הצד שלו, הצד שלה
מאת: גלי סיטון וליעד וכניש

הצד שלו | ליעד וכניש

כשסגרתי את החדר לפאנג'ויה עוד הייתי רווק הולל ומיוחם. מי בכלל היה יכול לתאר לעצמו שחצי שנה לאחר מכן אני אהיה במערכת יחסים רצינית ובוגרת. זה כמה חודשים שחברים שלי לא מפסיקים לזמר לידי את השיר 'נפלת חזק' של איפה הילד, ואני לא מפסיק לשאול את עצמי למה לעזאזל אנחנו סוגרים חדרים לפאנג'ויה שישה חודשים מראש. בתקופה כה ארוכה דברים רבים כל כך עלולים להשתנות, אדם יכול להידבק באיזו צרעת או יותר גרוע, להיכנס למערכת יחסים רצינית ובוגרת. מובן שאני מתלוצץ. מערכת היחסים הזו היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי, ואני משתדל להגיד את זה למיקה בכל יום, אפילו פעמיים, בתקווה שהיא תבין שאני רוצה ללכת לפאנג'ויה רק בשביל לרקוד וליהנות עם חברים. היא לא סגרה חדר, אמרה שמיצתה את כל האירועים ההמוניים האלו עוד בגיל עשרים ואחת. ואז ערב אחד היא באה אליי וצווחה: "נחש מה? אחת מהחברות שלי לא הולכת בסוף לפאנג'ויה! אני באה אתך!".
שמחתי נורא, אבל החברים שלי שמחו קצת פחות. "אתם עוד תראו", אמרתי להם. "מיקה היא החברה הכי קולית שגבר יכול לבקש! אנחנו נסתכל יחד אתה על בנות בבגד ים ונחלק להן ציונים! עד כדי כך היא אדירה!".

"אחי, אומר לך, תשע קל", אמרתי לעמית השותף שלי, ואז מיקה דפקה לי מבט של 'מה עובר עליך'. "השתגעת, תגיד לי? לצאת לאילת בתשע זה מוקדם. אני לא מוציאה זרת מהמיטה לפני עשר בבוקר". עמית הסכים אתה ואמר שאני לחוץ כאילו אנחנו יוצאים לטיול שנתי. לא אשקר, באמת הייתי קצת לחוץ. כמה שמיקה אדירה, יהיה לי קצת מוזר להיות אתה במקום כזה, ואני חושש שתחושת אי הנוחות תשתלט עליי ואתנהג כמו מבוקש תחת מעקב. "נתראה מחר. לא יכולה לחכות", מיקה נתנה לי נשיקה ועזבה אותי ואת עמית. "נפלת חזק...", עמית שר כשהתארגן לשינה ולא הפסיק גם בזמן שצחצח את שיניו.

הגענו למלון בסביבות אחת וישר עלינו לחדרים. החדרים שלנו היו במלון מרכזי, ולכן קבענו כולם להיפגש בבריכה בשתיים ולהשתכר כהוגן לפני המסיבה. כשירדנו לבריכה היא כבר הייתה מלאה באנשים יפים וחטובים שגרמו לכרס שטיפחתי להרגיש פחות סקסית מבימי חול. מזל שיש לי חברה, חשבתי לעצמי, מי תיקח אותי עם כרס כזו. "אחי, אומר לך, תשע קל", עמית תקע את מרפקו בצלעותיי ודחק בי להסתכל על הבחורה שחולפת מולנו. לפתע חרב עליי עולמי. עמית והחבורה בהו בי וחיכו לתגובה מאשרת מצד אחד, מיקה וחברותיה בחנו את תגובתי מצד שני, ואני ביניהם רציתי לקפוץ ראש לבריכת פעוטות.

מסיבת הבריכה החלה והייתה מפוצצת אנשים, וכולם היו נראים מאושרים ומחויכים, וגם מיקה. "מאמי, אתה תבלה עם חברים שלך ואני עם שלי וניפגש אחר כך, זה בסדר, נכון?", היא לחשה לי באוזן ואני הייתי בהלם. היא מעולם לא קראה לי מאמי לפני זה, המקום הזה משפיע עליה לרעה. הנהנתי בראשי שזה בסדר והלכתי לרקוד עם החברים שלי. אני לא כזה בדרך כלל, אולי זה בגלל האלכוהול, אבל כל מה שרציתי באותו רגע היה לקחת את מיקה ולברוח אתה לחוף של מוש ולשתות מיץ אפרסקים עד השקיעה. או עד מוצאי שבת.

