הצד של אף אחד
מאת: דניאל רימברג ונתנאל סימקין

גירוש מבקשי המקלט על ידי המדינה

בעד | נתנאל סימקין

"מדינת ישראל היא מדינה שקולטת פליטים", "להחביא את הפליטים מהגסטפו היהודי של הממשלה", "גירושים לרואנדה שווי ערך לצעדות המוות". אלו רק כמה מהקולות שעלו במסגרת המחאה של מתנגדי שליחתם של המסתננים, מהגרי העבודה, למדינת צד שלישי, הלוא היא רואנדה. המתנגדים צועקים זאת בקול אחיד כל כך שהם מתחילים להאמין לכל מה שיוצא להם מהפה, לכן בואו נעשה קצת סדר בדברים.

אם אצטט את נשיאת בית המשפט העליון: “מרבית המסתננים כלל אינם מבקשי מקלט”. מתוך כלל המסתננים אחוז בודד אכן הוגדר בתור פליטים, ועוד כששת אלפים איש שהגישו בקשות מקלט ממתינים לאישור בקשתם. אם אכן תאושר בקשתם הם יקבלו את כל התנאים המגיעים להם. המדינה פועלת באופן המוסרי ביותר כדי להתמודד עם מהגרי העבודה. היא נותנת שלושת אלפים וחמש-מאות דולר לכל מהגר, סכום שאמור להספיק לו למחיה של שנה וחצי במדינה שאליה יועבר, ועוד חמשת אלפים דולר למדינה שתקלוט אותו, המוגדרת כבטוחה על ידי האו"ם. התגובות כפויות הטובה מעידות על הכוונות האמתיות של ה"פליטים" החוששים לחייהם והמבקשים: "תשלחו אותנו לקנדה או לגרמניה ולא לאפריקה". אדם החושש לחייו מתמקד בהישרדות ולא מתכנן איפה ירצה לחיות.

השימוש הציני בשואה מעורר חלחלה. נוח לנו בתור יהודים להשתמש בה כי היא "שלנו", אבל ברגע שאנחנו הופכים מדיניות הגירה, כמו שאר מדינות העולם, לרצח עם, משהו פה משתבש ואסור לנו להגיע לזה. לא זכור לי ששוטרים ישראלים הלכו וירו במסתננים או שהוצבו שלטי "הכניסה למסתננים אסורה". דבר נוסף שלא זכור לי הוא שהנאצים שקלו את ביטחונם של היהודים או שילמו להם כסף כדי שיוכלו לחיות. אז דווקא בגלל היותנו העם שהשואה היא "שלו" בואו נכבד את זיכרונה ולא נהפוך אותה לכלי במשחק הפוליטי של אף אחד מהצדדים.

נגד | דניאל רימברג

בחודשים האחרונים עולה בכותרות ובתודעה הציבורית נושא גירוש הפליטים ממדינת ישראל והחזרתם למדינות שמהן הגיעו. נוסף לכך, הנושא מעורר מחלוקות בין גורמים בממשל, בגופים הדיפלומטיים ובקרב הציבור כמובן. כשאני בא לתת את דעתי בנושא אני מבין שמבחינתי אין בכלל התלבטות, וביצוע הגירוש רע מיסודו.

מרבית הפליטים הסודנים והאריתראים שגרים בארץ הגיעו מארצות אשר בהן מלחמות, מאבקי דמים ואלימות כללית. הם ברחו לכאן ממשטר שדיכא אותם ועינה אותם. בדרך לכאן הם עברו זוועות שכללו אלימות, גניבות, אונס ורצח. במילים פשוטות, הם חיפשו מקלט. אפשר לבוא ולהגיד שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ושהחובה של הממשלה היא לדאוג ראשית ליהודים. נכון, כך היה כאשר היה צורך לדאוג ליהודי אירופה שברחו מפוגרומים ומהנאצים או ליהודי ארצות ערב שקיבלו יחס עוין לאחר הקמת מדינת ישראל. עכשיו אנחנו בשנת 2018, המדינה שלנו כבר בת שבעים, ובואו נאמר את האמת, היהודים שגרים בגולה גרים שם מבחירה ובטח שלא סובלים ממשטרים שרודפים אותם.

אז כן, בתור מדינה שמחשיבה עצמה לחזקה, למודרנית, לערכית והומאנית אנחנו צריכים לדאוג לפליטים שכבר חיים כאן, ואני אוסיף ואומר – לדאוג להם לתנאי מחיה טובים יותר ממתקן "חולות". נוסף לכך חשוב להבין כי פליטים אשר "עזבו מרצון" עדיין חווים את אותם תנאים קשים במדינות שאליהן הוחזרו. שום דבר לא השתנה! ישנן נקודות ספורות בדפי ההיסטוריה שבהן עם או ממשלה נבחנים, וזהו רגע כזה. האם מדינת ישראל רוצה להיזכר בתור מדינה שהייתה אחראית על גירוש אותם פליטים אל עבר עתיד מר ואפל, או שמא חפצה להיזכר בתור מדינה שמתוך העבר שלה דאגה ששום אדם באשר הוא אדם לא יזכה לגורל שכזה?

מבחינתי אין ספק, אסור לגרש את הפליטים.

נגישות