הצד של אף אחד
מאת: נתנאל סימקין ומרום אדלר

והפעם - ביטול חוק הגיוס לחרדים

נגד | מרום אדלר

כששמעתי ברדיו לראשונה על החלטת בג"ץ לבטל את חוק גיוס החרדים לא יכולתי להחזיק את עצמי וחיוך קטן נפרש בין אוזניי על דעת עצמו. היצר המילואימניק-קיבוצניק-חילוני שלי פרץ במלוא עוזו והתחושה שאפפה אותי הייתה תחושת ניצחון אמתית. אך ככל שנקפו הדקות דם חדש זרם בגופי וסחף אתו כל פיסת היגיון סביר שהוא מצא. ואז הבנתי: החלטת בג"ץ, או יותר נכון – העתירה לבג"ץ, היא טעות במהותה!

"שוויון בנטל" זו סיסמה, אריזה ענקית וצבעונית שכשפותחים אותה מגלים שהיא ריקה מתוכן. יתר על-כן, כשמסתכלים עמוק יותר מגלים כי כל מה שנמצא בתוך העטיפה הנהדרת הזו אלו משחקי אגו וכמה שאלות קשות. האם אנחנו בתור חברה ובתור צבא ערוכים להתמודד עם השלכותיה של החלטה זו, הכלכליות והחברתיות? הרי שילוב של קבוצה חברתית בעלת מאפייני תרבות מובהקים ושונים מחייב את התאמת המערכת. שילובם של החרדים בכפייה יגרום להתנגשות ערכים אפוקליפטית שתעלה לנו הן כספית בהקמת יחידות חדשות ובמתן תמיכה כלכלית, הן חברתית בלבוש הולם, בפקודת "השילוב הראוי" ובהפרדה מגדרית והן מבצעית – שילוב החרדים יחייב שינוי של כל המערך הצבאי. כבר היום ישנן טענות על תהליך הדתה בצבא, אז איך יכול להיות שאנשים ממתנגדי ההדתה הם גם אלה שתומכים בגיוס בכוח של חרדים?

בואו נלמד מההיסטוריה. אי-אפשר לכפות ערכים ותרבות על מי שאינו מעוניין בהם, וכל ניסיון כזה עתיד לכישלון. שילוב החרדים בחברה הוא דבר ראוי, אך ראוי עוד יותר שזה ייעשה אתם יחד, בתהליך, ולא ייכפה עליהם. אנחנו מתגייסים לצבא, לא מגויסים. בחירה היא שם המשחק. ובאופן אישי אני חושש מחיילים שאינם מחויבים למטרה בהיותי מילואימניק ואזרח.

במשוואה של עלות מול תועלת – אסור שניתן לאגו לנהל אותנו.

בעד | נתנאל סימקין

היסוד לחברה במדינה דמוקרטית הוא השוויון. שוויון בפני החוק, שוויון בחובות וזכויות וקבלת מעמד אזרחי שווה. לאחרונה בוטל החוק שפוטר את האזרחים החרדים מלהתגייס לצבא בצורה שעוררה רעש ומהומות ברחוב החרדי. "איך, כיצד ולמה עושים לנו את זה?" החלו לזעוק ראשי הישיבות החרדיות. שר הבריאות יעקב ליצמן ושר הפנים אריה דרעי תקפו את החלטת בג"ץ, האשימו אותו בניתוק מהעם היהודי וכינו את החלטתו "החלטה אומללה וגרועה". מדבריהם ניתן ללמוד דבר אחד: בעיניהם מי שמשרת בצבא לא נחשב יהודי. הנתק הוא לא בין בג"ץ לעם היהודי אלא בין החרדים לשאר האזרחים בישראל. אם לא מתאים לך לקבל את החוק במדינה, נראה שגם לא מגיע לך לקבל את ההטבות שניתנות על ידה.

כואב לי שהשם של החוק הוא "חוק השוויון בנטל". ממתי לתרום למדינה נחשב לנטל? המדינה היא של כולנו, לא משנה איך נגדיר את עצמנו – חרדים, ציונים-דתיים, ערבים או חילונים. התרומה יכולה להתבצע בכמה צורות – בשירות צבאי, לאומי או אזרחי – שישמרו באופן מכובד וראוי על אורח חייו של כל אזרח אשר יתגאה בתרומתו, ובתמורה יוכל ליהנות מהזכויות שהמדינה מעניקה לו. אבל אין לי בעיה, אחיי החרדים, אל תתגייסו. כל שאני מבקש הוא שתהיה לכם את היושרה לסרב לקבל טיפול רפואי חינם או לקבל את כספי הביטוח הלאומי, כפי שאתם מסרבים בנחישות להשתתף בתרומה למדינה. אני בעד שתלמדו תורה ותשמרו את מצוות היהדות, אבל אל תצפו לקבל כסף על כך בשעה שלי משלמים פרוטות על לעמוד על המשמר בחום או בקור. גם אם לכם אין את היושרה לכך, תודה לאל ש"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ח).

נגישות