המאבק עולה שלב
מאת: נועם שרעבי

בחודש נובמבר פתח ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטה בסכסוך עבודה, לאחר שדרישותיו לצמצום פערי השכר ולהענקת ביטחון תעסוקתי לא נענו. המאבק – תמונת מצב

דמיינו את עצמכם עובדים בארגון ציבורי גדול, ותיק, בעל שם עולמי. עכשיו, תחשבו על כך שאתם בהיותכם עובדים די זוטרים בארגון הענק אינכם בטוחים כמה זמן תמשיכו לעבוד באותו המקום. אתם מפוטרים ממנו מדי כמה חודשים, ומוחזרים לעבודה באותה הקלות לעוד חצי שנה של הקלה מצד אחד ולהמתנה מתוחה מצד שני. לא נשמע נעים במיוחד, נכון? אבל זו המציאות שמכיר מקרוב הסגל הזוטר באוניברסיטאות בכלל ובאוניברסיטת בן גוריון בפרט. נכון להיום יותר מאלפיים עובדים הם חברים בארגון הסגל הזוטר של האוניברסיטה, יש מהם סטודנטים לתארים מתקדמים ובהם גם עמיתי הוראה, מרצים מן החוץ או מרצים במסלול מקביל. תמונה דומה קיימת בכל אחת מהאוניברסיטאות בישראל, מה שהביא באופן טבעי למיסודו של פורום כללי הכולל את נציגי ששת האוניברסיטאות המרכזיות בארץ ושפועל בשמם של ארבעה-עשר אלף עובדים.

בימים אלה מתנהל משא ומתן בין מטה המאבק של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות לבין ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) בדבר הסכם קיבוצי חדש שיחליף את ההסכם הקודם, שתוקפו פג באוקטובר 2015, ושיסדיר את זכויותיהם של כלל עובדי הסגל הזוטר באוניברסיטאות השונות. באפריל האחרון החלו הצדדים להיפגש ולנסות לנסח הסכם חדש בהתאם לדרישות ולפשרות שיושגו בדיונים. "המשא ומתן התאפיין בהתחלה ב'מריחה' מאוד קשה מצד ור"ה", מסביר מזכ"ל ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן גוריון, עמית שמרת, שהוא עמית הוראה במחלקה למתמטיקה זה כמעט עשור. לדבריו בתחילת המשא ומתן הייתה תקופה של כחודשיים וחצי שבה לא נפגשו הצדדים בעקבות דחיות חוזרות ונשנות של ור"ה. "היה ברור שזה משחק טקטי, והתמודדנו עם זה באורך רוח כי זה היה רק תחילת המשא ומתן", מסביר עמית, וממשיך לתאר את התנהלות האוניברסיטאות. לדבריו הן סירבו להציג את עמדתן כנגד הדרישות שהעלה הסגל הזוטר עד לתחילת ספטמבר, כלומר, עד שעברו חמישה חודשים מתחילת המשא ומתן. "בסוף התקבלה תגובה שבגדול אמרה: 'בואו נחתום על הסכם שהוא יותר גרוע מההסכם הנוכחי שלכם'", הוא משחזר. "הם אפילו לא הכחישו את זה. על פי ההצעה עובדים ירדו בתקן שלהם, יועסקו בתנאים נחותים יותר. הם כאילו אמרו: הבטחנו נייר, הנה נייר. אבל זו בדיחה".

נאבקים על התנאים

שני היבטים מרכזיים עומדים בבסיס מאבקם של עובדי הסגל הזוטר בהקשר להסכם הקיבוצי החדש. הראשון הוא פערי השכר, והשני הוא הביטחון התעסוקתי. "בגלל שאנחנו לא סגל בכיר אין לנו מודל העסקה אחיד ורציונאלי. בדרך כלל אדם מקבל שכר לפי ההשכלה האקדמית שלו והוותק שלו", הוא מתאר. "אמרנו שאנחנו רוצים לצמצם את הפערים שמעוותים את המערכת וגורמים למחלקות להעסיק עובדים, שהם לאו דווקא הכי טובים מבחינה אקדמית, רק בגלל שהם זולים יותר". העיוות הגדול ביותר לדבריו של עמית מצוי בין הסטודנטים לתואר שני לבין אלו הלומדים לתואר שלישי. "שכר של דוקטורנט הוא מאה שבעים אחוז מהשכר של מסטרנט, וזה פוגע בשני הצדדים. זה פוגע במסטרנטים כי הם 'הסנג'רים' של המערכת. הם רואים את הפער הזה בשכר נמוך", מסביר עמית. "רוב הדוקטורנטים מרוצים מהשכר שלהם, אבל בגלל שהוא כל כך גבוה, יש לחץ על המחלקות לא להעסיק אותם. מתרגל שמלמד שנתיים במסגרת תואר שני והוא מעולה מגיע לדוקטורט ואז מפסיקים לו את העבודה בגלל שהוא יקר והמחלקה לא יכולה לעמוד בזה". המצב שמתאר עמית נשמע אבסורדי, ובמסגרתו אוניברסיטאות מפטרות מרצים מצטיינים בעקבות שיקולים כלכליים. הפער השני שמנסים כיום ועדי הסגל הזוטר לתקן הוא הפער בין עמיתי ההוראה לבין מרצה מן החוץ. "מרצה מן החוץ הוא עיוות. זה אדם שיכול לעבוד פה עשר שנים ויותר, מעסיקים אותו במתכונת העסקה של עובדי קבלן, של עובד ארעי", מסביר עמית. המרצים מן החוץ מפוטרים בכל ארבעה חודשים, כשבמהלך תקופת הקיץ לא מתקיימים בינו לבין האוניברסיטה יחסי עובד-מעביד, כלומר, הם אפילו יכולים לדרוש דמי אבטלה בביטוח הלאומי. "זה שריד של תפיסה מנותקת מהמציאות באוניברסיטאות של עובדים ארעיים. יש פה המון, מאות ואלפים (של עובדים, נ.ש) בארץ, שבאים ללמד במשך שנים וממשיכים לא לצבור ותק, לא לצבור קרן השתלמות, ובעיקר חווים פיטורים כאלה כעוגמת נפש".

