חידוש איכות ההוראה
מאת: אורית ערן

ניתן למצוא כאן בבן-גוריון מרצים שמלמדים בשיטות הוראה חדשניות ואפקטיביות. הנה כמה רעיונות, החל מחדרי בריחה וכלה בלימוד עצמי.

 לפני כמה שנים ביקר ד"ר כריסטופר סי (Christopher See), רופא, מרצה באוניברסיטת הונג קונג וחובב משחקים מושבע, בחדר בריחה. הדינמיקה שהתרחשה בחדר הזכירה לסי תחום אחר שהוא מתעניין בו – חינוך. הוא החליט לבנות חדרי בריחה שיעזרו לסטודנטים שלו לתרגל את נושאי הלימוד. הניסיון התפרסם, אנשים מחוץ להונג קונג ביקשו לבוא ולראות את החדרים שעיצב, וסי הוזמן להרצות בTEDx-. בהרצאה סיפר סי שההתעניינות הרבה בשעשוע המקומי שייסד הפתיעה אותו, אבל האם באמת צריך להתפלא על כך? בשנים האחרונות מתעניינים בארץ יותר ויותר בשיפור ההוראה באקדמיה: מנסים שיטות הוראה חדשות, נעזרים בטלפונים החכמים ורותמים את הרשתות החברתיות למטרות לימודיות. במדינות אחרות התחילו לעסוק בנושא מוקדם יותר, וחריגות מדגם ההרצאה המסורתי הן מקובלות יותר, אבל כפי שמראה המקרה של ד"ר סי, האוניברסיטה היא עדיין מוסד שמרני ואנשים שפועלים אחרת נחשבים ליוצאי דופן. אז מה מתחדש פה בשנים האחרונות? הנה כמה ניסיונות מעניינים שנעשים בארץ:

כיתה הפוכה (Flipped Classroom)

פרופ' דניאל לוין, מרצה במחלקה להנדסה כימית בטכניון, הגיע למתכונת הזו לגמרי במקרה, ומאז הספיק ללמד לפיה כמה מחזורים של אותו הקורס ("אנליזת תהליכים בעזרת שיטות נומריות"). השיטה עובדת כך: בבית הסטודנטים צופים בשיעורים מוקלטים שהכין פרופ' לוין ועונים על שאלות אמריקאיות, ובכיתה הם יושבים בקבוצות של חמישה ופותרים בעיות ותרגילים בעזרת צוות הקורס והחברים. "אני דווקא אוהב להרצות", הוא צוחק, "אבל בעצם אני אומר שהרצאה זה לא טוב... אני מעדיף לעבוד עם הסטודנטים מאשר להרצות, זה הרבה יותר חכם, לא אני מדבר, אלא יש דו-שיח ביני לבינם". פרופ' לוין טוען שהדרך הקונבנציונלית שבה המרצה עומד מול הכיתה ומדגים פשוט לא יעילה. "זה כמו ללכת לחדר כושר ולראות איך המאמן מרים משקולות במקומך. זה אפקטיבי באותה מידה". הרבה סטודנטים מרוצים מהמתכונת החדשה, אבל יש כאלה שממש שונאים אותה, והוא מבין למה. "השיטה די תובענית. זה הרבה יותר אינטנסיבי בצורה הזאת של למידה... אתה לא יכול להרפות, אתה לא יכול ללכת לישון ולהתעורר לקראת הבחינה. זה לא יעבוד ככה".

מִשחוּק (Gamification)

"במשחקים אני לוקח משתמש-שחקן ומוציא אותו לעולם מדומיין", מסביר ד"ר גלעד רביד מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול. "לוקחים אותי ואומרים לי: אתה עכשיו שליט של מדינה במזרח התיכון, בוא נראה איך אתה מקבל החלטות. זה משחק. במשחוק אני לא משנה את העולם. אני אומר לך שאתה ממשיך להיות איש משפחה כמו שזה עכשיו, אבל אני אייצר מצב מהנה שיהיה לך כיף לשטוף כלים ולהוריד את הזבל. אני לא משנה את הסיטואציה אלא מוסיף לה אלמנטים או קובע כללי משחק כדי שההתנהגות תשתנה...". ד"ר גלעד רביד מסביר כי האלמנטים שמוסיפים הם ניקוד או כיף שנלווה לפעולה (חפשו ביוטיוב את מדרגות הפסנתר). בשנים האחרונות מנסה ד"ר רביד בשיתוף עם מרצים נוספים, להכניס משחוק לקורסי המחלקה וזאת במטרה להכניס את המשחוק לקורסים שהוא מלמד במטרה ליצור מעורבות גבוהה של התלמידים, כדי שלא ילמדו רק לפני המבחן אלא בכל הסמסטר. בקורס "ניתוח ועיצוב מערכות מידע" החליטו רביד ומרצה הקורס דוד קודיש, לבקש מהסטודנטים לקרוא על חידושים טכנולוגיים שקשורים למערכות מידע, לכתוב עליהם בפורום ולהגיב זה לפרסומי זה. כל פרסום וכל תגובה אפשרו לזכות בניקוד, ומי שהגיע לרף מסוים (שש מאות נקודות) קיבל תוספת של ארבע נקודות לציון הסופי. דרך אחרת להרוויח נקודות הייתה לפתור חידת היגיון שפורסמה למשך שבעים ושתיים שעות במודל, ומי שפתר נכון וגם הגיע לשיעור(!), השתתף בהגרלה של כמות נקודות נכבדת. הניקוד שצבר כל סטודנט רוכז בטבלה גלויה כך שיכולת לראות את מצבך ביחס לחברי הכיתה. קים תעון השתתפה בקורס והיא מספרת שבזכות הפורום נחשפה למידע שאחרת לא הייתה מגיעה אליו. "אנחנו מאוד עמוסים ואין לנו יותר מדי זמן לקרוא מעבר. זה היה דבר שהכריח אותנו לקרוא, וזה היה נחמד". גם החידות הוסיפו עניין לשיעור, משתפת קים.

