טכנו-טיים
מאת: מיכאל הופמן , עורכת עדן גבע , מדור: חיי לילה

כתבנו עבד בחיי הלילה מאז ימיו כעולל. הוא החליט לצאת ולסקר את סצנת מסיבות הטכנו ולגלות לנו מה קורה מאחורי הקלעים.

אומרים על הברגהיין (berghain) שהוא המועדון הכי טוב בעולם. בין שזה נכון ובין שלא, הברגהיין הוא המקום המשויך ביותר לסצנת הטכנו העולמית. אם הייתם מבקשים
ממני למצות לכדי ערב אחד את משמעות חוויית הטכנו – הייתי אומר לכם תנסו להיכנס לברגהיין. תנסו כי זה ממש קשה להיכנס ולא ברור מה באמת הקריטריון. אם תשאלו אותי, אני הייתי אומר לכם – פשוט תהיו כמה שיותר אתם! אשכרה! ואם זה מתאים אז זה מדהים, וזה לדעתי כל הרעיון של סצנת הטכנו.

כדי להיכנס לסצנת הטכנו לא צריך להשקיע בהופעה או לשלם המון כסף... אין פה יחצנים ואף אחד לא ישלח לכם אינווייט לאיוונט. או שאתם יודעים, או שאתם לא. כזה פשוט. נכון, כמו בכל סצנה גם כאן תוכלו למצוא את האירועים הגדולים והבולטים יותר כמו מועדון "הבלוק" בת"א או פסטיבל "מגדלנה" שהיה ממש כאן בב"ש בקיץ האחרון, ואיך אפשר לשכוח את האפטרים בברקה?! אבל האירועים הטובים באמת הם דווקא אלו שפחות מתוקשרים. אני לא אוכל לחשוף כאן את כל סודות הסצנה, בעצם, אני גם לא רוצה. אני רוצה להשאיר לכם מקום לסקרנות, הרבה מקום לסקרנות. אני רק אתן לכם לטעום...

מאז ומתמיד הייתי חלק מסצנת חיי הלילה הבאר שבעית. התחלתי בתור צלם בגיל 16 ,בהמשך עברתי לצידו השני של הבר ובשלב מסוים יצא לי להפיק מסיבה. יש בליבי הערכה גדולה לאנשים שנמצאים מאחורי הקלעים, ללבבות הפועמים שעובדים יומם וליל ומניעים את הגלגלים. אני זוכר, שבמסיבת האוזניות הראשונה בביאליק,
הדי ג'יי אמר לי: "ככה זה, אתה הולך למסיבות ונהנה עד שאתה פשוט ממצה את זה ואז אתה מבין שהגיע הזמן לעבור שלב – אז אתה מפיק מסיבה משלך.
"אני זוכר שחייכתי אליו כי הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר. נזכרתי שוב בשיחה שלנו אחרי שהפקתי מסיבה בעצמי.

כדי להבין קצת יותר איך הסצנה נראית מהזווית של אלו שבונים אותה פגשתי שני באר שבעים, שניהם גם מפיקים וגם מנגנים בסצנת הטכנו הבאר-שבעית. אחד מהם תכף ד"ר לביולוגיה והשני ברמן בעל שם אירופאי.

 

גורמי ספיאשוילי, 27  (Bruce Wayne).

ברמן בבר "הזאלמה", מעביר סדנאות אלכוהול, מנגן בעיקר: טכנו מלודי, פול און ופסיי.

אז מה לך ולטכנו?

"זה התחיל בזמן שביקרתי חבר בברלין. יצאתי שם לכמה מסיבות וממש התחברתי לווייב. תמיד התחברתי למוזיקה אלקטרונית, ככה שהמוזיקה לא הייתה ממש זרה עבורי. כשחזרתי לארץ התחלתי להשמיע טכנו לחברים והם ממש התלהבו והתחלתי לשים לב שיש ממש קטע מיוחד לטכנו."

כמו כל דבר טוב באמת גם הטכנו נולד בשנות ה-70 .פינק פלויד היו החלוצים של המוזיקה האלקטרונית. הם עשו ניסויים רבים עם סינתיסייזרים והקלטה של צלילים מחיי היום יום ושילוב שלהם במוזיקה שהם יצרו (מוזיקה קונקרטית), באופן שהדהים את קהל המעריצים בכל פעם מחדש. בתחילת שנות ה-80 החלה להיווצר סצנת שוליים בעיקר במערב אירופה ובעיר דטרויט בארה"ב. "שלישיית בלוויל" היה הרכב הטכנו הראשון, שצבר פופולריות ויצא מהמחסנים ומהמבנים הנטושים אל המועדונים והחל לצבור קהל.

ומה לגבי הסצנה המקומית?

"הטכנו הגיע לתל אביב רק לקראת אמצע שנות ה-2000 ,ולבאר שבע רק לקראת 2015 .הראשונים היו מועדון ה-11 שהצליח להוכיח שיש גרעין של קהל יעד, אבל הליין שלהם לא תפס. לפני שנתיים הפורום התחיל את "We are the people of the night" שממשיך לרוץ עד היום. בסצנה הסטודנטיאלית המיקופוביה התחילו להרים
מסיבות דווקא בספירה של האוניברסיטה ורוב המסיבות שהיו בתוך העיר היו מסיבות טכנו. לפני שנה התחלתי את הקאמל רום בזאלמה ובמקביל התחיל האוקסיטוצין במחסן."

אתה יכול לספר לי קצת יותר על ה-Camel room?

