המזרח הקרוב
מאת: אורית ערן

לקראת הימים הלאומיים המתקרבים יצאה כתבתנו לבחון עד כמה מיוצגים המזרחים בחברה ובאוניברסיטה.

"תרבות היא שדה קרב, לא יורים שמה אבל זה שדה קרב. כל קבוצה רוצה להשמיע את קולה, כדי להרגיש שייכת, כדי להשפיע. קבוצה שמוותרת על הקול שלה הולכת לאיבוד, זאת התאבדות תרבותית, הם פשוט נטמעים ואינם". ( פרופי אסתר מאיר גליצנשטיין)

מאבקה של יהדות המזרח על מקומה בתרבות הישראלית נמשך זה שנים רבות, ובמוקד הדיון הציבורי בנושא עומדת בשנים האחרונות מערכת החינוך הישראלית. אז מה המצב היום: מה לומדים בבית הספר התיכון? מה קורה באקדמיה בכלל ובאוניברסיטת בן-גוריון בפרט?

ביולי 2016 פורסמו מסקנות ועדת ביטון, ומעט אחר כך התחיל משרד החינוך ביישומן בתכנית בשם "עם אחד זה כל הסיפור – משלימים את החלקים החסרים בסיפור של כולנו", בוודאי נתקלתם בסרטונים ובתשדירי הרדיו שלה. התפרסמו תכניות הלימודים החדשות בכל המקצועות (ספרות, היסטוריה, מוסיקה ועוד) וכן הפעילויות המתוכננות: סיורים במרכזי מורשת, חודש המורשת, מופעים מוזיקליים. כל אלה נבחרו ועוצבו בהתאם לדו"ח הוועדה, וחלק מהן כבר יושמו: שבוע העליות ויום היציאה והגירוש ממדינות ערב ומאיראן צוינו השנה, ופועלות תכניות כמו "אור ממזרח", שעוסקת בנשים מזרחיות פורצות דרך, ו"בואו לגני", שמלמדת את ילדי הגן פיוטים.

ועדת ביטון המליצה גם על שינויים באקדמיה: שינוי הרכב המל"ג כך שיהיה מאוזן יותר ויכלול גם נציגים ממוצא מזרחי, הקמת פקולטה למדעי הרוח שתתמחה בלימודי יהדות המזרח וכן הגברה משמעותית של המחקר וההוראה בתחום. תכנית קונקרטית טרם פורסמה, אבל גם בלי הכוונה מגבוה נראה שחלה תזוזה בנושא. "האקדמיה משקפת את התרבות פה", אומר פרופ' אמנון רז קרקוצקין מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל. "היא משקפת את מה שנחשב לקו המרכזי, ולכן היא מבוססת עדיין על מחיקה גדולה, בעיקר של התרבות המזרחית. אבל בשנים האחרונות בספרות, בהיסטוריה, בוודאי בסוציולוגיה מתחיל להיות שינוי, ואז אנחנו מדברים על שני נושאים שונים: נושא אחד זה עיצוב של התרבות ונושא אחר זה הנוכחות של המזרחים באקדמיה – כמה מזרחים מרצים, ופה אנחנו במרחק רב מהמינימום הנדרש".

לדעת פרופ' קרקוצקין המשימה המרכזית של האקדמיה אינה לספר עוד פרק בקורות יהדות פרס אלא לעורר מודעות. "זה קודם כול להעלות את הנושא של היחס למזרחים. אני לא מלמד בקורס היסטוריה של מזרחים, אני מלמד על היחס למזרחים, קודם כול לפתח אצל כמה שיותר אנשים יותר מודעות לזה, כדי שכשהם יצאו החוצה הם יקשיבו למילים שלהם. כי זה לא: אוי, לא מלמדים עכשיו על יהדות פרס, זה במילים שאומרות לך מה זה תרבות נכונה ומה זה לא תרבות נכונה". ובכלל, הוא אומר, צריך ללמוד את ההיסטוריה מנקודת מבט מזרחית. "הערך הגדול הוא להסתכל על כל ההיסטוריה מהמקום המזרחי, להסתכל מהמזרח ולכתוב משמה היסטוריה ביקורתית של המערב. הערך הגדול הוא לא ייצוג המזרחים, אלא שכל ההיסטוריה תיכתב מנקודת המבט המזרחית". פרופ' קרקוצקין מוסיף כי באוניברסיטת בן-גוריון ישנם לא מעט חוקרים שפועלים בכיוונים כאלה, פחות שגרתיים.

כמוהו גם פרופ' מאיר, חברת סגל במכון בן-גוריון ומרצה במסלול ללימודי מדינת ישראל, מציינת שבשנים האחרונות חלו התפתחויות חיוביות. "היום סטודנט שמחפש יכול לאתר באוניברסיטה משהו כמו עשרה קורסים שעוסקים בתרבות ובהיסטוריה. עד לא מזמן בקושי היה אפשר למצוא קורס אחד או שניים. נכנסים מרצים שזה תחום העיסוק שלהם, וגם מרצים שזה לא עמד אצלם במוקד מרחיבים את תחומי העיסוק שלהם".

