יד מנצחת
מאת: אורית ערן

כתיבה בשיעור היא לא רק רטרו – היא גם תורמת להבנה יותר מהקלדה. אבל לא הכול אבוד. אז איך כדאי לסכם את השיעור?

"כשאתה מקליד אתה לוחץ, כשאתה כותב אתה מעצב", מתארת נעמי, סטודנטית להכשרת מורים את חוויית הכתיבה. "אתה כותב מהר – לאט, גדול – קטן, מקושקש, ואיך שאתה כותב זה איך שאתה מבין". לעומתה עידן קליין, סטודנטית לתואר שני בלשון, מספרת שהיא מקלידה הכול, אבל "רשימות קניות ורשימות מטלות אני לא מסוגלת לעשות במחשב". אז מה עדיף – לכתוב בהרצאות או להקליד? מה אומר על כך המחקר? והאם יש סיבה אמתית לכך שסטודנטים מדפיסים מאמרים במקום לקרוא מהמחשב?

היד העליונה

הקלדה מיומנת היא כידוע מהירה מכתיבה, וזאת אחת הסיבות המרכזיות שבגללן סטודנטים רבים מקלידים. גל, סטודנטית לפוליטיקה וממשל, מספרת, "בשנה א' אני יותר כתבתי, ואני פשוט לא מספיקה. אני מעדיפה להקליד כמה שיותר מהר, לתפוס כמה שיותר ממה שהם אומרים, מקסימום לעשות אחר כך הגהה בבית". אבל להקלדה יש מחיר: "בכתיבה אני יותר מבינה מה שאני כותבת, זה בוודאות. בהקלדה אני יותר עסוקה בלהקליד. כשיש מרצה שמדבר מיליון דברים בדקה זה יותר להקליד מאשר להבין".

אז האם כמו שחושבת גל סטודנטים שמקלידים מבינים פחות מחבריהם שכותבים בכתב יד? פאם א' מולר ( (Pam A Muellerודניאל מ' אופנהיימר (Daniel M Oppenheimer) מאוניברסיטת פרינסטון חקרו את הנושא. הם כינסו כשבעים סטודנטים להקרנה של חמש הרצאות טד, וביקשו מהם לסכם אותן כמו שהם מסכמים תמיד בהרצאות. מחצית מהסטודנטים כתבו בכתב יד ומחציתם השנייה הקלידו במחשב. בתום ההקרנה נערך לשתי הקבוצות מבחן שבדק הן ידע של עובדות והן הבנה, ובו הצליחו הרבה יותר אלה שכתבו בכתב יד, בעיקר בשאלות ההבנה. איך מסבירים החוקרים את התוצאות? אופנהיימר ומולר טוענים שסטודנטים המקלידים את רשימותיהם נוטים לכתוב מילה במילה את מה שהמרצה אומר. הם לא מעבדים את המידע די הצורך, ובסופו של דבר מבינים פחות. לאלה שכותבים בכתב יד לעומת זאת אין את היכולת לעקוב מילה במילה אחר דברי המרצה, ומסיבה זו הם נוטים לכתוב פרפראזה על מה שנאמר בשיעור. אגב כך הם מעבדים טוב יותר את מה ששמעו וכך גם מבינים טוב יותר.

שני החוקרים לא עצרו בנקודה זו, ורצו לבדוק אם התמונה משתנה כשהסטודנטים מקלידים אבל גם משכתבים. לשם כך הם ערכו ניסוי שני, ובו ביקשו מהמקלידים לכתוב במילים שלהם ולא לתמלל. למרות ההנחיה המשיכו הסטודנטים בדפוס התמלול ועליונותם של הכותבים בכתב יד נשמרה. ניסויים אלה ומחקרים נוספים בתחום הביאו את אופנהיימר ומולר לטעון שהקלדת הרצאות מזיקה ללמידה.

ומה לדעתם צריך להיות הפתרון? השניים לא פוסלים שיבוש מכוון של מעבדי התמלילים, כך שיאטו את קצב הכתיבה ולא יאפשרו כתיבה קלה ומהירה. אבל בסופו של דבר הם אומרים שהפתרון הטוב ביותר היום הוא טכנולוגיות שמחקות כתיבה בעט או בעיפרון, כמו סטיילוס (עט שמשמש לכתיבה על מסכים). הגישה של אופנהיימר ומולר הולכת בניגוד לכל האינטואיציות, אבל מסתבר שהם לא לבד. שוחחתי עם פרופ' אסתר עדי יפה מאוניברסיטת בר אילן, וכך היא ספרה: "זו תיאוריה שלמה שיש בספרות – ככל שיותר קשה לך ללמוד ככה הביצועים שלך יותר טובים, זה יכול להיות גודל הפונט, זה יכול להיות כל דבר שעושים בכוונה כדי להקשות על הלמידה, כי ככל שיותר קשה לך אז משאבי הקשב שאתה נותן לעניין יותר גדולים, ואז אתה גם לומד יותר טוב".

