זה שיר פרידה
מאת: סהר אלמוג

בין חרדים, מחאות ופמיניזם – פרופסור רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה, מסכמת שתים-עשרה שנות כהונה בראיון פרידה מהצ'ופצ'יק

צילום: דני מכליס

"זהו, בסוף דצמבר אני בחוץ", מבשרת פרופסור רבקה כרמי מיד כשאנחנו נפגשות ועונה על השאלה שרבים סקרנים לשמוע מה תהיה תשובתה. לפי התכנית המקורית כרמי אמורה הייתה לסיים שתים-עשרה שנות כהונה בחודש מאי, אך בעקבות חוסר הסכמה על זהות נשיא האוניברסיטה הבא נתבקשה להמשיך ולמלא את התפקיד. "הגעתי לנהל את האוניברסיטה לא משום שרציתי לנהל, ממש לא. לכל מקום אחר שהיה מציע לי תפקיד מהסוג הזה לא הייתי מסכימה. הסיבה שבגללה הסכמתי לבוא היא התפקיד של האוניברסיטה באזור הזה. אני מאוד מאמינה בנגב, ובלי האוניברסיטה אי אפשר היה למלא אף אחת מהתכניות לפיתוח האזור".

כשכרמי מדברת על פיתוח האזור, היא מתכוונת לכך שבעוד עשור קשה יהיה להיזכר איך האוניברסיטה נראתה פעם. "אני מאמינה שבעוד עשר שנים כבר יהיו ארבעה בניינים בקמפוס החדש, שממוקם צפונית לקמפוס הקיים, סמוך לשכונת רמות. הוא גם יכלול מעונות עם אלף מיטות ומרכז כנסים. חוץ ממנו אני מאמינה שבפארק ההייטק כבר יהיו בין שמונה לעשרה בניינים, וגם קמפוס התקשוב יהיה פעיל, כשהארכיטקטורה שלו תשתלב עם המראה של המתחם העסקי. כל האזור יהיה חי ותוסס, לא רק מרכז עסקים אלא גם מסעדות, מסחר ומקום מפגש לסטודנטים. למעשה זה יהיה קמפוס אחד".

עם התרחבותו של הקמפוס גם מספר הסטודנטים צפוי לגדול. על אף שכיום החרדים מהווים שיעור נמוך מהסטודנטים, בימים אלו עמלים על תכנית לשלבם בשיעורים הולכים וגדלים באוניברסיטה. "יש ועדה שעוסקת בכך, וחברת סגל חרדית שתוביל את הנושא במטרה להביא חרדים גברים ונשים. המהלך ייעשה בתשומת לב רבה מאוד, תוך חשיבה על מסלולי הכשרה מותאמים לפני האוניברסיטה".

האם לדעתך כדאי לאפשר לימודים נפרדים לגברים חרדים ולנשים חרדיות?

"כן. אני נגד הדרה, אבל בעד לאפשר לימודים נפרדים, לפחות בעשור הקרוב. אני חילונית גמורה אבל מבינה שהם רוצים לשמור על הערכים שלהם, וכרגע אורח החיים שלהם מכתיב הפרדה. בנים ובנות לומדים בנפרד מגיל אפס, אני לא בעד להכריח אותם ללמוד יחד באוניברסיטה. עוד עשר שנים, כששני ההורים יהיו אקדמאיים, אין ספק שיהיו ילדים שיוכלו ללמוד בכיתה רגילה".

ומה באשר לחדר כושר? לספרייה? גם שם נראה הפרדה?

"הכיתות יהיו מופרדות אבל כל שאר המתקנים לא. אנחנו אחראיים להוראה. ירצו – ישתמשו במתקנים הנוספים. לא ירצו – לא ישתמשו. לא יהיה בניין נפרד לבנים ובניין לבנות. גם לא נפריד חדר כושר, מקומות הסעדה או את הספרייה, שום דבר לא יתקיים בנפרד למעט הכיתות. גם אפשר לעשות זאת לא בקמפוס הראשי. צריכים לבצע את התהליך לא באופן מתריס ומפריע, אלא בצורה שלא בולטת לעין. אין דרך אחרת, לפחות בשנים הראשונות".

