מדור ספורט
מאת: דניאל רימברג

מהם חיים ללא אהבה? זאת שאלה שמעסיקה אותנו רבות. החיים נתנו לנו שלל סוגי אהבה: אהבה זוגית, אהבה משפחתית, אהבה בין חברים ועוד רבות וטובות. אך יש אהבה אחת בחיים, אהבה מיוחדת שלצערי לא כולם זוכים לחוות אותה. זאת אהבה שחוצה גבולות ויבשות, אהבה ללא כל היגיון, זאת אהבה שאינה תלויה בדבר. אני מדבר כמובן על אהבה לקבוצת ספורט, בין שזו קבוצת כדורגל, כדורסל, כדורעף או אפילו כדור מים. העיקר שתהיה קבוצת ספורט. אין ספק שהמשפט "זר לא יבין זאת" הוא אחד המשפטים הכי מזוהים עם האהבה הזו, אבל אני דווקא אנסה לגרום לכם להבין זאת, את האהבה שלי.

יש קבוצה אחת שמבחינתי היא מעל הכול. את האהבה אליה ירשתי מאבא, שירש אותה מהדודים שלו לפני המון שנים מארגנטינה, וקוראים לה "ריבר פלייט". עוד מהזיכרונות המוקדמים ביותר שיש לי אני זוכר שאהבתי אותה ושעקבתי אחרי כל רגע בהיסטוריה שלה. עד היום בבית הוריי תלויים בחדר שלי כל הסמלים שלה. האהבה הזאת, רבת השנים, נתנה לי מה שאהבה לקבוצת ספורט נותנת לכל אוהד מושבע.

נאמנות

האהבה לריבר לימדה אותי שנאמנות היא ערך עליון. אני משתדל לראות כל משחק של הקבוצה שלי, אף על פי שהיא ממוקמת בקצה השני של העולם ושהמשחקים משוחקים באמצע הלילה. כשהקבוצה ירדה ליגה לפני כשבע שנים בכיתי מעצב ונשבעתי שאראה כל משחק שלה עד שתעלה ליגה. ואכן כך היה, ראיתי כל משחק, וכשהיא עלתה חזרה בכיתי שוב, הפעם מאושר. האהבה הזאת לימדה אותי שכשאוהבים מישהו או משהו נותנים בשבילו הכול ולא משנה כלום. גם אם היא מאכזבת, נראית רע, עושה בושות, אני אִתה לנצח. יש לי חבר שצוחק עליי שאני נאמן בצורה מוגזמת לכל דבר, נראה שזה בזכות ריבר.

שייכות

מעבר לאהבה אינדיווידואלית לקבוצה, יש עוד אלפים ואפילו מיליונים של אוהדים נוסף אליך. בהרבה מאוד מקרים נוצרות קהילות אוהדים של אותה קבוצה והאוהדים בתוכן הופכים למשפחה של ממש. יש קהילות שמקיימות מפגשים, שמקימות תת-ארגונים, ואפילו מחאות פוליטיות לעתים צומחות מאותן קהילות אוהדים. לפני כחמש שנים, כשהלכתי לבדי לראות משחק של ריבר בבואנוס איירס, מצאתי את עצמי במשך שעות שר ורוקד עם אנשים שרגע לפני כן היו זרים גמורים. נוסף לכך, כשריבר הבקיעה מצאתי את עצמי מתחבק ובוכה מאושר עם קהל מדהים. זאת שייכות לכל החיים.

יציבות

אחד הדברים הכי חשובים שקבוצה נותנת לאוהד היא יציבות. לא משנה אם המצב בעבודה מחורבן, אם הקשר הזוגי בקנטים, אם העתיד נראה שחור, הקבוצה תמיד תהיה שם. זה אולי עלול להישמע מגוחך אבל בעבורי ובעבור מיליוני אוהדים זה שווה המון. בזמנים קשים מאוד בחיים שלי ידעתי בביטחון מלא שתמיד יהיו לי כמה רגעי אושר עם הקבוצה שלי. זה קרה לי בצבא, זה קרה לי כשהייתי שבור לאחר פרידה. משהו בידיעה שהקבוצה שלי משחקת עודד אותי. פרט לכך, כשהיא ניצחה ואפילו זכתה בתארים האושר שחוויתי באותם רגעים היה עילאי ולא ניתן לתיאור במילים.

הרבה פעמים קראו לי משוגע, אבל זה לא הפריע לי. מבחינתי אהבה לקבוצת ספורט היא אהבה שכל אחד צריך לחוות. מי שאין לו אהבה כזאת בחיים, החיים שלו חסרים. זאת אהבה ללא תנאים!

נגישות