הדרישה: ביטחון תעסוקתי

סוגיית השכר, מרכזית ככל שתהיה, אינה מוקד הוויכוח בין שני הצדדים, אך הביטחון התעסוקתי דווקא כן. "המצב היום הוא פשוט בלגן. בגלל שממנים אותנו בכל סמסטר ומפטרים אותנו רשמית כל סמסטר, נוצרת תרבות ארגונית שזה לא פיטורים באמת", מסביר עמית. "המחלקות אפילו לא תופסות את זה בתור פיטורים, רק 'נגמר לך המינוי, מה אתה רוצה?'. הם לא קוראים לילד בשמו". הסיפורים שבהם נתקל עמית במהלך פעילותו נשמעים לפעמים דמיוניים, אך כולם פרי ניסיונם של חברי הסגל הזוטר בארץ וגם כאן, בבירת הנגב. "זה יוצר חוסר ודאות קיצוני. עמיתי הוראה ומורים מן החוץ לא יודעים שבועיים לפני תחילת הסמסטר אם תהיה להם עבודה ומה ההיקף שלה". פעמים רבות האוניברסיטאות לא מעדכנות את אנשי הסגל בעתידם ובמצב ההחלטה האם יעסיקו אותם בסמסטר הקרוב, מספר עמית. "מתרגל אחרי ארבע שנים של תרגול בהצטיינות גילה שהוא לא מתרגל יותר מחבר שלו, שקיבל את התרגול שלו במקומו בהודעה בוואטסאפ. למה בחוסר כבוד כזה? למה בזלזול? אנחנו לא מבקשים קביעות, אנחנו מבקשים יחס והליכים מסודרים והוגנים שמגיעים לכל מי שעובד ובוודאי למי שעובד פה עשר שנים". לדבריו של עמית אוניברסיטת בן גוריון היא סמן קיצוני בסירוב לדרישות הסגל הזוטר, ונציגיה הם אלו שפעלו לביטול העקרונות המוסכמים שהחלו להתגבש בין הצדדים בספטמבר האחרון.

עם העיכוב וחוסר ההתקדמות במשא ומתן גובר התסכול בקרב חברי הסגל הזוטר, והם מתחילים לנקוט צעדים משמעותיים יותר. בסוף חודש נובמבר האחרון הכריזו על סכסוך עבודה, וכיום שביתה היא צעד שעומד על הפרק. שביתה צפויה לפגוע כמובן בנו, הסטודנטים, אך לחברי הסגל הזוטר חשוב לגייס את תמיכתנו. "זה מאבק הוגן על פערי שכר, על העסקה יציבה ובטוחה ועל פיטורים בכבוד ואנושיות", מדגיש עמית. "פגיעה בנו היא פגיעה באיכות ההוראה. פגיעה בנו היא האפשרות לקצץ במספר קבוצות התרגול, היא פיטורי מרצים גם אם הם המצטיינים במחלקה כדי לחסוך כסף. יש קשר עמוק בין התעסוקה ההוגנת שלנו להוראה המצוינת ולאיכותה".

מאוניברסיטת בן גוריון נמסר בתגובה:

על משקל הפתיח של הכתבה:

"דמיינו את עצמכם עובדים בארגון ציבורי גדול, ותיק, בעל שם עולמי. עכשיו, תחשבו על כך שאתם נדרשים לעבוד בארגון רק עשר שעות שבועיות ובמקביל לעבוד גם במקומות עבודה נוספים ולהשתכר בהם בשכר של עד שבעה-עשרה אלף ושמונה מאות שקלים, ובנוסף לקבל מהארגון שכר של שנים-עשר אלף ושבע מאות שקלים פלוס ביגוד, הבראה ותנאים סוציאליים מלאים. אין לי ספק שהייתם חותמים על כך".

לגופם של הדברים המובאים בכתבה:

"טענות הסגל הזוטר בנוגע לחוסר האחידות והרציונאליות הן תוצאה של תהליכים בארגון הסגל הזוטר ודרישות משתנות של הארגון לאורך השנים. בשל תחלופה בתכיפות גבוהה בהנהגה כל הנהגה מפעילה אינטרסים שונים ומקדמת קבוצות שונות בסגל הזוטר. הדרישה הנוכחית ל'יישור קו' אינה משקפת את האינטרסים של כלל חברי הארגון אלא של ההנהגה".

יצוין כי אכן יש התנהלות קיצונית מהכיוון הזה של הארץ, אך לא מצד הנהלת האוניברסיטה, אלא מצד נציגי ארגון הסגל הזוטר אשר מבקשים בכל מחיר להביא לפיצוץ המשא ומתן, שמתנהל באופן מיטבי, בתוך המגבלות שמוטלות על המו"מ על ידי הממונה על השכר. המגבלות ידועות היטב למצדדים אשר מתנהלים בתוך המסגרת הידועה. תיאורי האימים המובאים בכתבה מנופחים ומופרכים ואינם משקפים מציאות ממשית, ובוודאי לא כזאת שמאפיינת את העסקת רוב עובדי הסגל הזוטר באוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה מזמינה את נציגי העובדים להנמיך את הלהבות ולשבת למו"מ פתוח והגון שיביא לתוצאות טובות לכל הצדדים המעורבים".

נגישות