השראה נשית
מאת: ליעד וכניש , עורכת עדן גבע לירן , מדור: כללי

נשים רבות מהוות השראה בחיינו – ולכבוד יום האישה הבאנו את הסיפור של חלקן.

בכל שנה ביום השמיני בחודש מרץ מציינים בעולם את יום האישה הבין־לאומי. ציון יום זה נועד להגביר את המודעות לכך שחיזוק פני החברה וקידום השלום ברחבי העולם הולכים יד ביד עם העצמה נשית, אקטיביזם נשי ומתן שוויון זכויות מלא לכל אישה, ללא יוצא מן הכלל. לאורך ההיסטוריה ועד ימינו, פעלו נשים רבות לחיזוק מעמד האישה: לוחמות, נשות רוח ומנהיגות בעולם, אשר הוכיחו כי נשיות אינה מילה נרדפת לכניעות או לחולשה, אלא להיפך, בכוחה של האישה להיות מחוברת לעצמה ולהקשיב לרצונותיה מבלי להיכנע לתכתיבי החברה. ביקשתי מסטודנטים וסטודנטיות לספר לי על הנשים המעוררות בהם ובהן השראה יום־יומית:

הדס ברם, סטודנטית שנה ד' לסיעוד, שיתפה אותנו מי לדעתה נחשבת לאישה מעוררת השראה: "נתחיל מזה שאלונה ברקת היא אישה בתחום שהשליטה המוחלטת בו היא שליטה גברית, ולא רק שזה לא עוצר אותה, היא גם מצליחה מאוד במה שהיא עושה ומגיעה להישגים יוצאי דופן. היא לקחה קבוצה במצב לא טוב והרימה אותה למקום הכי גבוה שאפשר בליגה הישראלית, היא לא מפחדת מהאנשים סביבה שלמרות הכול ממשיכים להביע כלפיה חוסר אמון אך ורק בגלל שהיא אישה, והיא מצליחה לשנות מעט את הסטיגמה סביב נשים וכדורגל. בתור אישה שיושבת עם האוהדים הכי שרופים, ועד היום מקבלת הערות ומבטים על העניין הזה, היא מעוררת בי השראה על בסיס יומי. אחותי אוהדת את הקבוצה המון שנים, ופעם אחת השתכנעתי ללכת איתה למשחק ושם נדבקתי בחיידק. אחד הדברים שמשכו אותי לאהוד את הקבוצה הזו היא העובדה שהמנהלת שלה היא אישה, זה מדהים בעיניי."

ליאור גבאי, סטודנטית שנה ב' לעבודה סוציאלית וכתבת בצ'ופצ'יק, סיפרה לנו על האישה, או יותר נכון הנערה, שעוררה בה השראה: "קוראים לה דסי רבינוביץ', היא הייתה נערה שהתמודדה עם מחלת הסרטן ונפטרה בגיל תשע־עשרה. דסי זכתה לסיקור נרחב בתקשורת בעקבות מאבקה על זכותו של האדם החולה לקבל טיפול רפואי הוגן. נחשפתי אליה בבית הספר היסודי, למדנו את השיר שהיא כתבה שנקרא "עיגולי השמחה" וזה היה זמן קצר לאחר שהתבשרנו כי דודה שלי חלתה בסרטן. הסיפור שלה נגע בי במיוחד כי היא הצליחה לשמור על אופטימיות ושמחה למרות שהייתה חולה מאוד. באמצעות השיר שכתבה דסי גם הצליחה להעביר את המסר הזה הלאה − של לא לאבד תקווה, ולתת ממנה כמה שיותר גם לאנשים הקרובים אליך. חשוב לזכור שלא רק החולה נפגע מן המחלה אלא גם משפחתו וסביבתו, ושירה של דסי הצליח להעביר בי את התקווה הזו."

נוי תומרקין, סטודנטית שנה ג' לספרות ופילוסופיה, מאמינה כי המשוררת לאה גולדברג הייתה אישה עם כוחות אין־סופיים. "היה לה סיפור חיים קשה מאוד. לאה הייתה ילדה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ונלקחה בגיל צעיר מאוד למחנה עבודה עם משפחתה. בכל יום העמידו את אביה מול כיתת יורים ועשו כאילו הולכים להרוג אותו, עד שהשתגע ואף נכנס למוסד לחולי נפש. היא עלתה לארץ עם אמה שבאה בעקבותיה. כל חייה היא חיה בצל הפחד הזה שגם בה מקננת מחלת הנפש הזו. ובכל זאת, היא לא הפסיקה ליצור ולכתוב שירים, מחזות וספרים ובעצם כל מה שאפשר. היא פשוט הייתה מעיין שופע של יצירה. לאה לא עזבה את אמא שלה אפילו ליום אחד, עד למותה, עשר שנים טרם מות האם שביקשה שעל המצבה שלה יהיה כתוב רק: 'אמה של לאה גולדברג'. וזה אומר הכול. הייתי רוצה להיות בעלת כוחות ועוצמות אין־סופיים כמו שלה."