 אפשר להכניס לכיתה משחוק גם דרך קהוט (Kahoot). ד"ר אלי מרון, מרצה במחלקה להנדסת תעשייה וניהול, חיפש פתרון לבעיית ההיעדרויות בקורסים לתואר ראשון מבלי לחייב נוכחות ומצא אותו בקהוט, פלטפורמה צבעונית לבניית שאלונים אמריקאיים. בסיום כל שיעור נכנסים הסטודנטים לאתר קהוט דרך הסמרטפונים שלהם ועונים על שאלון שעוסק בחומר שזה עתה למדו. בכל פעם, מוצגת על המסך הכיתתי שאלה אחת ואחרי שכולם עונים עליה נחשפת מיד התשובה והתפלגות תשובות הסטודנטים מוצגת בגרף. בדרך זו הם יכולים לצבור בסופו של דבר שמונה נקודות לציון הסופי. ד"ר מירון מספר כי בעקבות השימוש בקהוט עלו משמעותית אחוזי הנוכחות ורמת ההקשבה.

הערכת עמיתים (Peer Assessment)

אחת הפעולות הנפוצות באוניברסיטה היא כתיבה, והערכת עמיתים היא דרך מקובלת לשיפור כתיבה אקדמית וסוגי כתיבה אחרים. בקורס "תקשורת המדע" שניתן בטכניון לומדים הסטודנטים לכתוב כתיבה עיתונאית בהירה ונגישה בנושאי מדע באמצעות שיטה זו. הדוקטורנטית יעל בראל, מתרגלת הקורס, מספרת על התהליך, "אתה מגיש את הטיוטה של הכתבה שלך, בשלב זה היא לא נבדקת לציון. היא רק נבדקת על ידי שני עמיתים שלך. הם קוראים ומגיבים ובזמן הזה גם אתה קורא שתי כתבות... הרבה מאוד פעמים בתהליך הזה כשאתה עצמך מבקר דברים, אתה פתאום רואה סגנון כתיבה אחר, אתה רואה צורת הסתכלות אחרת, ואתה לומד עוד משהו חדש שאתה יכול ליישם אחר כך בכתיבה שלך...".אחרי שהסטודנטים מקבלים משוב מסודר מיעל ומשני הקוראים שלהם ניתנת להם האפשרות לתקן את הכתבה ורק אז להגיש אותה.

הוראה באקדמיה – לאן?

"צריך לעשות חיבור הרבה יותר הדוק בין הלמידה בכל מקום – גם ביסודי, גם בתיכון וגם באוניברסיטה – לבין החיים עצמם", אומר ד"ר אמנון גלסנר, מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטה ובמכללת קיי, כשאני מבקשת ממנו להתוות את הכיוון שאליו צריכה ללכת ההוראה באקדמיה. לדעת גלסנר צריך לאפשר לסטודנט ללמוד בשטח, כמו שתלמידי רפואה לומדים בבית החולים, "ואז הוא יחפש את הידע שהוא צריך מתוך צורך ולא כי אומרים לו: עכשיו תלמד את זה, אלא להפך, קודם כול תאותגר על ידי התנסות אמתית עם החיים ואחרי זה יצמח ממך הצורך לדעת". הוא עצמו מנסה לחבר את הלימודים למציאות שבחוץ באמצעות גישה שנקראת P.B.L ( Project Based Learning ). בקורסים שהוא מנהל לפי הגישה  הזו מתחלקים הסטודנטים לקבוצות, מזהים בעיה קיימת, חוקרים אותה ומציעים דרך התמודדות מעשית.

בעוד שבשיטות ההוראה שנכתב עליהן בראשית הכתבה נשמר התפקיד המסורתי של המרצה בתור ספק של ידע, ד"ר גלסנר מציע לפעול לפי גישות שרואות במרצה יותר מנטור, יותר מנחה. אחת מהן נקראת יוטגוגיה (Autogogy – חינוך עצמי). ביוטגוגיה חושפים את הסטודנטים בקצרה לנושא הקורס ואז כל אחד בוחר מה הוא לומד בתוך הנושא, איך הוא לומד ואיך הוא מציג את הידע שבנה. "פה התפקיד של המרצה הוא לא למסור את הידע שלו אלא יותר להיות מנטור", מסביר גלסנר, "לשאול את השאלות כדי לתת לך נקודות מחשבה, לפעמים גם לחשוף אותך לאפשרויות שונות. אתה יכול לעשות ככה וככה, תבחר. אני יוצר אצלך סקרנות ועכשיו בוא תתחיל לבד, תוביל את עצמך".

ועל הטענה שגישה כזו מזמינה התברברות וחוסר מעש הוא אומר, "אני חושב שאחת היכולות הכי חשובות היא סבלנות כלפי מצבים של עמימות, כי העולם שלנו הוא כזה, הוא לא מסודר ואין לו תשובות מידיות ונכונות. צריך להשתהות, צריך לחשוב, צריך לאסוף מידע. כן, צריך להיות חוקר ולתרגל את המיינד של החוקר בלמידה. זה אומר שצריך לאפשר לך להיות עצמאי ולא שמישהו ישלוט בך".

נגישות