הצד של אף אחד
מאת: דניאל רימברג ונתנאל סימקין

והפעם - סיקור תקשורתי על חייהם האישיים של נבחרי ציבור ובני משפחותיהם

בעד | דניאל רימברג

כשאני חושב על סיקור חיי נבחרי ציבור ומשפחותיהם עולה בי רתיעה קלה, אך הרתיעה מיוחסת לסיקורים "הצהובים", שמתעסקים בשטויות כמו אי איסוף הצרכים של קאיה, הכלבה של משפחת נתניהו, על ידי בנו של ראש הממשלה. אולם כאשר יאיר נתניהו העלה לפייסבוק פוסט עם רמיזות בעיתיות וקיצוניות לכאורה הייתה חשיבות גדולה לביקורת הקשה ולסיקור הרחב. מדוע? מכיוון שהוא גרם לנו בתור כמדינה נזק תקשורתי עצום.

יתר על כן, חברי כנסת, שרים ועוד הם נבחרי ציבור, ומתוקף היותם נבחרי ציבור הם מקבלים מאתנו את המושכות לארבע שנים, ובידיהם הכוח להשפיע בצורה העמוקה ביותר על חיינו. אך "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", ואחת הדרכים המרכזיות שלנו לפקח על אותם אנשי ציבור היא התקשורת, וכן, גם סיקור אישי.

בשנת 1977 התגלה על ידי העיתונאי דן מרגלית כי לאה רבין ז"ל, רעייתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, מחזיקה דולרים בחשבון דולרים בבנק אמריקאי, זאת בניגוד להוראות הפיקוח על המטבע הזר שהיו בישראל בזמנו. חשיפת הפרשה הגיעה עד לבית המשפט וגרמה לרבין לקבל את ההחלטה ולהתפטר מראשות הממשלה. זה אמנם היה חשבון בנק של אשתו ואמנם לא היו בחשבון דולרים רבים, אך אנשי הציבור מחויבים לחוק, ויותר מכך, הם מחויבים לנו.

לעתים רק דרך סיקור חייהם הפרטיים של אנשי הציבור אנו נחשפים לדעות ולרקע של אותו נבחר ציבור או של מפלגתו. כך למשל, כאשר חבר הכנסת יגאל גואטה (ש"ס) נאלץ להתפטר לאחר שנכח בחתונת אחיינו ההומו, אנו מגלים כי במפלגתו קיימים זרמים קיצוניים וחשוכים, ויש לחשוף את הציבור לכך. כאשר הסיקור נוגע בנושאים שחייבים לעלות לסדר היום, שחייבים להיחשף בפני הציבור, אני רואה בכך חשיבות עצומה.

נגד | נתנאל סימקין

תרבות האינטרנט והצהובונים זולגת אט-אט לחלק מההתנהלות הפוליטית בארץ. השיח הפוליטי עובר משיח הבטחות, אידיאולוגיה ופעולות של נבחרי ציבור לשיח רדוד: מה הפוליטיקאית לבשה? איפה בילה חבר הכנסת את החופשה שלו? והאם הבן של נבחר הציבור הרים את הצרכים של כלב המשפחה או לא?

נשאלת השאלה: האם אדם שנבחר לייצג את הציבור ולשרתו נידון לכך שגם חייו הפרטיים וחיי משפחתו הופכים להיות ציבוריים? אל לנו לשכוח שכל אדם זכאי לזכות הפרטיות. גם אם הצבעתי לאדם שייצג אותי בשלטון אין זה מקנה לי את הזכות להיכנס לו לחדר המיטות, להעביר ביקורת על בחירותיהם של ילדיו, ואף יותר מזה, לדון בשאלה מה היה קורה אילו אחיו היה נשאר בחיים ולתהות כמה הוא היה כועס על ההחלטות שקיבל אותו נבחר ציבור לכאורה.

אי הסכמה פוליטית עם צד זה או אחר נותנת הצדקה להשתלחות ברמה המשפחתית במטרה לפגוע בלגיטימיות של נבחרי הציבור. משפחתו של ראש הממשלה, למשל, מקבלת סיקור תקשורתי כאילו היו משפחת מלוכה. כל סטאטוס שמפרסם בנו מקבל פרשנות כמו כתבי חז"ל, אשתו מקבלת סיקור ובמה כאילו היא הדוכסית מקיסריה, ואב הבית לשעבר מקבל מעמד של לוחם חופש. מצב זה יוצר אבסורד שבו כתבות פוליטיות הופכות להיות דומות יותר ויותר לאלה שנכתבות על משפחת קרדשיאן בגרסתה הישראלית והחמוצה.

נבחרי ציבור רבים רחוקים מלהיות נקיי כפיים, וביקורת ציבורית היא כלי מרכזי בפיקוח עליהם. דוגמה מובהקת לכך היא שבבית הכלא ישבו גם נשיא וראש ממשלה. אבל אסור לנו לשכוח שהפוליטיקה מורכבת מאנשים ולהם יש את הזכות לחיות את חייהם הפרטיים. ברגע שהפוליטיקה הופכת ליותר חשובה מהאנשים שמרכיבים אותה אולי אין עוד טעם בפוליטיקה.

נגישות