לילה עם ג'מילה
מאת: גיל אליאס

יצאנו לסיור לילי עם הסטודנטים המתנדבים שפוגשים את בני הנוער פנים מול פנים, הופכים לאוזן קשבת ומדברים אִתם על הכול. "אנחנו מנסים לתת להם קרקע"

ג'מילה - מתוך עמוד הפייסבוק של ג'מילה ישראל

לרוב כשאנחנו שומעים את צמד המילים "נוער בסיכון" אנחנו כבר מגיעים עם דעות קדומות כלפי הנושא. לרוב נקשר את זה לפריפריה, לסמים ואלכוהול, או נקשר את זה לעדה מסוימת. כל התגיות והניתוחים השונים לא מאפשרים לאותם נערים להתפתח, כך שלפעמים נוצר מרחק מסוים בין הנוער שצריך את העזרה לבין אותם אנשים שרוצים לעזור. לשם כך נוסדה הג'מילה, פרויקט שהקימו כמה סטודנטים לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב בתור דרך ייחודית ויצירתית להגיע לנוער, לתוך המרחב הציבורי והפרטי שלהם, לא להביא את הנוער למקום מסוים אלא להגיע אליו. הם התחילו בפרויקט שניסה להילחם בצריכת הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער בפרט וגם לתת אוזן קשבת לאותם נערים שמסתובבים בפארקים וברחובות בכלל. היום עובד הפרויקט בשיתוף פעולה עם הרשות העירונית למלחמה בסמים ואלכוהול, עם עיריית באר שבע ועם חברת "כיוונים".

הג'מילה הוא פרויקט מיוחד שמסתובב בין הפארקים ברחובות באר שבע ומתחבר עם בני הנוער. כל סיור מתחיל בשיחת פתיחה של המתנדבים והעובדים בפרויקט, שעברו הכשרה מעשית לפני שיכלו לצאת לפני השטח גם ברמה התכנית וגם ברמה הפרקטית. בשיחת הפתיחה מדברים על ערך מסוים לפני שיוצאים אל השטח, ומנסים לדבוק בו לאורך הסיור וגם בסיורים שלאחר מכן. המתנדבים עוברים בין נקודות הציון שתוכננו מראש ומתחברים עם הנערים שמחפשים תעסוקה בתוך הפארקים בעיר באר שבע. החלטתי להצטרף לאחד הסיורים של הפרויקט, לראות את הדינאמיקה הנוצרת בין הנערים לבין המדריכים ולראות את הדינאמיקה הנוצרת בין הנערים לבין עצמם. מתוך פני השטח אפשר לראות את הרגעים הקטנים ביותר, את הגבולות שהנערים מנסים להציב אל מול המדריכים המבוגרים ואת המתח שנוצר כאשר יש מבוגר שנכנס אל תוך המרחב הציבורי, שכביכול חופשי מכל מסגרת שמקיפה את אותם נערים ונערות בחיי היומיום. מתנדבי הג'מילה מנסים להיכנס לחיים של הנערים מהדלת האחורית. הרצון הוא לעטוף את הילד במקומות שבהם המסגרות הפורמאליות בחיי היומיום של הנערים נעלמות ולנסות לתת להם את המענה ואת היד המכוונת כמה שניתן.

