית לפילוסופיה ולפוליטיקה וממשל בשנה השנייה ומנהלת הניו-מדיה של המאבק, מספרת שעובדות הניקיון שעבורן נאבקים עובדות זה עשרים–שלושים שנים באוניברסיטה, כשהן לרוב מהמעמדות המוחלשים יותר בחברה.

"הן ברובן נשים, שלא יודעות עברית כל כך טוב, ומאוד קל להשאיר אותן שקופות, לא לתת להן לצאת ממעגל העוני ולהעמיק את הפערים החברתיים שנגרמים באמצעות עבודה קבלנית. כי בעבודה קבלנית את יכולה לגמור את החודש במשך כל החיים שלך עם פחות מארבעת אלפים שקלים. המאבק הזה הוא מאבק למען צדק פרופר", משתפת יובל. תנאי ההעסקה של העובדות והעובדים נפגעים בכמה היבטים. למשל, טעויות בחישוב הפנסיה, הוראות שכר לא ברורות או חישוב לא נכון של ההפסקות. "זה יוצר חוסר ביטחון תעסוקתי, הן לא יכולות להסתכל על תלוש שלהן כי הן לא מבינות אותו, או שהן פוחדות לצאת להפסקה כי אולי זה ישפיע להן על התלוש בסוף החודש. כל כך קשה להילחם בזה כי לקבלן יש את הכוח להגיד שזה לא בכוונה... כנראה שהייתה טעות בחישוב של התלוש, וככה הוא יוצא מזה", מסביר בועז. יובל מוסיפה ואומרת שהתחושה שאת צריכה לרדוף כל הזמן אחרי הכסף שלך היא קשה, "אם את חולה זה תמיד גורר האשמות ואיומים. אין להן תחושה של בית, של ביטחון תעסוקתי, אלא להפך, יש תחושה מאוד חזקה של ניכור, שהן העובדות השקופות שנורא-נורא קל לא לראות".

מה נשתנה?

המאבק למען העסקה ישירה של עובדי הקבלן החל לפני כמה שנים והשינוי אינו ניכר באופן מוחלט. ברמת המאבק אכן נעשה שינוי טקטי ואסטרטגי, לדברי שי. אולם, בכל הנוגע למוסדות עצמם השינוי עדיין לא מורגש. "מצדם, כל עוד הם לא יהיו מחויבים למהלך מלמעלה זה לא יקרה. אבל דווקא עכשיו בגלל שאנחנו מנהלים מאבק ארצי אנחנו מאוחדים לכדי תנועה אחת, אז כן יש השפעות ומצליחים להגיע ליותר ח"כים וליותר אנשים משפיעים שמבינים את החשיבות שלו", מספר שי. לכן מהבחינה הזאת ניתן לראות שהכוח הפוליטי של המאבק הולך וגדל, וכך גם יכולת ההשפעה על מקבלי ההחלטות.

כשזה מגיע לאוניברסיטת בן-גוריון אפשר לראות שהיה שיפור בתנאי ההעסקה של עובדי הקבלן, אך גם ההישג הזה דעך. "אחרי מאבקים קשים הצליחו להשיג הטבות בתנאים לעובדים באמצעות ניסיון לדבר עם הקבלן ולשנות את התנאים. ולמרות זאת, אחרי מספר חודשים האוניברסיטה יצאה למכרז חדש והחליפה את הקבלן. אז הרבה מהתנאים שהושגו בעצם בוטלו וחזרנו לנקודת ההתחלה", מבהיר בועז. יובל מספרת שההתקדמות שחלה בשיח סביב הנושא דווקא מאוד חיובית, "השיח נהיה מאוד מפותח ונפוץ. זה מאוד קל להגיד שזה נושא שהוא לא מעניין... זה ניצול שהוא כאילו סולידי, זה לא כמו העבדות של פעם שיכולת להגיד שהיא מזעזעת. ובזה אני חושבת שעשינו עבודה טובה עד כה". כמו כן, מספרת יובל, יש מגעים מתקדמים עם גורמים רלוונטיים, וכבר נקבעה פגישה עם פרופ' רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה, לחודש הבא. "אצל מקבלי ההחלטות ברמה הארצית אנו עושים פעולות לובי ופעולות אקטיביסטיות, ועליהן תשמעו בהמשך".

