המעבר הגדול
מאת: ליעד וכניש , עורכת עדן גבע לירן , מדור: כללי

בלי שאתם מודעים לכך, מסתובבים בינינו כאן באוניברסיטה, גיבורים וגיבורות ברי לבב, שהעזו לחצות את הנהר האימתני המפריד בין הפקולטות, ממדעי החברה והרוח היישר למדעי ההנדסה או הטבע.

רגע לפני שאעשה לכם היכרות איתם, אני חושב שכדאי שאסביר למה אנחנו עומדים כאן היום ומעניקים מדליית אומץ לאנשים הללו. בעוד אני, שגר בשכונה ד' בדיוק בנקודת האמצע בין שני השערים, בקושי מצליח להגיע להחלטה אם להיכנס דרך שער סורוקה או דרך שער רגר, יש כאן אנשים שהחליטו לעצור תואר במהלכו, לאחר שעברו כברת דרך, רכשו חברים, חגגו איתם יום הולדת במנגה, התחבבו על המרצים, צברו נק"ז והתחילו תואר חדש בפקולטה אחרת לחלוטין עם אפס נק"ז והמון חששות. אז כעת, לאחר שהבנתם למה אתם בכלל קוראים את הכתבה הזאת, קבלו אותן במחיאות כפיים סוערות:

לירז חג, סטודנטית לפוליטיקה וממשל, מזרח תיכון ולימודי מדינת ישראל עשתה את המעבר מהנדסת תעשייה וניהול, והחליטה ללכת עם האמת שלה ולקרוא אלפי מאמרים: "הבחירה שלי בהנדסה התקבלה מהראש ומתוך מחשבה של 'אני בן אדם ריאלי עם יכולות למידה גבוהות ורצון להגיע לתפקידים מגוונים של ניהול אז הכי הגיוני שאבחר בתואר פרקטי'. חשבתי גם על שבתואר כמו זה יש אופק השתכרות יפה כבר בתפקידים הראשונים בשוק העבודה. כשסיימתי סמסטר א' כבר הבנתי שזה לא הכיוון. מה שגרם לי להבין את זה היו דווקא כל מיני מפגשים בסיורים שהיו לנו, במסגרת הלימודים, עם בכירים בתעשייה. שם הבנתי שזה נראה מאוד מגניב אבל לא בשבילי, כי זו לא התשוקה שלי. לא היה שם שום דבר שנוגע לי בנפש ובאמת יגרום לי בעתיד לקום בשמחה בבוקר לעבודה, ובטח שלא ללמוד בשביל זה ארבע שנים. התלבטתי קשות אם לעשות עוד סמסטר, ובסוף החלטתי ללכת על זה על מנת להסיר כל ספק. בסוף אותה שנה כבר ידעתי שאני לא רוצה להמשיך בתחום ההנדסה, ובשיתוף עם ההורים החלטתי לעשות הפסקה בלימודים למשך שנה, לקחת פסק זמן ולחדד את הרצונות שלי. החשש היה שאני פועלת מהבטן יותר מדי, ואולי לא רואה את הדברים נכון ושאני אצטער על זה בעתיד. דווקא התמיכה של ההורים במהלך עזרה לי מאוד לסמוך על עצמי ועל האינטואיציות שלי. במהלך שנת ההפסקה קיבלתי את ההחלטה ללמוד פוליטיקה וממשל, תואר שמשלב גם תחומים שמעניינים אותי וגם יאפשר לי לעסוק בעשייה חברתית מחוץ ללימודים, דבר שמאוד חשוב לי ולא היה אפשרי בתואר במדעי ההנדסה. כיום, שלוש שנים אחרי ההחלטה שקיבלתי, אני שלמה עם ההחלטה שלי לחלוטין ולא מסתכלת לאחור."

ירדן, סטודנטית שנה שלישית להנדסת מערכות מידע עשתה את הדרך ההפוכה מתואר בפקולטה למדעי החברה לתואר בפקולטה למדעי ההנדסה. "חברים שלי צוחקים עליי כל הזמן שאני הבן אדם הכי לא החלטי שקיים. האמת, אני לא יכולה שלא להסכים איתם. אם להחליט מה ללמוד זו באמת אחת ההחלטות הקשות בחיים לכל סטודנט, אז לי זה היה קשה פי אלף. את השנה הראשונה שלי בעולם האקדמיה התחלתי בפקולטה למדעי החברה, בשילוב בין המחלקות פסיכולוגיה וכלכלה. תמיד התעניינתי בלימודי פסיכולוגיה והשילוב עם כלכלה נבע מכך שזה היה נראה לי תחום פרקטי וריאלי יותר, שני דברים שהיו חסרים לי בלימודי פסיכולוגיה. במשך כל אותה שנה הרגשתי שזה לא לגמרי המקום שלי מבחינה מקצועית. לא הייתי נלהבת בנוגע לכלכלה או לפסיכולוגיה, היה לי מעניין אבל לא מספיק בשביל לעשות בזה תואר. כל חיי למדתי במסלול מדעי וכנראה שהייתי רגילה מדי ללימודים יותר ריאליים. עד סוף השנה הראשונה לא הייתי סגורה על כלום, לא ידעתי אם להישאר בתואר או לעבור לתואר אחר, ואפילו לקחתי באותו קיץ קורס של שנה ב' מתוך מחשבה שאולי ככה אבין באופן סופי אם התואר הזה הוא בשבילי. זה נתן לי כיוון אבל עדיין לא הצלחתי להגיע להחלטה בלב שלם. התחלתי את השנה השנייה בפסיכולוגיה וכלכלה ותוך כדי תקופת השינויים הראשונה של השנה השנייה הבנתי שזה לא בשבילי. לא רציתי לעשות שנה הפסקה ועל כן פשוט החלטתי לעשות את המעבר כשזה עוד אפשרי, ורגע לפני סוף תקופת השינויים הפכתי להיות סטודנטית להנדסת מערכות מידע. הקושי הכי גדול במעבר היה מבחינה חברתית. אני חושבת שזו גם הסיבה העיקרית שהקשתה עליי להגיע להחלטה לעזוב עוד לפני. מאוד התחברתי לאנשים שהיו איתי בתואר וזה קצת מתסכל להתחיל הכול מחדש, שוב למצוא את החבורה שלך בלימודים ולהיות סביב אנשים שחווים את הכול בפעם הראשונה, דברים שכבר חווית, וגם לשלב בין שני העולמות כי אחרי הכול היה לי חשוב לשמר את החברויות שיצרתי לפני כן. התגובות מסביב היו בעיקר תומכות, כולם ממש דרבנו אותי ואמרו לי שזה אמיץ לעזוב הכול אחרי שנה. אני לקראת סופה של השנה השלישית שלי בתואר, יש לי עוד שנה אחת, ואני חושבת שאני בסך הכול מאוד מרוצה מהמעבר, אני מוקפת באנשים מדהימים גם עכשיו, ומעבר לכמות העבודות הלא סבירה בעליל, אני ממש נהנית מהתואר ומהלימודים באוניברסיטה."

אז לסיום, מה שניתן ללמוד מהכתבה הזו הוא מוסר ההשכל הרגיל והקלישאתי במידה – אל תחששו ללכת עם האמת שלכם, כי גם אם יתברר בדיעבד שזו הייתה טעות, לפחות תדעו שעשיתם את מה שהלב שלכם בחר לעשות, ושזה תמיד עדיף על האופציה השנייה. שתהיה לכם תקופת מבחנים מוצלחת עם הרבה החלטות מוצלחות ואפס חרטות.

נגישות