יוצאים לדרך

בתחילת הסיור היו שלושה מתנדבים וביניהם אלון רוז'נקה בן העשרים וחמש, סטודנט לפילוסופיה ולכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אלון מתנדב זה חצי שנה בפרויקט ומציין את המטרות המרכזיות שלו לקראת כל סיור. "אני מנסה לספק סביבה שונה עבור בני הנוער שיוצאים אל הפארק. לנסות לחיות אתם בסביבה שהם יכולים מצד אחד להרגיש נוח בה ומצד שני לא לשתות אלכוהול ולא לעשן סמים", הוא מסביר. הסיור מתחיל בתשע בערב. אנחנו יוצאים אל אחד הפארקים של שכונת נווה זאב. ניתן לראות את הצורך של הנערים גם שם בדמות בוגרת שתבוא ותהיה עבורם כאח גדול. בני הנוער שנמצאים בפארק יושבים סביב אחד השולחנות, מעשנים סיגריה אחרי סיגריה. בשעה הראשונה נדמה שהנערים מנסים לבדוק את הגבולות שלהם גם מולי. הם שואלים מאיפה אני, יורדים עליי קצת ומריצים צחוקים ובדיחות פנימיות של החבורה. לעומת זאת את אלון הם כבר מכירים ולכן הם פונים אליו בכבוד, כאילו מצד אחד הוא חלק מהחבורה ומצד שני הוא יודע לענות על שאלות שעדיין אין להם תשובה עליהן. "במהלך השיחה אִתם אנחנו מנסים לבוא ממקום ניטרלי", אלון מדגיש. "אנחנו מנסים ליצור אִתם דיון שהוא יותר נכון ויותר צודק. דיון שהוא לא רק על הדברים היומיומיים אלא גם דברים שהם מעבר לשיחות שהם מנהלים בינם לבין עצמם". ובאמת ככה זה קורה לאורך הסיור, בני הנוער מדי פעם צוחקים ביניהם, מקללים זה את זה וגם מדברים על חיי היומיום, אבל עם המתנדבים הם מצליחים לדבר על הדברים שבאמת מפריעים להם כמו על בית הספר, על זוגיות או על סרט מעניין שאפשר לראות במחשב. יכול להיות שהשיחות לא יכלו להתקיים במקום אחר, והפתיחות נוצרת מתוך הנוכחות של המתנדבים במקום שהוא בין לבין.

זמן מה אחרי שיחות כאלו ואחרות שנוצרות במהלך הערב בין בני הנוער לבין המתנדבים, בני הנוער שואלים את המתנדבים אם הם הביאו אתם את המשחקים שהם בדרך כלל מביאים. מדי ערב המתנדבים מביאים אתם משחקים שונים שהם משחקים עם בני הנוער ולא רק יוצרים אתם שיח. בכך הם מנסים ליצור אתם אינטראקציה שתגרום להם להיפתח באופן אותנטי. "אנחנו נמצאים שם כמצב ביניים. אנחנו מכינים עבורם קרקע טובה לדיון או לעזרה אם הם יצטרכו, אפילו עזרה לאותו הרגע", מתאר אלון. "אנחנו לא מנסים להיות חד-משמעיים בדרך שלנו אלא מנסים לתת להם קרקע שממנה הם יוכלו להתמודד גם עם סביבת הרחוב". עם זאת חשוב לציין שבמהלך הערב מתרחשים כמה מקרים של נערים שמרביצים זה לזה כבדיחה, ואילו המתנדבים לא היו מתערבים הבדיחה בקלות הייתה יכולה להתפתח למריבה. "בזמן שיש אלימות, למרות שלרוב אין אלימות, אנחנו דבר ראשון תופסים מרחק", מבהיר אלון, ומציין את חשיבות הנוכחות שלהם באזור. "גם אנחנו לא רוצים להיפגע בתוך כל המצב, אבל אנחנו כן מנסים לבוא ממקום רציונאלי אל בני הנוער כדי שיימנע אסון". ואכן ככה קורה באותו הערב, כאשר שני נערים ששיחקו זה עם זה במשחק קופסא רבים על מי ניצח ומי הפסיד. הדבר יוצר ריב קטן שמתחיל בצחוק ובקלות יכול היה להתפתח למכות, אבל אלון מפריד ביניהם והם נרגעים. דרך הסיור אפשר לראות שיש בני נוער שצריכים את הקרבה הזאת ואת דמות המבוגר גם מחוץ למסגרות הפורמאליות. נערים שצריכים שיסבבו סביבם כמה שיותר כדי שיוכלו להתמודד עם קשיים ועם מחשבות שהם בעצמם לא יכולים להתמודד אתם או שהחברה הישראלית לא מביאה להם מענה.

