כמעט שבת שלום
מאת: גלי סיטון

ארוחות שישי משותפות הן כבר מוסד מוכר בנוף הבאר-שבעי. כדי שלא תיפלו בפח, ריכזנו עבורכם את קוד הנימוס הלא רשמי אך המחייב. לגזור ולשמור!

מתלמידי המכינות השונים שבאים לבאר שבע לשלושה חודשים ועד לסטודנטים לרפואה שבאים לסגור פה עשור, כולם חלק מאותה תופעה, וכולם היו בסרט הזה מספר לא מבוטל של פעמים. ארוחת שישי בבאר שבע. כולנו הלכנו עם סירים גדושים כל טוב ברחובות העיר, קבענו עם שלושה חברים ומצאנו את עצמנו בארוחה בהיקף סדר פסח עם שתי משפחות מורחבות. סיטואציה נפוצה, אהובה, ייחודית ועם זאת נפיצה, ובדיוק לכבוד כך אספה המערכת כמה כללי יסוד שיתבלו לכם את הארוחה וימנעו מצבים מביכים.

וידבק איש באשתו והיו לבשר אחד

זוג זה מצב צבירה נפוץ ברחבי באר שבע. בין שמדובר בזוג טרי בן שבוע שעדיין בשלב הסינונים הארוכים, ובין שזה זוג ותיק שחי יחד ומחניק פלוצים משותפים, זוגות נמצאים כמעט בכל מקום. הרבה זוגות נוטים לתפוס את עצמם כיחידה אחת: אנחנו אוהבים לשבת באלכסון, אנחנו הולכים אחורה בזמן, אנחנו הולכים לפתוח פרופיל פייסבוק משותף שבו לא יהיו לנו חברים בכלל. את דעתי הלא מוצהרת בעליל על תופעת ביטול העצמי הזו לא אחלוק אתכם כאן, אבל כן חשוב להדגיש ולומר, לא משנה עד כמה תאחדו פעלים, שמות, חשבונות ומחשבות סרק, תמיד תהיו שני פיות ושתי קיבות להאכיל. אי לכך ובהתאם לזאת, גם אם אתם מאמינים באמת ובתמים שאתם נפש אחת, גוף אחד, לב אחד, בארוחת שישי זה לא תקף. אתם לא יכולים לבוא שני אנשים עם סלט חסה, גם אם שניכם יצאתם מאותו מפתן דלת. זה פשוט לא עובד ככה. כל זוג, צעיר כוותיק, מחויב במבצע כפל מבצעים לאור הטענות שהוצגו להלן.

יין ישמח לבב אנוש

בסדר, אז לא כולנו עברנו את הסינון הראשוני למאסטר שף, לא לכולנו מחמיא המטבח. יש מי שארוחת שישי זו הזדמנות טובה עבורו לערוך תחרות בישול סמויה עם כל יושבי השולחן, ויש כאלה שאפילו לא טורחים. מודעות עצמית גבוהה זה דבר חשוב ונדיר בימים אלו, וכל שולחן זקוק לחבורת מעודדים קטנה. "וואו! מי הכין את זה?", "וואי טעים ממש! מה המתכון?", שואלים בנימוס, אף על פי שהמעורבות הכי גדולה שלהם בבישול היא להעביר אוכל של אימא מקופסת פלסטיק אחת לאחת קטנה יותר בשביל לפנות מקום במקרר לעוד קופסאות. היי, אוהבים אתכם! אבל לפני שאתם קובעים שאתם צוות הווי ובידור ומביאים שלושה בקבוקי יין, ודאו את עצמכם. בוא נמנע ממצבים שבהם יש שישה בקבוקי יין ופסטה עגבניות אחת לעשרה אנשים. יין זה טוב ללב ולמורל, אבל גם גלידה, וגם אותה אפשר לקנות בקיוסק ועדיין להישאר חביבי הקהל.

תורנות מטבח

שטפו כלים. כן, אורחים, הכוונה אליכם. תתעלמו מהמארחים המפצירים בכם לשבת, המבטלים בטענה שזה שטויות. די, כולנו יודעים שזה לא. שטפו כלים אחרי הארוחה. למארחים יהיה מספיק מה לנקות גם אחרי שתלכו, והרי כולנו רוצים לשמור על האנרגיות של הבית המארח החביב על כולם ולהיות מוזמנים שוב. שתמיד יזכרו אתכם כאלה ששוטפים את הכלים בסוף ורק על זה שווה להזמין אותם שוב. כשמישהו אחד מסבן והשני שוטף, אז זה באמת לא לוקח כל כך הרבה זמן. חוץ מזה ידוע שהחוויות והדיבורים הכי עסיסיים בארוחה מתרחשים מעל כיור פעיל ושוצף, זהו מרכז העניינים, כולם הרי עוברים שם. ואם במקרה לא הצלחת למצוא נושא שיחה מעניין עם הבחור שלומד פוליטיקה וממשל במשך הארוחה, אין כמו שטיפת כלים אינטימית ושיתוף פעולה שמעיד על כימיה טובה וזיווג משמים כדי להתחיל לסבן את העניינים.