הקלדה יעילה

כמו שקיימת העמדה של אופנהיימר ומולר, קיימת גם עמדה הפוכה, וחוקרים לא מעטים סבורים שסטודנטים חייבים לדעת להקליד ביעילות ובמהירות. זה מה שחושבת פרופ' נעמי וינטראוב מהאוניברסיטה העברית שחוקרת את הנושא. באחד ממאמריה היא מסבירה שככל שמפנים פחות מאמץ ומשאבי קשב להקלדה, כך אפשר למקד אותם בתהליכי חשיבה גבוהים כמו הבנת החומר וסיכומו. עידן קליין, סטודנטית לתואר שני בלשון עברית, מספרת דברים דומים. "כמו שהכתיבה היא טבעית ואת כותבת תוך כדי שאת מקשיבה ומעבדת, ההקלדה מבחינתי היא בדיוק אותו הדבר. פשוט שבמקום להחזיק עט אני עובדת על המקלדת".

לא נכריע כאן מה עדיף, אבל לאלה שרוצים לעבור להקלדת הרצאות, הנה כמה טיפים שנתנו עידן ומקלידים מנוסים:

  • לסכם – להשתדל לסכם את החומר ולא לכתוב כל מילה.
  • לארגן – לכתוב כותרות, להדגיש, למספר.
  • להכיר קיצורי מקלדת – חפשו באינטרנט, יש רשימות מסודרות.
  • ללמוד הקלדה עיוורת – זה יפנה אתכם מהתעסקות עם המקלדת להקשבה לשיעור. פשוט תניחו את הידיים על המקלדת, ותגלו שאתם כבר יודעים איפה כל מקש.

מה עם הקריאה?

עוד פעילות אקדמית שסטודנטים יכולים לבצע באמצעות המחשב היא קריאת מאמרים. ביום-יום אנחנו קוראים באופן תדיר טקסטים דיגיטליים, בין שזה מהמחשב ובין שזה מהסמרטפון או מהטאבלט. אבל מאמרים, כך נראה, מעדיפים עדיין הרבה מאוד סטודנטים לקרוא בנייר. פרופ' רקפת אקרמן, פסיכולוגית קוגניטיבית מהטכניון, חוקרת את התופעה זה כמה שנים, ומחקריה מעידים שהתפקוד על מסך הוא גרוע יותר או שווה ערך לזה שבנייר. פרופ' אקרמן מספרת על המחקרים ועל המסקנות. "ב-2011 נתנו לסטודנטים להנדסה ללמוד טקסטים, כל טקסט בין שניים לארבעה עמודים. פעם אחת אמרנו מראש שיש רק שבע דקות ללמוד לפני מבחן, ופעם אחרת לא הזהרנו והפסקנו אותם אחרי שבע דקות. כשאמרנו מראש, אלה שעבדו בנייר ידעו להתארגן, והצליחו במבחן משמעותית יותר מאלה שעבדו עם מסך. רואים את ההבדל בהתארגנות לעבוד במסגרת זמן ידועה מראש. אלה שפעלו על מסך השיגו את אותן התוצאות גם כשידעו שיש מסגרת זמן וגם כשלא ידעו". האם אלה שעבדו במחשב יכלו לכתוב על דף שבצדו? "כן, וגם בתוך הקובץ". ומה קרה במחקרים האחרים? "את המחקרים האחרונים עשינו עם פתרון חידות מאוד קשות, אבל מנוסחות בקצרה, שבעים מילים, ושחזרנו בדיוק את אותם ממצאים שמצאנו עם טקסטים ארוכים, כך שזה לא קשור לאיכות התצוגה, ליכולת סימון, לזווית ישיבה, לכל זה". איך את מסבירה את הנחיתות של עבודה על מסך? "התמונה הכללית היא שאפשר להגיע לשוויון, אבל זה לא המצב הספונטני, בייחוד כשיש לחץ זמן. כשיש לחץ זמן יש נחיתות, והיא מתבטאת גם בציון שמצליחים להשיג וגם בתחושה שגויה של ביטחון ביכולת. אנחנו מייחסות את זה להתגייסות. על מסך אנחנו יותר נוטים לברוח לעבודה יותר שטחית. היכולת שלנו לנהל את הלמידה, היכולת להעריך מה אנחנו יודעים, איזה אסטרטגיות להפעיל – זה מה שממש משתבש על מסך לעומת על נייר".

האם יש דרך להתגבר על זה? "במאמר מ-2014 הראינו שתי שיטות ואחת היא ממש טובה. אמרנו לסטודנטים ללמוד כל פעם שני מאמרים ברצף, ומראש אמרנו להם שבתום קריאת שני המאמרים הם יצטרכו לכתוב מילות מפתח מסכמות לכל אחד מהם, ורק אז הם יעריכו את הידע שלהם ויבחנו. אז התבטלה לגמרי הנחיתות של אלה שקראו ממסך. מה שאנחנו מאמינות זה שזה עורר התגייסות מיוחדת, מאמץ מיוחד, זה אומר שאני צריך לזכור את המאמר הראשון עד אחרי המאמר השני. אני צריך להשקיע מחשבה מעמיקה. זאת שיטה נורא קלה ליישום, את יכולה לעשות אותה בעצמך בלי שום קושי". נשמע מוכר? זה מזכיר קצת את אופנהיימר ומולר...

ואיפה כל המחקרים האלה פוגשים את המציאות באופן ישיר ומכריע? פרופ' אקרמן מעלה את נושא המבחנים. אם התפקוד שלנו פחות טוב על מחשב, האם מומלץ לקיים מבחנים במחשב? ואופנהיימר ומולר מזכירים זירות שבהן אופן כתיבת רשימות הוא קריטי: בביקור אצל רופא, בחדר ישיבות ובבית המשפט, למשל.

נגישות