אם יש דמות אקדמית בכירה שאפשר להיות בטוחים שאינה מעוניינת בהדרת נשים, זוהי הנשיאה. כרמי היא האישה הראשונה שנבחרה לכהן בתפקיד נשיאת אוניברסיטה בישראל, ולאורך השנים היא פועלת לקידום מעמד האישה במישורים שונים. בתוך כך, חדי העין ואוהבי המקסיקני בוודאי כבר הבחינו בתערוכה חדשה שיזמה, המציגה סמוך לבניין 35 זוכות בפרס נובל לאורך השנים, ובהן גם פרופ' עדה יונת. לאור מסריה הפמיניסטיים מסקרן לדעת האם נוכל למצוא אותה צועדת בצעדת "את לא אשמה", אחותה הצעירה והבאר-שבעית של "צעדת השרמוטות" התל אביבית. "שמעתי על צעדה שקוראים לה בשם איום ונורא. אנשים יודעים את עמדתי הפמיניסטית, אבל כשבאו אליי עם 'השרמוטות' לא התחברתי לזה בכלל. זה לא מחזק אותי, הביטוי הזה, לא מעצים אותי. אני לא צדקנית גדולה, אבל לעניין זה לא עושה טוב. לא ידעתי שזה התפתח לכיוון הזה (של צעדת 'את לא אשמה' – ס"א) ואני בהחלט שמחה לשמוע, כי בדבר כזה אני בהחלט מוכנה לתמוך".

סערה ציבורית נוספת שלא פסחה על האוניברסיטה עסקה בכינון הקוד האתי החדש, הכולל בתוכו הגבלה על חופש הביטוי של המרצים. על אף קול ההתנגדות שנשמע מכל עבר בעת פרסומו כרמי אינה מתרגשת. "הכול פורסם בעיתונים ובתקשורת, אבל אנחנו עדיין לא קיבלנו הנחיה פורמאלית. גם כשזו תגיע, לנו יהיה הכי קל להטמיע אותה, כי יש לנו קוד אתי כבר כמה שנים ושתי החלטות סנאט בנושא התבטאות פוליטית. כל ארגון שמכבד עצמו צריך תקנון שמכיל כללי התנהלות שרלוונטיים לנושאים והבעיות בארגון. מה שהיה לנו מובן מאליו כבר כמעט עשור אחרים מתחילים ליישם עכשיו. עם זאת, נצטרך לחשוב איך מטמיעים את ההנחיות החדשות בתקנונים הקיימים. ההישג הגדול ביותר שלנו הוא ששכנענו את הרגולאטור שהוא לא יכול להכתיב לנו איך לפעול. הוא יכול להמליץ, אבל לא להכתיב איך ניישם".

אך התנגדות פוליטית אינה נחלתם של המרצים בלבד. השתתפות במחאות היוותה מאז ומעולם חלק מהפעילות המצופה גם מסטודנטים. אך נדמה שבשנים האחרונות האוניברסיטה עצמה היא שחוטפת יותר ויותר אש מחאה. החל מהסטודנטים להנדסת חשמל שלבשו שחורים ביום הפתוח במחאה על איכות ההוראה, דרך ההפגנה נגד הטיפול במרצה שהואשם בהטרדה מינית וכלה בכעס על השתתפות כי"ל בתור ספונסרית של כנס דה-מרקר. מי שמצויה בתווך היא כמובן כרמי. "אני לא יכולה להכביר מילים על כמה שחופש הביטוי חשוב. לי אישית בוודאי, וזה בנפשה של אוניברסיטה. אוניברסיטה במהותה עוסקת בלהביע דעות, למחות, להרוס פרדיגמות ישנות. בתור ראש המערכת שצריכה למצוא את דרך המלך בין חופש הביטוי והזכות למחות לבין ניהול יעיל, רגוע ושקט של האוניברסיטה, זה האתגר. רוב הסטודנטים באים לרכוש תואר. הם רוצים שקט, שלא יפריעו להם לשיעורים עם משרוקיות ומגפונים. לכן צריך לקבוע מקום – איפה כיכר העיר של האוניברסיטה. לא כל אחד יכול לבחור איפה למחות, ורצוי ככל האפשר שהמקום יהיה רחוק מכיתות לימוד. מה שהכי חשוב זה לקבל אישור, והעובדות מדברות בעד עצמן, תשעים ותשעה אחוזים מהבקשות מתקבלות. הרעיון שיש פה סתימת פיות ופגיעה בחופש הדיבור – אין לו שום בסיס עובדתי. עם זאת, יש בסיס לכך שהביטחון (מאבטחי האוניברסיטה – ס"א) לא תמיד פועל בשיקול דעת ראוי, אבל זה מטופל, לא מטאטאים את הנושא הזה מתחת לשטיח. הביטחון הוא האתגר הכי גדול".

