והסטודנטית הזאת היא אני
מאת: אור הוכמן

חמישה דברים שלמדתי בשבוע הראשון שלי בחילופי סטודנטים בליטא

  1. ליטא זולה. ממש. "ליטא?" תהו כולם כשסיפרתי להם שלשם החלטתי לנסוע לתכנית חילופי סטודנטים. "מה יש לך לחפש בליטא?". אז תשמעו: ביום הראשון הגעתי משדה התעופה לדירת הסטודיו שלי – במונית שעלתה ארבעה יורו – דירה שנמצאת במרכז של המרכז של עיר בירה אירופית (ממש איפה שגוגל מפות ישים אתכם אם תכתבו לו וילנה), חדשה-דנדשה מהניילונים ועולה פחות מהדירה המתפוררת שלי בשכונה ג'. כולל חשבונות, לא כולל חתולי רחוב שקופצים עליך ועל הכלב שלך בטיול, ולא כולל ההזויה של שכונה ג' שמבקשת טלפון כדי להתקשר לבעלה שלא קיים. אז למעשה השאלה היא: מה יש לי לחפש בבאר שבע?
  2. זה לא נחמד ללכת לאיבוד בווילנה. תראו, העיר העתיקה של וילנה מהממת. היא עיר אירופית קלאסית המאופיינת ברחובות הולנדיים קטנים, בבתים צבעוניים ובבתי קפה שמריחים כמו גן עדן. קצת מחוץ לעיר העתיקה תמצאו את וילנה שנראית כמו רוסיה הסובייטית-קומוניסטית. בתים מרובעים מכוערים והרבה-הרבה גרפיטי. עכשיו, כל מי שמכיר אותי יודע שאני יכולה להסתכל על מפה של עיר ועל מפת שולחן משובצת והן יגידו לי את אותו הדבר – שזה כלום – כך שדי בקלות מצאתי את עצמי ברחובות הפחות סימפטיים והיותר אפלים של וילנה. זה כמו להגיע ממעלה המלך להייגרדן הכבושה (אני מרגישה שכל טור בימינו מחייב רפרנס למשחקי הכס). בעודי חוששת ומנסה למלמל "סרסיי דה קווין" עשיתי סיבוב גדול וחזרתי לקירות האבן המנחמים של העיר העתיקה. פיו.
  3. בדיחות שחורות לא עובדות על אירופאים. דמיינו את הסצנה הבאה: ארוחת ערב במסעדה ליטאית קלאסית. סביב השולחן תמצאו ישראלית (היי), שני הולנדים, אוסטרית וצרפתייה. מפה לשם ובין מאכלי תפוחי אדמה שונים (מי ידע שיש דרכים רבות כל כך להכין תפוחי אדמה?) פולין עלתה בשיחה, ואני זרקתי לחלל האוויר שאני חצי פולנייה ופגשתי בתגובות מופתעות. "יש לך משפחה שם?", נשאלתי, ואני כיאה לישראלית-צינית-שחורה-ישירה קראתי בצחוק, "באושוויץ, כן, חחחחחח". הם לא צחקו.
  4. להיות חולה כשאת גרה לבד זה לא פיקניק. לא עבר שבוע וכבר הטמפרטורות המשתנות עשו את שלהן, ואני מצאתי את עצמי משתעלת עד שאבדה דעתי ומבריחה את כולם לצד השני של האוטובוס. הרגשתי נבגדת על ידי הגוף שאילץ אותי לבלות ארבעה ימים במיטה עם עצמי ועם הנזלת שלי. בלי חבר שיכין לי תה, בלי אימא שתכין לי מרק ירקות, בלי שותפים שיבואו לשאול מה שלומי – רק אני, הליחה ונטפליקס. אז הכנתי לעצמי תה מחתיכת לימון, המרק שלי היה מרק אינסטנט שעלה חמישים סנט, ועשיתי את עצמי עונה מה שלומי רק כדי לשמוע עד כמה אני צרודה. אבל כן הגעתי לעונה השלישית של מד-מן, אז אי אפשר להגיד שהכול היה לשווא.
  5. אין דבר שבירה לא תפתור. רק הגעתי לווילנה וכבר חגגתי עשרים וארבעה סתווים. לא חושבת שמישהו בן עשרים וארבע הרגיש זקן כמו שאני הרגשתי ביום ההולדת הזה, כשכל הסטודנטים שסביבי חגגו עשרים במקרה הטוב ובקושי גדלו להם זיפים. יש גם את אלו שבתואר שני, הם כבר גדולים, בני עשרים ושלוש. כן, הבנתם את הרעיון. אז אתה תמלמל 'זה בגלל שהייתי בצבא', אבל לאף אחד לא באמת אכפת. כולם קנו לי בירה, יצאנו למסיבה בסלנטו (שזה הבארקה הליטאית), ואני הרגשתי שוב כמו בת עשרים בטיול הגדול, כולל ההנגאובר של גיל עשרים. בהצלחה שיהיה לי.
נגישות