האוניברסיטה כמושא המאבק

המאבק כיום הוא נגד המועצה להשכלה גבוהה ונגד האוניברסיטאות עצמן שפועלות בשיטה הקבלנית. אולם, ישנם קולות שטוענים כי המאבק אינו נגד הגורם הנכון, ויש להיאבק דווקא בחברות הקבלן עצמן. אחד מהם הוא ספי אוזן, סטודנט במכינה להנדסה, שמסביר, "האוניברסיטה כרגע היא לא המעסיק של העובדים הללו, ואם יש ניצול מסוים או אם המעסיק שלהם כרגע עובר על החוק, אז שיאבקו במעסיק עצמו. האוניברסיטה סגרה חוזה עם קבלן, היא משלמת לו כסף והוא מספק לה שירותים מסוימים, ואם הוא עובר על החוק צריך לטפל בזה". לדעתו האוניברסיטה עצמה היא תאגיד שרוצה להרוויח כסף ולהתנהל בצורה כלכלית שנכונה לה, והיא בחרה בשיטה הקבלנית כדי לעשות זאת. הוא מסביר, "כרגע אם העסקה ישירה אומרת הוצאה כספית יותר גדולה, בסוף זה יגיע בדרך כזו או אחרת. זה יגיע משכר הלימוד או שיורידו שירותים אחרים באוניברסיטה. אני לא אומר שלעובדים לא מגיעות זכויות, אבל אם עובדות הקבלן לא מקבלות את הזכויות שלהן, שילחמו במעסיק ולא באוניברסיטה".

לעומת ספי טוען שי שחברות הקבלן רק רוצות להרוויח והן עושות מה שמצופה מהן. "האוניברסיטה כביכול מנסה לשלם איזשהו מס שפתיים, כך שבפועל גם לאוניברסיטה וגם לקבלנים ברור שיש דרך אחת מאוד ברורה להגדיל את הרווחים, וזה להגדיל את הלחץ על העובדים ולפגוע בזכויות שלהם, בתנאי העסקה שלהם ובעומס שיש עליהם", שי מבהיר. המאבק לא רואה את הקבלנים כבעיה, אלא את האוניברסיטה. "היא זו שצריכה להכתיב אמות מוסר וסטנדרטים של ניהול ושל העסקה שלוקחים בחשבון את האלמנטים האנושיים ולא רק כאלה של ניצול או שימוש בבני אדם".

נראה שהמצב כיום לא יכול להישאר כפי שהוא. אנשים רבים המועסקים בצורה קבלנית סובלים מניצול ופגיעה באופן תדיר כשהם אינם עובדים תחת תנאים סוציאליים סטנדרטיים. את המצב הזה המאבק בא לשנות. "עובדי הקבלן מרגישים שהעבודה שלהם היא לא משמעותית, היא חסרת ערך, שהם לא משנים שום דבר במקום עבודתם, שאפשר גם ללמוד בלעדיהם, זו תחושה בלתי נסבלת. ואני חושבת שהמקום להתחיל לשנות את זה הוא דווקא באוניברסיטה, זו שמתיימרת להיות הכי ערכית ומוסרית", מבהירה יובל. אז נכון שבזמן כתיבת שורות אלה טרם הרגשנו את השינוי המיוחל, אך אין ספק שזה באוויר, קיים ונוכח. כל שנותר הוא להמשיך וללחוץ על כל הגורמים הרלוונטיים, כדי שגם הם יבינו כמה חשוב זה לכולנו להרגיש טוב במקום עבודתנו. לכולנו, גם לעובדות ועובדי הקבלן.

תגובת האוניברסיטה:

"האוניברסיטה מבצעת את ניקיון הקמפוס באמצעות חברות ניקיון האמונות על כך, בדומה לכל מוסדות הציבור במדינת ישראל כגון משרדי הממשלה, הכנסת, בתי המשפט ובתי החולים. יחד עם זאת, האוניברסיטה רואה את עצמה מחויבת לשמירה על תנאי העסקה הוגנים ומכובדים של עובדי הניקיון ועל זכויותיהם, והיא מקפידה על מיצוי מלוא הזכויות המגיעות להם על פי חוק מחברות הניקיון המעסיקות אותם. האוניברסיטה מקפידה במשך שנים רבות לדרוש מהחברות המספקות לה שירותי ניקיון – במסגרת ההסכמים אתם ובחיי המעשה – הקפדה על זכויות עובדיהם על פי דין ועל פי הסכמים קיבוציים, וגם שתנאי העובדים ישמרו (לרבות ותק) אף במעבר בין חברות ניקיון. במסגרת תפיסת עולמה של האוניברסיטה מונתה לפני מספר שנים – זמן רב לפני חקיקתו של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה – נציבת קבילות לתלונות עובדי הניקיון. כך גם הקפידה האוניברסיטה בכל ההסכמים להקנות לעצמה זכות פיקוח מלאה על ביצוע חובתן של החברות כלפי עובדיהם בכל הנוגע לזכויות הנובעות מדיני העבודה. האוניברסיטה מקפידה לממש זכות זו ויוזמת פיקוח שוטף על עמידת החברות במלוא זכויות העובדים. האוניברסיטה שומרת על רצף זכויות לעובדים ושמירת הוותק ואף מתגמלת את החברות על כך. כאמור, האוניברסיטה פועלת בכל האמצעים הנדרשים כדי לוודא שהעובדים אכן מקבלים את המגיע להם. מתקיימת בדיקה חודשית שוטפת שנעשית בסיוע עובדים בתוך האוניברסיטה באגף הכספים, וישנו בודק שכר שהוא רואה חשבון חיצוני שמבצע בדיקות שנתיות".

נגישות