המגרש שלהן
מאת: דניאל רימברג

הבנות של בן גוריון כובשות את המגרש, אבל לא רק אותו. בואו להכיר את הספורטאיות המקומיות שלנו גם בענפים הפחות שגרתיים

הרבה סטודנטים אולי אינם יודעים, אבל אוניברסיטת בן גוריון היא מעצמת ספורט בכלל וספורט נשים בפרט. אולי זה בגלל האופי המיוחד הזה שיש לה, שקצת דומה במובנים מסוימים לקולג' האמריקאי – כולנו מכירים את אלפי האירועים והמסיבות המטורפות, אבל משהו במשפחתיות הזאת, בקהילתיות הזאת, יצר דבר אחר, מיוחד. משהו באופי הבן גוריוני הזה יצר עשרות קבוצות ספורט משלל ענפים, ויותר מכך, הוא יצר עשרות קבוצות נשים, ובכתבה הבאה נכיר לכם כמה מהן.

"מה, יש כאן כדורעף?"

קבוצת כדורעף הנשים שלנו היא אחת הקבוצות המרתקות והמצליחות ביותר בבאר שבע ובאוניברסיטה. נשות הכדורעף משחקות בליגת העל הרשמית של ישראל, ומתחרות ברמה הגבוהה ביותר שיש כיום במדינה לכדורעף נשים. "הקבוצה שלנו משחקת בליגת העל הבכירה בישראל, וסיימנו את העונה שעברה במקום השביעי, שהוא למעשה המקום הראשון בפליי-אוף התחתון של הליגה. יתרה מזאת, הקבוצה מורכבת מסטודנטיות ומבנות שגדלו פה בדרום, אבל אנחנו הקבוצה היחידה בליגה שמשחקת ללא שחקניות זרות. למרות זאת אנחנו קבוצת הנשים היחידה בעיר שמשחקת בליגה בכירה בישראל (מכל הענפים)", מספרת עינב עסיס קדוש, סטודנטית לתואר שני בהנדסת בניין.

"אני משחקת בקבוצה הבוגרת של אס"א באר שבע מגיל חמש-עשרה, כך שזו למעשה הפעם השלישית שלי כשחקנית כדורעף בליגת העל. בכל פעם הצלחנו לעלות ולהישאר בליגה לשנה–שנתיים, אך בעקבות בעיות כספיות שגם היום אנחנו מתמודדות אתן נאלצנו לרדת ליגה מספר פעמים. אנחנו מאוד מקוות להתגבר על הקשיים ולהצליח להתכונן לשנה הבאה כמו שצריך. אנחנו מתאמנות לפחות שלוש פעמים בשבוע בערבים, והמאמן שלנו רוצה שנתאמן גם בבקרים, אבל רובנו סטודנטיות ולכן זה לא מתאפשר", היא מוסיפה.

למרות ההצלחה של קבוצות הספורט שלנו, לצערנו החשיפה והמודעות אליהן עדיין לוקות בחסר. "אני חושבת שיש מודעות לספורט, יש כל מיני חוגים, קורסים כלליים וכל מיני מקומות להיחשף. אבל לא פעם יצא לי לפגוש אנשים באולם הספורט ולהיתקל שוב ושוב בשאלה – 'מה, יש כאן כדורעף? שיחקתי חמש-עשרה שנים בתור נערה ולא ידעתי'", היא מתארת. "אני לא יודעת אם יש מודעות, אבל כן יש כאן נשים שרוצות לעשות ספורט, ויש פלטפורמה מעולה לכך במרכז הספורט", משתפת עינב.

"אנחנו נשמח לקבל לענף שלנו שחקניות אם הן נמצאות באוניברסיטה, אך כן חשוב לציין שלעומת קבוצות אחרות אנחנו כן נבחרת מקצועית שמשחקת ברמה הגבוהה ביותר במטרה להישגים, וחשוב שהשחקנית תגיע מרקע מקצועי", היא מדגישה. "באופן כללי בואו לעשות ספורט, ובייחוד בואו לעודד! אני מאמנת בנוסף קבוצת ילדות, ואת כל האטרף שלי על כדורעף אני מנסה להעביר אליהן ומזמינה אותן לעודד אותנו. כשהן מגיעות אני יודעת מה זה עושה לי ומה זה עושה להן. עידוד עושה טירוף במשחק, זה מדהים!".