במהלך השיחה עם אלון והנערים הבנתי שלא כל הנערים שנמצאים בפארק הם בהכרח נערים קשי יום, נערים שציוניהם בלימודים נמוכים או כאלה שלא מוצאים את עצמם בשום מסגרת פורמאלית. ככל שנמצאים אִתם יותר זמן מגלים כמה הם דעתנים וכמה אינטליגנטים הם יכולים להיות. בסוף הסיור המתנדבים הולכים מהפארק כפי שהם הגיעו. אלון אומר שהסוד הוא ההתמדה להגיע כל פעם מחדש ולהראות להם שהם נמצאים שם בימים הקבועים ובשעות הקבועות. נדמה שההתמדה אכן מועילה ומשפיעה על הנערים אשר צריכים דמות שגם לא תעזוב אותם וגם דמות שיודעת לומר להם את הדברים שלא בהכרח הכי נוח לשמוע.

לא רק סטודנטים

"סוד ההצלחה של הג'מילה הוא בעקביות של המתנדבים. שיתוף הפעולה שנוצר בין המתנדבים והרצון להיות נוכחים בשטח ולמנוע התנהגויות שלא היינו רוצים שבני הנוער יתקלו בהם", אומרת הדר משה, רכזת הג'מילה שתפקידה הוא לרכז את העובדים ואת המתנדבים של הפרויקט. "חתך הגילים של הנערים הוא רחב (מגיל שלוש-עשרה עד גיל עשרים). הנערים אינם נמצאים בהכרח במקום שבו הם גרים ולכן אנחנו מתפרשים על חמישה מוקדים. נוסף על כך אנחנו עובדים עם גורמים נוספים ברווחה ונמצאים בתיאום עם בתי הספר של הנערים אם יש צורך בכך", מוסיפה שמואלה קושניר, מנהלת הרשות העירונית למלחמה בסמים ואלכוהול בעיריית באר שבע. בשיחה עם הדר ושמואלה התחדדה אצלי עוד יותר החשיבות של הפרויקט: מצד אחד הוא יוצר מרחב חדש לבני הנוער ומצד שני מוצבים בו גבולות וניתנת בו אוזן קשבת לכל נער. עד לפני חצי שנה לג'מילה הייתה ניידת, אך כיום היא מושבתת ועוברת תיקון. "הניידת מזמינה ואטרקטיבית עבור הנערים", מספרת הדר. "היא טריגר שמעורר שיח, מעין גירוי עבור הנערים. יתרה מזאת היא גם קורת גג בתוך המרחב הציבורי. שם אפשר לשבת לשחק, לשתות תה או סתם לדבר עם המתנדבים". חשוב לציין שאמנם יש מגוון רחב של סטודנטים המתנדבים בג'מילה, אבל ניתן לראות גם הרבה מתנדבים אחרים המגיעים ממסגרות שונות, כמו מורות חיילות המשתתפות בפרויקט. לבסוף השאלה העיקרית שעלתה מתוך כל הסיור היא האם נוצרת מסגרת והאם יש מחויבות לבני הנוער שיוצרת את אותו קשר בין המתנדב לבין הנער? נדמה שהמסגרת והמחויבות נוצרים מעצם הנוכחות והשיח שמתפתח בין המתנדבים. היחס הבין-אישי פותח לא רק שיחה, אלא גם קשר מעמיק שנותן מקום להישען עליו ואפילו ללוות את הנער בעת הצורך בחיי היומיום.

להתנדבות בפרויקט ניתן ליצור קשר דרך עמוד הפייסבוק של הג'מילה או ליצור קשר ישירות עם הדר – 0528513285.

נגישות