ימית אברמוביץ', סטודנטית שנה א' לפסיכולוגיה וניהול, בטוחה שאמא שלה, עפרה אברמוביץ', היא אישה מעוררת השראה. "אמא שלי הקימה את ליגת 'מאמאנט', שזו ליגת כדורשת לאימהות. זה קרה לאחר שהייתה בחוג כדורשת וחזרה בתחושת עילאית שגרמה לה להחליט להפיץ את הבשורה. הרעיון היה שאם היא נהנתה כל כך, לכולן מגיע. היו הרבה התנגדויות, אך היא לא ויתרה ועשתה הכול כדי לשכנע את ראש עיריית כפר סבא, עיר מגוריה, שיאפשר לה לפתוח ליגת כדורשת לאימהות. לאחר חצי שנה הוא נעתר לבקשתה, לא משום שהשתכנע שהרעיון מוצלח, אלא כיוון שרצה להשתחרר מהאישה שרודפת אחריו לכל מקום. כיום משחקות בליגת 'מאמאנט' לא פחות מ-16 אלף אימהות, וזה נחשב לענף הספורט הנשי השלישי בגודלו בישראל. הליגה והרעיון שלה זכו במגוון פרסים בארץ ובעולם בתחומי היזמות, כוח נשי בספורט, סטארט־אפ חברתי ישראלי, ועוד."

ערן סלומון, סטודנט שנה ג' למדעי המחשב, חושב שכולם צריכים לקחת השראה מסבתא שלו, "סבתא שלי, שרה סלומון ז"ל, נפטרה לפני שלוש שנים אך מעולם לא הפסיקה להיות עבורי מודל לחיקוי. היא נולדה בארץ בשנת 1926, הוריה השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית, ואין סיפור בהיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל שהיא לא הייתה מעורבת בו בצורה זו או אחרת. כל סיפור שהיא סיפרה לנו הוא סיפור מעורר השראה, והיא הכירה חלק נכבד ממנהיגי המדינה באופן אישי. יותר מכך, היא הייתה עורכת דין ופרצה לא מעט תקרות זכוכית בעולם המשפטים כשהמשיכה את דרכה של אימה שהייתה בין הנשים הראשונות שלמדו משפטים בתקופת המנדט, דבר שגרם לרבים להרים גבה. נוסף לאישיות המרשימה שלה, היא גם הייתה אשת משפחה שאהבה את כל ילדיה, נכדיה ואף את הנינה היחידה שזכתה להכיר בימי חייה. המורשת שלה, שכוללת ציונות ואהבת הארץ, שזורה בכל אחד מאיתנו".

נועה שמש, סטודנטית שנה ג' לפוליטיקה וממשל, מספרת כי האישה שהכי מעוררת בה השראה היא אחותה הקטנה. "הכול אפשרי, זה מה שאני למדתי מאחותי הקטנה, ענבל שמש, שהיא גם חברת נבחרת ישראל בג'ודו ומחזיקה במדליית ארד מאליפות אירופה בג'ודו. מגיל ארבע ענבל הציבה לעצמה מטרה מאוד ברורה − מדליה אולימפית בג'ודו. יחד עם המטרה הענקית הזו הגיעו משטרי אימונים ותזונה קפדניים, הכוללים ויתור על בילויים, על ארוחות שחיתות ואפילו על זמן עם המשפחה. בזמן שכל אחד אחר היה מתלונן על זה, או נשבר, אחותי רואה רק את היתרונות, יש לה תשוקה אדירה למה שהיא עושה וכל השאר פשוט לא פקטור מבחינתה. יותר מזה, מה שהכי מעורר בה השראה לדעתי, זה שהיא מוצאת את הזמן להתנדב בגן ילדים בחינוך המיוחד, להיות סטודנטית להנדסה וגם לאמן בג'ודו את הדור הצעיר. כשאני מביטה באחותי וביכולות העל שלה, אני מזכירה לעצמי שהיא אחת משלנו, ושכולנו יכולים להצליח בכל דבר אם רק נעבוד קשה, נאמין בדרך שלנו ונאהב את מה שאנחנו עושים.

נגישות