בעבר הועסקו סטודנטים בתור מאבטחים, אך כיום השירות הופרט ומצוי בידי חברת כוח אדם. "כשהיו סטודנטים זה היה אחרת לגמרי. חלק מהמפגינים היו חברים שלהם וגם הם היו במצב שבו אני יכולה לסמוך על שיקול הדעת שלהם. היה קשה לנהל את זה מכל מיני סיבות ונאלצנו ללכת לחברות כוח אדם ועובדים מבחוץ. בסוף היום כשהם בשטח אין לנו מאה אחוז שליטה על שיקול הדעת. אז מחפשים לחבר'ה בתיקים ומחרימים (עלונים – ס"א) כי הם לא קיבלו אישורים. הלו, מה זה הדבר הזה? אז ברור שהבהרנו באופן חד-משמעי שאין דבר כזה". כרמי מתכוונת באופן ספציפי להתנהלות המאבטחים במחאה נגד השתתפות כי"ל בכנס דה-מרקר האחרון. במהלך היום החרימו מאבטחים עלוני מחאה שנועדו לחלוקה באוניברסיטה וכן אחד המוחים, הסטודנט עמית סלומון, יועמד לדין משמעתי בעקבות התנהלותו בעת הוצאתו בכוח מהכנס על ידי מאבטחי האוניברסיטה. "יש את הגרסה של הסטודנט והגרסה של הביטחון. במקרה של מילה נגד מילה קשה מאוד לדעת. לכן יש דין משמעתי, למרות שהיה ועדיין יש לחץ גדול לבטלו. כראש מערכת לא יכולתי להחליט שלא להעמיד אותו לדין, יש לאוניברסיטה נהלים".

שירות נוסף המצוי בידי חברות כוח אדם הוא ניקיון הקמפוס. המחאה לטובת העסקה ישירה של המנקות נשמעת מדי כמה חודשים, ועמדתה של כרמי בנושא ברורה ונחרצת. "אני נגד העסקה ישירה. פעילות הניקיון, שאינה פעילות הליבה של האוניברסיטה, בדומה לפעילות ההסעדה, צריכה להיות ממוקרת (מלשון מיקור חוץ – ס"א), בפרט בארגון שעוד עתיד לגדול. עם זאת, אנחנו חייבים לתת מענה תגמולי ותעסוקתי – מבחינת שכר ותנאים סוציאליים. העסקה ישירה – לא, אבל דאגה מאוד פרו-אקטיבית – כן. לקיים פגישות עם העובדות עם הסברים על הזכויות, לתת כתובת לתלונות ולערוך דגימות תקופתיות של תלושי עבודה. אפילו העלינו את שכר הבסיס בכמה אחוזים משכר המינימום באופן וולונטרי בכל המכרזים שלנו". לאחרונה הכריזה אוניברסיטת חיפה כי היא מתכוונת לעבור למודל העסקה ישירה, אך הנשיאה מצהירה שמהלך כזה כבר לא יקרה בתקופתה. "אני לא רואה איך היום, חצי שנה לסיום תפקידי, אני מתחילה לדון בזה. זה יהיה תפקידו של הנשיא הבא לקבל החלטה אסטרטגית. יכול להיות שהנשיא הבא יחשוב אחרת לגמרי".

מהלך נוסף שהנשיאה תתבונן בו מהצד לאחר סיום תפקידה יהיה הקדנציה הראשונה של עדי אהרוני בתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים, אישה ראשונה בתפקיד מזה שתים-עשרה שנים. "כל השנים הייתה לי אגודה מדהימה. יו"ר אחד אחרי השני, ולא בכל המקומות זה ככה. ידעו שיש להם דלת פתוחה אצלי וגם חיבה מיוחדת. אין הרבה דברים שביקשו ממני כדי לקדם את האגודה ולא נעניתי, מתוך ידיעה שההשקעות ילכו למקומות טובים, שמקדמים את האוניברסיטה ואת העיר. ועדיין אני כל כך שמחה שזו עדי, אני מאושרת. מאוד חשוב לי לחזק אותה, כי זה לא מובן מאליו שאישה מגיעה למקום הזה. אני מאמינה שיש משהו אחר בניהול הנשי, וכל כך חבל לי שלא אחווה את זה. זו לא רק עדי, כמעט כל ההנהלה הבכירה מורכבת מנשים, וזה נורא מלהיב, מסקרן ומעניין".

בתור נשיאת האוניברסיטה כרמי מבלה לא מעט בכבישים בדרך לפגישות ולאירועים ברחבי הארץ. מדי פעם, היא מספרת, מתחשק לה לעצור לרגע את שגרת היום במקום שכל סטודנט בשנה א' חייב להכיר כשהוא עובר דרומה.

מה המקום האהוב עלייך בבאר שבע?

"להגיד לך באמת? אנדרטת הנגב. זה המקום האהוב עליי. לפעמים אני מוצאת עצמי עוצרת שם ועולה למעלה. זה מקום מאוד יפה, כמובן שיש לו ערך היסטורי, וגם דני קרוון הוא אחד הפסלים הסביבתיים האהובים עליי. אבל חוץ מזה, זה אחד המקומות הגבוהים בבאר שבע, שבו אפשר לא רק לראות את העיר אלא גם איך היא מתפתחת. אני שמחה שבשנים האחרונות הוא מתוחזק יותר, אחרי שהיו שנים שבהן המקום היה מוזנח בצורה קיצונית. אפילו ביום העצמאות האחרון עליתי לשם בשביל לראות את המטס במלוא הדרו".

נגישות