אל תכינו משהו חדש

גם אם אתם אלופים במטבח, גם אם אתם מעלים קבוע תמונות לאינסטגרם של אוכל ופעם ישראל אהרוני, מלך מלכי המלכים, הגיב לכם: "יפה!", זאת לא סיבה לקחת סיכונים ברגעים כאלה. אנשים שמבשלים טוב, שמם הולך לפניהם. אנשים סומכים עליהם, אנשים בונים עליהם, מרגישים ביטחון כשהם יודעים שהם יגיעו לארוחה, מאמינים שהטרחה של סחיבת סירים ברחובות באר שבע לא תהיה לשווא כי משהו טוב יחכה להם בסוף, המאסטר שף המקומי מחכה להם בקצה השבוע. אין דבר יותר מתסכל מאשר לגלות שהאיש שעליו שמת את כל אמונך ותקוותיך החליט דווקא היום להכין כדורי שוקולד עם טוויסט מגניב של מלח ים גס, ובמקרה, בטעות, מכיוון שזה מתכון חדש והוא עדיין לא מכיר, יצא מלא מלח שכבר עדיף להמליח עם השוקולד הזה את האורז. ארוחות שישי הומות אדם הן לא ההזדמנות לעשות ניסויים חדשים. לכו עם המתכון המוכר והמנצח, כי בסוף כשתגיעו בידיים ריקות ותמלמלו שהריזוטו נשרף וכבר לא יכולתם להכין שום דבר חדש, אף אחד לא ייתן לכם קרדיט על הניסיון.

חבר מביא חבר

בכל פעם שאתם מזמינים חבר לארוחה אתם מזמינים גם את החבר של החבר לארוחה, ואת החברה של החבר של החבר לארוחה, ואי אפשר לדעת, אולי אחד מהם הוא אקס מיתולוגי מביך של המארחת? אין ספק, זה מרגש לראות שבשולחן אחד יכולה לשבת סטודנטית לספרות יחד עם סטודנטית לכלכלה ושתיהן יחד יגיעו להסכמה שברקה שני הרבה יותר עדיפה על ברקה רביעי בדרכי נועם. זה חלק מהקסם של הארוחות האלו, מכירים אנשים מכל קצוות תבל, אנשים שאותם מסגרת התואר קצרה מלהשיג. שבוע אחר כך מסתובבים באוניברסיטה כמו מלכת אנגליה, מנפנפים לשלום להמוני אנשים שאתם פשוט לא מצליחים לזכור מאיפה הם מוכרים לכם (בבקשה, שזאת לא רק אני). תזמינו, תביאו, הכנסת אורחים היא דבר מאוד מקובל בתרבות המדברית שלנו כאן, רק תודיעו. שלא נמצא את עצמנו שוב חלילה באותו מצב מלפני שלושה סעיפים, שישה בקבוקי יין וסיר פסטה שסביבו מתגודדים יותר מדי חברים שהוזמנו ברגע האחרון ולא הספיקו להביא משהו, וסליחה ממש, איזו פדיחה.

קליקה סגורה

אל תדברו על המרצה שלכם לחדו"א. גם לא על המתרגל. גם לא על המאמר הארוך שאתם חייבים לקרוא בפסיכולוגיה התפתחותית ליום ראשון. ראשית, כי זה פשוט לא מעניין, בשום צורה שהיא, בכלל, שנית, זה חילול שבת לדבר על ענייני חול ובאסה. שלישית, בפתיחת צוהר שכזה אחוז גבוה מיושבי השולחן מאבד קצה של עניין בשיחה שלכם. גם אם המתרגלת שלכם מתלבשת סופר מהמם והנה תראו את הפייסבוק שלה, זה עדיין לא מעניין ואפילו נהיה מטריד שחיפשתם אותה בפייסבוק, וסבירות גדולה שלא יפנו אליכם בהמשך הערב. כולנו בני אותו גיל בערך, גרים באותו אזור, עושים את אותם הדברים, נושאי סרק רבים, עליזים וחביבים שאינם קשורים ללימודים יכולים להיות סביב השולחן. הנה שליף קטן של מאגר רעיונות, צ'ופר כי התמדתם והגעתם עד לחלק הזה של הכתבה: שער רגר עבר שיפוץ, וואו!, תושבי קומה חמש בספרייה – מי הם ולמה? מי מעקר את החתולים באוניברסיטה? לאן הברווזים עפים כשהנחל באוניברסיטה סגור?

אין על ארוחות שישי בבאר שבע, זר לא יבין זאת. תופעה חברתית שמישהו כבר חייב לחקור. עקבו אחרי הכללים, הקפידו על נימוסי שולחן נכונים, ותזכו לאריכות ימים ולחברים אינסוף.

נגישות