הצד שלו, הצד שלה 570
מאת: גלי סיטון וליעד וכניש

טיול תרמילאים

הצד שלה | גלי סיטון

שנה אקדמית חדשה בפתח, שנת תואר אחת נתפרה לה ואחת הולכת ונרקמת, ולי? בא למות. איזה בזבוז זמן. זו השנה השנייה לתואר והשנה הראשונה הייתה כזאת גרועה. כולם אומרים שבאר שבע היא המקום למצוא בו אהבה לכל החיים, אבל אני מצאתי את עצמי הכי פרודה שהייתי בחיי. רגע לפני שאני ואיתמר סגרנו שנה של זוגיות פרויד העלה מגרוני את שם האקס שהמשיך לנקר בשקט מבפנים, והחיוך המתוק של איתמר שכל כך אהבתי נמחק ולא ראיתי אותו מאז.

בחופש רציתי להתרחק כמה שיותר מהדרום המדברי. לצערי, הבית של ההורים המודאגים שחוזרים ואומרים שהזמן מתקתק והביציות שלי לא טריות כמו פעם, לא הייתה אפשרות להתנחם בו. התחשק לי דרום אמריקה. לקחת את כל החיים שלי בתיק ולהיזרק למרגלות הר ירוק שנושק לנהר כחול כשהשמים פרוסים מעל ומבטיחים שיהיה בסדר. אבל למי יש כסף, הטיסה ארוכה כל כך והחופש לא, עד שאני אנחת אני אצטרך לחזור.

"גיאורגיה, אחותי!", הציעה מיכל. "מה, גרוזיה, יעני?", "לא, לא, לא", התרעמה עליי מיכל, "אל תגידי גרוזיה, זה מעליב אותם". חשבתי לעצמי – אם הם נעלבים בקלות, פגיעים ורגישים, לא סגורים על עצמם, זו נשמעת כמו מדינה שבנה מצב הרוח שלי, אז תכננו לנו מיני טיול תרמילאים.

שלפתי את מכנס הטיולים שלי, זה שקניתי לפני שנתיים ולבשתי רק פעם אחת בשביל להרשים את האקס שאני מטיילת, אספתי ציוד טיולים מחברים שבאמת מטיילים, והלכתי לחפש את עצמי בין כפרים וחצ'פורי.

הופתעתי לגלות שאת היעד האקזוטי והמסתורי גילו עוד ישראלים רבים, וכך יצא שאת המסע לגילוי העצמי האמתי שלי עשיתי עם קבוצה של חמישה ישראלים. אליי ואל מיכל הצטרפו שתי בנות שהרגע סיימו צבא ושלושה חבר'ה לפני תואר. אחד מהם כמעט הצלחתי לשכנע לוותר על התואר המיותר גם ככה במדינה שלנו ולהקים אתי התיישבות חקלאית בהרי קווקז.

חגי ישב אתי לסיגריה בסוף יום של טרק קשוח במיוחד. תוך כדי שאנחנו בוהים בחיות המשק שמתרוצצות בכפר הוא צחק עליי על שאחרי בערך מאה מטר של עלייה של ארבעה קילומטרים הכרזתי שאני לא יכולה יותר ושיביאו לי מסוק. חגי התחיל לעשות לי דמיון מודרך, מה אני אעשה מהרגע שאני אעלה למסוק עד לרגע שאנחת במלון מפואר, תוך כדי שהוא דוחף אותי כל הדרך. אחרי כמה בדיחות ובערך באמצע הסיגריה השנייה נגמרו לנו הנושאים לשיחה ומתח שקט התחיל להירקם. לא, אמרתי לעצמי, אני עדיין לא שם. כיביתי את הסיגריה באמצע ואמרתי לילה טוב.

כאן, בדשא של בניין עשרים ושש, הלילות בכפרים נראים רחוקים כל כך והקרנף ממול בכלל לא דומה לחיית משק. עשר דקות לפני שמתחיל השיעור הבא אני רוצה להספיק עוד בירה. אני מפלסת את דרכי לבר, וכשהבחור לפניי מסיים ומסתובב אני רואה את חגי מחזיק שלוש בירות בשתי ידיים. אני מצווה על הפרצוף שלי לשדר קוליות ונינוחות, על אף שאלו התחושות שנמצאות בתחתית פירמידת הרגשות שלי כרגע. "אתה לומד פה?!" לא היי, לא מה נשמע, לא איזה – תזכיר לי מאיפה אתה מוכר לי... הוא אישר וצחק. "למה לא אמרת כלום?"