"ספורט לאנשים חושבים" – נבחרת הניווט

"ב-2011 כשהגעתי לשנה הראשונה שלי בבאר שבע התעניינתי, בדקתי וראיתי שיש ליגה של אס"א לניווט, אז ביחד עם בחור נוסף מאיגוד הניווט הקמנו את הנבחרת והחיינו אותה לאחר מספר שנים. בהתחלה לא מצאנו אנשים מאיגוד הניווט, אלא אנשים שזה עניין אותם ורצו לתת הזדמנות, אך עם השנים הנבחרת וליגת הניווט השתכללו", מספרת בר זריהן, סטודנטית לתואר שני בחברה, מנהל ומדיניות החינוך. "אין הרבה אנשים שעוסקים בספורט הזה והרבה לא מכירים אותו. כדי שזה יצליח לקרות באוניברסיטה היינו צריכים למצוא אנשים שמגיעים מהתחום, שמכורים לזה, והשנה יש לנו המון חבר'ה שבאים מהתחום. זה ספורט אחר, מאוד יחידני, יש לו וייבים משלו ואין שום ספורט אחר שדומה לו. אתה מגיע לנקודת הזינוק, מקבל מפה, מנווט ביער לבד, ולא רואה את המתחרים. זו את לבד", היא מוסיפה.

"לאורך השנים היינו מעט בנות וזה היה מאוד מתסכל, אבל בשנה האחרונה אנחנו חווים הצלחה ויש לנו שמונה בנות (מתוך עשרים ושניים ספורטאים) בנבחרת. אלו נשים פעילות שאוהבת להתחרות, להתאמן, וזה כיף מאוד שיש נשים שמגיעות כי הן אוהבת את הניווט. מה שכן, לנשים הספורט הזה יותר מאתגר, ופגשתי לא מעט בנות שליוו אותן הרבה יותר חששות. את צריכה לרוץ לבד ביער, בשטח, בלילה, בתנאים קשים (גשם, קור, רוח) ונוכח פחד ואתגר בניווט. מי שאוהב ניווט ידע להתגבר על הדברים האלה, זה ספורט מאוד מיוחד. מי שאוהבת טבע, לרוץ ולהיות בשטח, שווה לה להגיע ולהתנסות בספורט הזה", היא מדגישה.

"יש הבנה שלנשים וגברים אין את אותה פיזיולוגיה, אבל בניווט אנחנו לא נופלות מהם – זה ספורט לאנשים חושבים, לאנשים שמתמודדים עם אתגרים ולחץ, ולגברים אין יתרון עלינו בדבר הזה, הם יותר מהירים אבל לנו יש יתרון פסיכולוגי. זה ספורט מיוחד, והייתי ממליצה לאנשים לבוא, להתנסות, לראות, להרגיש".

"מה שחסר לנו זה עידוד" – קטרגל

ענף ספורט נוסף שפועל באוניברסיטה הוא הקטרגל, שגם בו, כמובן, יש קבוצת נשים. "אני משחקת בקבוצה ארבע שנים, כשהקבוצה הוקמה בשנת 2008 וחוותה מספר שנים קשות של הקמה ופירוק לסירוגין. זה קרה בגלל הקושי שהיה לנו למצוא בנות שמשחקות כדורגל ורוצות לתרום מזמנן ולשחק כדורגל", משתפת ענת בר, סטודנטית לתואר שני במזרח תיכון. "היום יש חמש-עשרה בנות בקבוצה, ואנחנו חוות השנה תקופה מאוד טובה, הרבה בגלל הפייסבוק שסייע לנו לגייס בנות. בנוסף, השנה קיבלנו מאמנת חדשה שלמדה בווינגייט, ששיחקה בעבר, שמוסיפה הרבה מאוד הצלחה לקבוצה. לפני שנה אימנו אותנו שלומי ושחר (שחקני נבחרת הגברים) וזאת הייתה שנה לא רעה בכלל, אבל מעיין, המאמנת הנוכחית, קצת יותר קשוחה. כשגברים מאמנים נשים זה שונה, הם יותר רגשיים, ומעיין יותר קשוחה וזה מצליח. היא הביאה אתה הרבה מקצועיות לקבוצה", היא מוסיפה.