"הקאמל רום נולד כמחווה ל'בויילר רום': המסיבות הראשונות של הטכנו היו במקומות צפופים, לרוב במבנים נטושים, שבהם האנשים לא היו מפסיקים לרקוד עד שלא היו מכבים את המוזיקה. אני זוכר שבאחד מהימים, באתי לעבודה בזאלמה והסתכלתי על הסביבה, על התקרה הגבוהה, על האווירה העמומה ואמרתי לעצמי שזה בדיוק זה! אני רוצה להרים כאן מסיבת טכנו! אחת לכל שלושה חודשים אנחנו הופכים את הזאלמה לקאמל רום, מעצבים את הבר בהתאמה, מציבים אדם מחויט שעומד בכניסה ומברך את הבאים ומסביר להם כמה חוקים בסיסיים שנועדו לשמור על האווירה הייחודית שאנחנו יוצרים."

למה אתה מתכוון באווירה ייחודית?

"הווייב של מסיבת טכנו טובה הוא דבר שצריך להרגיש כדי להבין. בגדול, הכוונה היא לסביבה שהיא יותר בוגרת, פחות אנשים שמנסים להשתולל, להשתכר או לדפוק צ'ייסרים. האנשים באים כדי לחוות מסיבת טכנו, ולהמשיך אל הלייט נייט. הרעיון הוא ליצור מסיבה שהיא מעבר לרמקולים ולדי ג'י, כי את זה כל אחד יכול לעשות."

טכנו קיבל (וממש לא בצדק) סטיגמה של סגנון מונוטוני ומשעמם, שקשה להתחבר אליו. אני, אישית, לא התחברתי לרוק של שנות ה-70 עד שהלוחמים שלי הוציאו לי את הדיסק של "טראקים 2014" מהרדיו בדיפנדר ושמו במקום "Wish you were here". כעבור שנה הכרתי את כל הליריקה של פינק פלויד בעל פה.

 

שי אבוחצירה, 31 (DJ Malkiel).

דוקטורנט לביולוגיה באוניברסיטה, מנגן בעיקר טכנו מלודי, מפיק את ליין ה"אוקסיטוצין" במחסן.

מה יש בטכנו שאין בסצנות אחרות?

"הטכנו לא מתיימר, וכך גם לא האנשים שמגיעים כדי לרקוד לקצב שלו. כל מה שקורה ברחבה נשאר ברחבה, לכן גם לא נהוג להצטלם או לחדור למרחב הפרטי ברחבה. זה מרגיש שכל אחד בשלו מול העמדה או הרמקול, אבל בו זמנית כולם ביחד. זה ממש מזכיר את השבטיות שיש ברחבות של מסיבות הטראנס רק בלי הדיסוציאציה או הטירוף של הטראנס. הטכנו הוא מאד אלגנטי, עדין ומדויק. מהסיבות האלו בדיוק אנשים מעט סולדים מלהיכנס לסצנה. להמון אנשים חסר את הריגוש, את הריקודים בחבורות, המילים המוכרות... בטכנו אתה שם פשוט בשביל להיות. לא בשביל להיראות."

האם הסביבה יותר נוחה?

"לדעתי מי שבא למסיבת טכנו בא לראות מופע, פחות כדי להתחיל עם בנות. לא שלא קורות אינטראקציות, פשוט הרעיון הוא שלא צריך לאלץ את האינטראקציה. בבלוק בת"א למשל יש חמ"ל של הטרדות מיניות. כל המקום מכוסה מצלמות והמטרה היא פשוטה – לא לגרום למי שבא לבלות להרגיש לא נעים. בב"ש כמובן הסצנה היא הרבה יותר אינטימית ומשפחתית, ומי שמגיע למסיבות הם אנשים שמכירים את החוקים הלא מדוברים."

איך נולד האוקסיטוצין?

"אחרי שיצאתי כמה פעמים לבלוק, הרגשתי שאני רוצה להביא את הווייב הזה לב"ש. חיפשתי קצת בעיר העתיקה ומצאתי את המחסן של עמיחי. אני חושב שהמחסן הוא אחד המקומות האינטימיים שיש בעיר, והרגשתי שהוא מתאים בול לליין טכנו, הביתיות יחד עם העיצוב והמרחב המאפשר השתלבו באופן מדויק עם הקהל שהגיע. חשוב לציין שאנחנו לא עושים הפרדה בין קהל הסטודנטים לבין הקהל הבאר שבעי. כמו שכבר אמרתי – בסצנה אנחנו לא מתיימרים, ולכן אין כאן הנחות כי אתה באר
שבעי או כי אתה סטודנט. תכלס, גם אין כל כך ממה לעשות הנחה."

למה האירועים בסצנה הם יחסית נדירים?

"אנחנו לא מרוויחים באירועים שאנחנו מפיקים. רוב המסיבות בב"ש מארחות אומנים מקומיים. משום שהסצנה עדיין בחיתולים, אנחנו מנסים מהפקה להפקה להשקיע כמה שיותר בסאונד ובאפשרות להביא אומנים מבחוץ. אין יחצנים, כמו שאתה מבין, ותכלס גם לא צריך. אנחנו נשמח אם יגיעו עוד אנשים או שעוד אנשים ירימו את הכפפה ויפיקו ליין. תמיד יש אפשרות להרים עוד הפקות איכותיות."

"אני חושב שזה רק יגדל," הייתה התשובה של שניהם כששאלתי אותם לאן הרוח נושבת. אני לא יודע אם זה נכון, אבל אני יודע שאין כמו התחלות חדשות.
בב"ש יש בכל שבוע גם את הברקה שנותנת במה לפחות פעמיים בשבוע לטכנו, יש המון מסיבות דירה, גינה ואולי אפילו גגות ומרתפים. לאלו מכם שרוצים לשאוב השראה, תמיד יש במרחק נגיעה את תל אביב, ואם זה לא גרם לכם לרצות לפתוח ליין – תנסו לבלות סופ"ש בברלין.

נגישות