והסטודנטית הזו היא אני
מאת: אור הוכמן

#1005 חזרתי הביתה מחילופי סטודנטים ותקופת המבחנים הייתה פשוט חלום

אחרי שלוש מזוודות, ארבעה חודשים, שישה מטבעות, עשר מדינות, ארבע-עשרה טיסות, מיליון שעות נסיעה באוטובוס ועוד נסיעה אחת ברכבת ישראל נחתי עם מזוודותיי היישר בבאר-שבע צפון, והדרכון שלי הלך לנוח לו במגירה.

אני לא אגיד לכם שלא כאב לי. שלא היה לי קשה ללכת למכולת ולשלם שמונים שקל על עגלת קניות שהייתה עולה חמישה יורו, שלא התבכיינתי שיש לי מדבר ולא שלג מחוץ לחלון, ושלא התמלאתי עצבות מעצם העובדה שלא אוכל להיכנס לאתרי טיסות, לעיין שם כמה דקות ולהזמין טיסה בעשרים יורו כמעט לכל יעד באירופה. אבל יש גם יתרונות בלחזור הביתה. כמו למשל, להסתלבט רגל על רגל על הספה ולעשות מרתונים של המשרד בזמן שכולם בתקופת מבחנים; לקלוט שהטמפרטורה הכי נמוכה שתהיה פה היא הטמפרטורה הכי גבוהה שהייתה שם; לישון כפיות עם הכלב בזמן שתי סופות הגשמים היחידות שהיו פה... דברים כאלה.

אבל ככל שהימים עברו, ושהישיבה רגל על רגל על הספה המשיכה, וכשסדרות הטלוויזיה התחילו לאזול (למישהו יש המלצות?), וכשהגעתי למצב שבו אני סופסוף לומדת איך משחקים שולה המוקשים (המצב שבו אתה יודע שאתה מאבד את זה), הבנתי שזה מאוד מאוד מוזר להיות בבאר-שבע בזמן תקופת מבחנים כשאין לך מבחנים. זה כמו ללכת ברחובות בין רוחות רפאים עם מבט מפוחד בעיניים כשאתה בן-האנוש היחיד שנותר בסביבה.

אז התחלתי לעשות את כל הדברים האלה שעושים כשיש זמן: למיין את החפצים שלי, לקבוע תורים לכל מיני רופאים, לקרוא טורים ב-Ynet, להזמין מאיביי תחפושת לכלב, לתכנן את הטיול הגדול של אחרי התואר... זה עבד לשבועיים בערך, עד שרשימת הדברים האלה שעושים כשיש זמן פנתה כמה פניות מוזרות והגיעה לחיפושים בגוגל שכללו "איפה נמצא הפופיק של הכלב?", "מה זה בעצם תדר של רדיו?" ו"האם כשזורקים קלף טאקי אדום וקוראים 'טאקי פתוח' אפשר לשנות באמצע צבע ולהמשיך בצבע אחר?" (התשובה לא נמצאה). אז הבנתי שאני צריכה למצוא לעצמי קצת יותר תעסוקה, ושזה בדיוק הזמן שלי לפתח כמה תחביבים היישר מהניילון. במקרה הכי גרוע יצא מזה טור לצ'ופצ'יק.

האפשרויות היו מלהיבות: ללמוד יוגה, ללמד את הכלב לעשות יוגה, להקים חנות באמזון, לנצח אחת ולתמיד את הליגה במשחק פוקימון של הגיימבוי, להכין גרנולה ביתית או להצליח לבשל אורז לבן מושלם. אפילו כבר החלטתי שהגיע הזמן ללכת עד הסוף, וסמסטר לפני שאני מסיימת את התואר להצליח להשתלב כמו שצריך ולסמן עוד וי ברשימת הדברים שחייבים לעשות בבאר-שבע לפחות פעם אחת: אתם יודעים, ללכת לבארקה, לאכול בחומוס של טחינה, להירדם בספרייה או ללמוד לשחק קטאן.

ובדיוק בזמן שכל החלומות האלו נרקמים וכמעט הופכים למציאות מלהיבה מלאה באפשרויות חדשות ומרגשות, קם העמוד BGU Confessions בפייסבוק. כל החלומות שלי ירדו לטמיון בשעה שגללתי בפייסבוק וצחקקתי לעצמי לאורך שעות וימים, כמו ילדת דור ה-Y שאני. וברגע שהתרגלתי לכל החופש הבודד הזה מסביבי, והחלטתי שאני יכולה להיות נזירה בודדה כל עוד יש לי פייסבוק פועל, תקופת המבחנים נגמרה (לעזאזל! התקופה הזו קצרה מדי) והסמסטר התחיל. בחזרה לעולם האמתי ולכל הבחוץ הזה עם אנשים שאשכרה פנויים להיפגש אִתך.

וידוי #3855 חזרתי מחילופי סטודנטים, ואני קצת מפחדת לחזור לאוניברסיטה.

בהצלחה.

נגישות