שלישי אשכנזי בשש

והסטודנטים, מה הם חושבים? מור לסרי היא ראש התא המזרחי באוניברסיטה (חפשו בפייסבוק: התא המזרחי – אוניברסיטת בן-גוריון). גם מור מציינת את העובדה שלאחרונה נפתחים יותר קורסים שעוסקים במזרחים. היא עצמה לומדת בקורס: "שאלת המזרח והמזרחים בתרבות היהודית המודרנית ובישראל" שמלמד פרופ' קרקוצקין, ומספרת שהוא מעלה נושאים שבדרך כלל לא נתקלים בהם או מדברים עליהם, וזה מרגש. לדעתה בקמפוס בן-גוריון אין מספיק ייצוג של כלל התרבויות בארץ. בתור דוגמה היא נותנת את סדרת המופעים "שלישי בשש" שיזמה האגודה בשנה שעברה, ובה בעיקר ניתן ביטוי למוסיקת מיינסטרים לבנה. "אפשר היה לצאת קצת מהקופסה ולהביא אמן עוּד או מוזיקה אתיופית, לגוון", אומרת מור. סוג של חיזוק לעמדתה קיבלה מחניכת הפרח שלה. היא אמרה שהאנשים באוניברסיטה הם "אנשים שונים", ומור מניחה שתחושת זרות כמו זו של החניכה מרתיעה קבוצות בחברה הישראלית מללמוד באוניברסיטה.

מדגם אקראי של סטודנטים העלה דעה שונה מזו של מור. גל נצר, סטודנט לכלכלה ולניהול, לא מזהה נטייה כזו או אחרת, "לא הרגשתי לא תרבות מזרחית ולא אשכנזית... הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה חתך סוציו-אקונומי ומרצים שכולם כמעט אשכנזים". גל טוען שלסטודנטים אין די זמן ומוטיבציה כדי לפתח מודעות לנושאים כאלה. "הסטודנט הממוצע, כל עוד הוא לא לומד משהו הומאני, משהו שקשור לשסע החברתי, לא יתייחס לזה כי יש לו יותר מדי על הראש: יש לו את הלימודים שלו, יש לו את העבודה שלו, יש לו את החברים שלו. כל אחד לומד בפקולטה שלו, ונהיה לך עולם מאוד צר ומאוד רחב בו-זמנית". עדי, שלומדת בפקולטה למדעי הרוח והחברה, מצטרפת לדעתו. "אני חצי מזרחית, חצי אשכנזייה, ואני לא רואה הבדל בהתייחסות. דווקא מבחינת מוזיקה ביום הסטודנט נתנו כמה אופציות, אז כל אחד היה יכול לבחור מה שהוא אוהב. האם מעניין אותי לשמוע על מזרחיות? כן, מעניין. אבל להיבחן על זה ולעשות עבודות... השאלה היא הזמן, אני יכולה להגיד לך שאני עובדת בשתי עבודות ויש לי מלגה ואני בקושי נושמת".

מה עושים?

ובכל זאת, אם רוצים לעודד סטודנטים לגלות עניין בנרטיב המזרחי ובנרטיב של תרבויות אחרות, מה צריך לעשות? גל אומר שצריך לשווק בצורה אינטנסיבית את האירועים שמתקיימים באוניברסיטה וקשורים לנושא. עדי מציעה לנצל חלונות זמן קטנים. "אני חושבת שאם רוצים להעלות מודעות לעדות המזרח, להיסטוריה שלהם, זה צריך להיות קצר וקולע. אפשר לפתוח עמוד פייסבוק: הידעת, ולהביא כל מיני ציטוטים ונקודות של מידע וסרטונים של דקה–חצי דקה. כשאנשים עושים הפסקת פייסבוק הם יסתכלו, וזה ייצור את המודעות". יזמה דומה לזו של עדי יישם לאחרונה משרד החינוך (חפשו ביוטיוב: הסיפור השלם), אבל לא תזיק יזמה סטודנטיאלית מקבילה, אולי קצת פחות ממלכתית ויותר פרועה.

ולאלה שפנויים יותר, נציין כמה קורסים שעוסקים במזרח ובמזרחים ומתקיימים בסמסטר זה: "שאלת המזרח והמזרחים בתרבות היהודית המודרנית ובישראל" – יום ב', 14:00–16:00, בניין 90, חדר 225; "מוסיקה מזרחית, פיוט ושאלת הזהות" – יום ה', 12:00–14:00, בניין 34, חדר 103; "נשים במזרח – ייצוג וייצוג עצמי" – יום ב', 12:00– 14:00, בניין 34, חדר 105.

נגישות