הצד שלה | גלי סיטון

יש פער כה גדול בין המהות הרוחנית-נפשית של הפאנג'ויה להתנהלות הטכנית והבירוקרטית שלה. רוח הפאנג'ויה בבסיסה היא חוסר מחויבות: אין תואר, אין חשבונות, אין אלוהים, חופש של ציפורים בתקופת נדידה. ואז הקטע הטכני הזה, שחדרים סוגרים עוד לפני תקופת שינויים של סמסטר א'. חשבתי לעצמי שאני אופטימית, רומנטית חסרת תקנה, כי לא סגרתי חדר מראש. חשבתי שהאמונה באהבה תביא לי אהבה והחדר בפאנג'ויה לא, ואז חגי הגיע, וחיי התמלאו בפרפרים ולבבות מתפצפצים, שאפילו לא שמתי לב שעונת הפאנג'ויה מתקרבת, עד שהגעתי לחדר כושר.

"נו, באמת", מחיתי לטלי, "כל צבועי הכושר האלה, שבועיים לפני זה מה שיעזור לכם? חלאס, תשלימו עם מה שיש לכם ותפנו מקום לאנשים שמסורים כל השנה!". טלי הסתכלה עליי במבט שאומר: תפסיקי לשחק אותה, יא משלמת על שנה שלמה ובאה פעם בחודש לארבעים דקות. טלי היא מהרציניות, שלוש פעמים בשבוע. "נראה לי שאני מוכרת את החדר שלי בפאנג'ויה", טלי אמרה כשהתחלנו הליכה קלה על המכשירים. "מה? למה?", "לא יודעת", היא התחילה להגביר קצב, "לא יודעת אם בא לי להסתובב יום שלם בבגד ים כמו איזה נתח קצבים, שחרמנים יבהו לי בתחת וידרגו אותו". טלי התחילה בריצה של ממש ושמה אוזניות. אחרי האימון עוד ניסיתי לדבר אל לבה, להסביר לה שהיום זה כבר לא קורה, אבל אני יודעת שזו נקודה עמוקה אצלה, שנמצאת שם זמן רב, ואפילו זמן נסיעה ארוך ברכב לאילת לא יפתור אותה.

בערב נפגשתי עם חגי ושאלתי אותו אם בא לו שנעשה משהו כייפי בסופ"ש הבא, בהתחשב בעובדה שהעיר הולכת להיות ריקה. אחרי שהגדלתי והוספתי את נאום האנטי פאנג'ויה המובהק שלי, שעליו עבדתי שעות נוספות בבית, הוא ממלמל שהוא דווקא הולך. ראיתי על הפנים שלו את הציפייה לממטר כעסים ואכזבות, אבל לא יכולתי שלא להתמוגג; גם כי יש לו פרצוף אשם של כלבלב חמוד שהחריב את הדירה עם נייר טואלט מפורר, וגם כי הייתי בדיוק במצב שלו בשנה שעברה. הזמנתי חדר והבחור שיצאתי אתו עשה לי פרצופים, ואני יודעת כמה מעליב זה שלא סומכים עליך. שבוע אחרי מצאתי את עצמי בשיירת רכבים שיורדת לאילת, רכב אחד של חגי וחברים שלו ורכב עם החברות, ביניהן טלי, שהשתכנעה שאנחנו הולכים עם פמליה של בחורים טובים שישימו עלינו עין וישמרו עלינו מצרות רעות המתרגשות לבוא אל העולם.

הגענו למלון המרכזי, ועד שקיבלנו את החדרים שתינו קצת. כשקיבלנו את החדרים, שתינו עוד קצת, וירדנו למטה לבריכה לפגוש את צבא החברים של חגי. ראיתי את הראש שלו מציץ מתוך החבורה וחשבתי לעצמי כמה יפה הוא תוך כדי שהתקרבנו לעברם. "אחי, אומר לך, תשע קל", שמעתי את חבר של חגי אומר לו ברגע שראיתי את דנה, שלומדת אתי בסמינר, עוברת מולם בבגד ים ומכנסון. הסתכלתי על חגי, שחייך חיוך דבילי, הסתכלתי על טלי, קיוויתי שהיא לא שמעה, אבל ידעתי שכן. הרגשתי פצפוץ בלב. אמרתי לחגי בשקט בצד שכדאי שנתפצל, ולעצמי אמרתי בלב, לא בטוחה עד מתי.

נגישות