"אנחנו משחקת אחת לשלושה שבועות ומתאמנות אחת לשבוע, ורואים את השיפור. השנה ממש אפשר לראות את הגדילה במחויבות לעומת השנים הקודמות. בשנה שעברה היינו מגיעות בקושי חמש בנות למשחק והיום אנחנו מגיעות הרבה יותר. אנחנו נמצאות אחת בשביל השנייה יותר, וזה חלק חשוב מאוד", היא מדגישה. "מהמשחק אנחנו מקבלות את הפאן, את החברות הקבוצתית, וזה מה שמחזיק אותנו. זה לא ספורט אישי, וזה משהו שהביא אותנו למה שאנחנו היום. באילת הגענו לרבע הגמר ובליגה אנחנו די מצליחות. בנוסף, השנה אנחנו מקבלות תמיכה גדולה יותר מאס"א, ורואים שיש רצון לקדם את הקטרגל נשים", משתפת ענת.

"הענף של קטרגל נשים תופס תאוצה בשנים האחרונות, והמסר שאני הייתי רוצה להעביר הוא תנו לנו, תנו לנו מכם. מה שחסר לנו זה עידוד, אנחנו נשמח אם יהיו אנשים שיבואו לתמוך ולעודד. הקבוצה שלנו מאוד מפתיעה ושווה להתחיל לעקוב אחריה כדי לראות אותנו בהמשך אפילו טובות יותר", היא מבקשת. "לגבי ספורט נשים אני אופטימית. ספורט נשים מתחזק בשנים האחרונות ואני בטוחה שבעוד כמה שנים נהיה בדיוק כמו הגברים, בכל התחומים, וגם הקהל יגיב בהתאם". מעבר לכך, בתפקיד רכזת הספורט באגודת הסטודנטים מכהנת כיום ים זלינגר שבין היתר משחקת בנבחרת הקטרגל של האוניברסיטה. "החלטתי לבוא לתפקיד הזה כי היה לי חשוב לקדם את הספורט בכלל וכמובן שגם את הספורט הנשי. יש מכשולים, בעיקר פסיכולוגיים, ואני מנסה כמה שיותר לדחוף נשים לספורט".

"להקים הכול מאפס" – גלישה

"לפני שנה, כשהתחלתי ללמוד כאן, ביחד עם עומרי טל העלנו את הרעיון של להקים נבחרת גלישה. רצינו להמשיך את תחביב הגלישה שלנו בתור סטודנטים, והבנו שאנחנו צריכים להקים הכול מאפס. לא ידענו אם יזרמו אתנו כי ידענו שלא קל לעשות כאן אימונים מכיוון שאין ים בבאר שבע. פרסמנו בפייסבוק וקיבלנו היענות גדולה מאוד. מאותו הרגע התחלנו להריץ את ההליך הלוגיסטי והמייגע של הקמת הקבוצה", מספרת אלה אביבי, סטודנטית למתמטיקה. "לי היה חשוב להקים נבחרת מעורבת, ולא ידעתי אם נצליח מכיוון שזה ספורט קשה, פיזי, שדורש מאמץ גדול בתנאים קשים. שמחתי, מתוך ארבעה-עשר חברי נבחרת הצלחנו לגייס חמש נשים, וזה לא מובן מאליו. לאחרונה נסענו לאילת עם הנבחרת וזה היה גיבוש משמעותי. בתור המאמנת אמרתי לנבחרת – 'התוצאות זה דבר אחד אבל חשוב שנהיה נבחרת מאוחדת, שנדאג אחד לשנייה'. היינו מאוד מגובשים, והגענו גם להישגים מרשימים, וזאת למרות שהתמודדנו ברמה הגבוהה ביותר. לי היה חשוב מאוד שהבנות יקבלו ביטחון כלפי עצמן ויבינו שההשתתפות חשובה יותר מהתוצאות", מסבירה אלה. "ספורט זה דבר שבריא לנפש, לגוף, לכל אדם ובטח שלנשים. אם יש הזדמנות לעשות זאת תוך כדי הלימודים אני ממליצה לעוף על ההזדמנות. מי שתתחיל ותיכנס לספורט הזה, תלמד, תיהנה, תאמין בעצמה ותגדל כאדם".

נגישות