הצד של אף אחד
מאת: דניאל רימברג ונתנאל סימקין

רשתות חברתיות – פגיעה בפרטיות ושיתוף הפעולה שלנו

נגד | דניאל רימברג

אח, כמה טוב ונפלא היה הפייסבוק כשהוא עלה לאוויר – הזדמנות פז לשתף בחוויות, בתמונות, ברגשות, בדעות ובשלל רגעי החיים בלחיצת כפתור. פריצתן של הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם הביאה אותנו לעידן חדש, לעידן גלובלי ביותר שבו כל אדם בעולם בכל רגע נתון יכול "להתחבר" לכל אדם בקצהו השני. היה בזה דבר מרגש, חדשני, מיוחד, כזה שגם הצליח לגרום לדברים גדולים כמו "האביב הערבי" ו"המהפכה החברתית" של שנת 2011. אבל "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", ונראה שצוקרברג ושותפיו לא ראו את "ספיידרמן".

פרשת "קיימברידג' אנליטיקה", שבה התגלה שהודלפו פרטים אישיים של כשמונים ושבעה מיליון איש ברחבי העולם, חשפה את מה שחששנו ממנו והשארנו בחלק האחורי של הראש – המילה "פרטיות" אינה קיימת עוד במציאות. כמו שכולכם כבר יודעים, באמצעות הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק וגוגל ניתן לדעת איפה אנחנו נמצאים בכל רגע נתון ומה אנחנו עושים בכל רגע נתון. יתרה מכך, ניתן לדעת עם מי אנחנו מסתובבים, מה הדעות הפוליטיות שלנו, מה התחביבים שלנו, מה מעניין אותנו לקנות ועוד כל כך הרבה מרכיבי אישיות שבעבר היו נחלתנו הפרטית.

אם עד כה ניתן היה רק להדחיק את העובדה שהפרטיות אינה קיימת, כיום אנו נחשפים יותר ויותר לשימוש במידע שמצטבר, ואני לא מדבר על פרסומות שמותאמות כלפינו בצורה אישית. למעשה, דרך השימוש באינסוף פרטי המידע המצטברים עלינו ניתן לשתול ברשת החברתית שלנו תכנים מותאמים פוליטית-חברתית באופן מכוון ולאורך זמן להשפיע באופן "סמוי" על הדעות שלנו. התוצאה? השפעה ממשית על תוצאות הבחירות ועל התפישות בחברה.

עם כל הטוב שיש ברשתות החברתיות, שימוש זדוני מחושב ומתוכנן עלול ליצור "משטר מחשבות" ולממש את חזונו הקודר של ג'ורג' אורוול בצורה החדה ביותר – לייק!

בעד | נתנאל סימקין

לנו בהיותנו בני אדם יש שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא פחד מקדמה, והשנייה היא זיכרון לטווח קצר. אנחנו כה מפחדים ממה שהעתיד יכול להביא אתו עד שאנחנו שוכחים איך החיים היו קשים יותר בעבר. כיום יש לנו תרופות, גידול מזון ומחשבים המאפשרים לנו לתקשר עם כל אדם בכל נקודה בעולם. ברור שהעתיד מביא אתו גם מפגעים כגון זיהום, אמצעים להשמדה המונית ופגיעה בפרטיות שלנו, אך האם מפגעים אלו יגרמו לנו לוותר על הכול ולחזור למערות? האם בעקבות הסיכוי לפגיעה מסוימת בפרטיות שלנו כשאנחנו לוחצים 'מסכים/ה' בלי לקרוא בכלל את המלל, נוותר על הסמארטפונים, על האי-מייל ועל האינטרנט?

העולם מתקדם ואתו גם חיינו. התקשורת בין אדם לחברו מתנהלת באינטרנט, וחתונה עם מישהו/י שהכרת בפייסבוק הפכה לנפוצה יותר מאשר דרך ההיכרות בבר. אנחנו יכולים לקבל ידע ממאגרי מידע אינסופיים וללמוד על כל דבר שרק עולה לנו לראש, בעוד שפעם היינו מוגבלים לחיפוש בספרים עם מאות עמודים. לא רק החברה השתנתה, אלא גם הכלכלה והפוליטיקה. אנחנו יכולים לקנות באינטרנט מכל נקודה בעולם ולקדם שיתופי פעולה עמוקים בין המדינות השונות בלחיצת כפתור.

עלינו לחבק את הקדמה. היא לא מושלמת, אבל היא טובה יותר ממוות של ילדים בעקבות שפעת כמו לפני מאה שנים. חשוב לזכור שהקדמה אפשרה את השקיפות שבעזרתה אנו מתוודים לאסונות טבע, לרצח עם ולפגיעה באזרחים. כל הדברים הללו אינם יכולים עוד להיות מוסתרים תחת הנהגתם של משטרים חשוכים.

אנו תופסים את הזכות לפרטיות בתור דבר מובן מאליו, אך אנחנו שוכחים שזכות זאת, כמו כלל זכויות יסוד, היא דבר שהוחל עלינו רק במאות האחרונות. ככל שאנחנו מתקדמים לעתיד ולמרות המהמורות בדרך אנחנו משתפרים ויוצרים עולם טוב יותר בטווח הארוך. אל תשכחו: "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא להמציא אותו" (פיטר דרוקר).

נגישות