הצד שלו | ליעד וכניש

הדבר האחרון שרציתי עכשיו זה סיגריה, גם ככה היום הזה גרם לי להרגיש רע כשמצאתי את עצמי עוצר ומתנשף אחרי כל צעד וחצי. כל הדרך חשבתי על איך אני מביים סצנת התעלפות כדי שישלחו מסוק שיחלץ אותי מההר המטומטם הזה. הביטוח שלי מכסה חילוץ והצלה, ולמי יש פאקינג כוח לטפס עוד שמונת אלפים קילומטר כדי לשכב שלוש שעות בתוך שק שינה מאובק ולהתפלל שהפיפי יעבור מעצמו, כי בקור הזה אני לא יוצא ויהי מה. מבלי ששמתי לב הגענו למחנה, ושם מיקה הציעה לי להצטרף אליה לסיגריה. האמת שלא יצא לנו כל כך לדבר במשך היום וחיכיתי שההזדמנות הזאת תגיע. התיישבתי לצדה והדלקתי לי אחת. נזכרתי איך עוד בתחילת הטיפוס היא הצחיקה אותי כשהכריזה שהיא לא יכולה להמשיך יותר ושיביאו לה מסוק. כשסיפרתי לה על זה היא צחקה והודיעה שהיא הייתה רצינית לגמרי בנוגע למסוק. באותו הרגע השתמשתי בטריק הידוע של כל פלרטטן מתחיל ועשיתי לה דמיון מודרך. עברנו יחד את כל הדרך מרגע העלייה למסוק ועד לקוקטייל בצבע טורקיז שנחלוק על שפת הים בבורה-בורה, ולא, לא אכפת לה שזה במרחק עשרים ומשהו שעות טיסה מההר המטומטם הזה. אמרתי לה שאני הייתי מבקש מהטייסים להוריד אותי בבית של ההורים רק בשביל לראות איך כל השכנים מוציאים את ראשם מהחלונות ומנסים להבין מה הסיפור עם המסוק הזה באמצע היום. הדלקנו עוד סיגריה ושאלתי אותה מה היא עושה כשהיא לא מטפסת על הרים בגרוזיה. היא חייכה ואמרה שאסור להגיד גרוזיה כי זה מעליב אותם, ושהיא סטודנטית בבן גוריון.

האמת שהיא לא חידשה לי דבר. בשבוע שאני פה כבר הספקתי להעליב שני נהגי מונית לא-גרוזינים, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי במיקה. היא הייתה חברה של איתמר, המוזר ההוא שישב לידי במבוא לסטטיסטיקה. בכל פעם שהיינו יוצאים מן האולם היא הייתה מחכה לו בחוץ, ואני הייתי מעיף לעברה מבט חטוף וממשיך לדרכי עם התהייה איך בחור כמוהו יוצא עם בחורה כמו מיקה. מובן שפחות משנייה לאחר מכן הייתי משמיד את המחשבה העגומה הזו. מפתיע שהיא מעולם לא הבחינה בי. כשנפגשנו בטיול היא הניחה שגם אני מתחיל את השנה הראשונה בלימודים כמו האחרים שטיילו אתנו, ולא תיקנתי אותה.

"מה, לא נשתה איזו בירה לפני השיעור?", אני שואל את עמית שמתחיל אתי יחד את השנה השנייה של התואר. הוא הנהן לחיוב והלכנו שנינו לכיוון הבר. בדרך לשם הסתכלתי מסביב וחשבתי לעצמי שדוכן חצ'פורי על הדשא היה בהחלט משדרג פה את העסק. כשהחזרתי את עיניי לעבר עמית קלטתי את מיקה יושבת על הדשא עם עוד שתי חברות ושותה בירה.
אני שולח כמה מרפקים הגונים לסטודנטים מיוזעים כדי להביט בעיניה של הברמנית עם הכובע הוורוד ולבקש שתמזוג לי שלושה חצאים. עם שתי בירות ביד השמאלית ואחת בימנית אני מסתובב ומתחתיי עומדת לה מיקה. שיט, הלכה ההפתעה. "אתה לומד פה?!", היא צווחה עוד לפני שבכלל הספקתי לחשוב מה לומר. חייכתי והנהנתי לעברה. "למה לא אמרת כלום?!", היא המשיכה, ובתגובה הושטתי לעברה בירה אחת ושאלתי אם היא רוצה להצטרף אליי לסיגריה.

נגישות