הכל מתחיל בחינוך
מאת: נתנאל סימקין , עורכת עדן גבע לירן , מדור: קריירה

לאנשים רבים השליחות האמיתית היא ללמד, לחנך ולעצב את דור העתיד. הפעם צללנו לחינוך הבלתי-פורמלי והפורמלי!

אני מאמין שלכל אחד מאיתנו בשלב כזה או אחר בחיים עברה המחשבה ''איך אני עושה עולם טוב יותר.'' איך אנחנו מפסיקים את המלחמות, את הגזענות ואת הנזק לטבע ויוצרים מציאות שטוב לחיות בה. אולי התשובה תפתיע אתכם (אם כי אני מקווה שלא), הפתרון מגיע מחינוך. כן, כולנו נמצאים במקום שאנחנו בזכות דמויות שהקנו לנו חינוך, החל בהורים, מורים, מדריכים וכלה במפקדים ובמרצים. הפעם אספק לכם הזדמנות לחשוב על עשייה בעולם החינוך הבלתי פורמלי והפורמלי באמצעות שיחה עם אדם שחווה על בשרו את שתי המסגרות הללו − וכך הוא משנה את העולם.

כאשר אני חושב על תחום החינוך עולה בראשי ציטוט מדברי יאנוש קורצ'אק ''הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים." בדיוק בשביל להסביר מהו עולם החינוך, שוחחתי עם דניאל יהל, מורה, יזם בתחום החינוך ואומן פרפורמנס שבא להסביר למה דווקא החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי הוא ההזדמנות שלכם להצעיד את דור העתיד קדימה.

למה בחרת לעסוק בחינוך?

''מעולם לא תכננתי לעסוק בחינוך,'' מתחיל דניאל, ''עד גיל 22 שיחקתי כדורסל בליגת העל ובנבחרת הקדטים. לאחר מכן הלכתי ללמוד אומנות בבצלאל. זה משהו שתמיד רציתי לעשות. עד גיל 28 הקריירה שלי הייתה אומנות, הופעות. כתבתי והשתתפתי בגלריות ובמוזאונים, וכן למדתי אומנות בלונדון,'' הוא מספר וממשיך. ''בשלב מסוים חיפשתי עבודה זמנית ופתאום קפצה לי הזדמנות להיות מורה לאומנות בבית ספר, בלי ניסיון בתחום ההוראה. מהרגע שנכנסתי לזה − התאהבתי בעולם החינוך.'' דניאל, אשר התמחה בתחום הפרפורמנס − אומנות חיה בעברית − הפך לאחר העבודה הזמנית בהוראה ליזם פרילאנס ביחד עם אנשים נוספים ובשיתוף משרד החינוך, כחלק ממשהו מאוד חדשני וייחודי של הכנסת תחומי המאה ה-21 לבתי הספר וביניהם טכנולוגיה, כלכלה, אומנות ועוד. ''בגלל שבאתי מתחום התיאטרון והאומנות, היה משהו בלעמוד מול כיתה שהיה דומה לאומנות שעשיתי באותו הזמן. כשהתחלתי ללמד קיבלתי את ההבנה שהוראה יכולה להיות באיזה כיוון שתיקח אותה. ראיתי את בית ספר בתור מקום שבו אני יכול להביא את עצמי ואת האומנות שלי לעולם ההוראה. היו לי שיעורים שבהם הייתי יושב בכיתה – מתחיל את השעה בעיניים קשורות במטפחת בכיתה, דבר שהיה מייצר דינמיקות מאוד מעניינות עם תלמידים בנושא האמון וההקשבה. הייתי עושה פעילויות בהפסקות בחוץ עם מדבקה על המצח ולא זזנו, וראינו איך אנשים אחרים מגיבים. הייתי עושה תערוכות עם הילדים כחלק מפעילות אומנותית בבית הספר לאחר שעשינו למידה על הנושא. התאמנו לזה והתלמידים הרגישו שייכות לפעילות ולעשייה שלה.''

האם מישהו שמגיע מתחומים אחרים יכול לקחת את העולם שלו ולהכניס את זה לחינוך?

''קודם כל אגיד, שכל מה שצריך זה רצון ושאיפה לעשות את זה,'' מספר דניאל, ''ברגע שמתחיל השיעור ונסגרת הדלת, כל מה שקורה בכיתה הוא שלי ואף אחד לא אומר לי מה לעשות. כל אדם מכל תחום יכול להיכנס לכיתה ולהעביר את העולם שלו בדרך הכי יצירתית ומגניבה שהוא רוצה.'' ממשיך דניאל, ''כיתה זאת מעבדה לכל דבר! אתה מקבל 30 אנשים בגיל שאתה בוחר להיכנס אליו ואתה בוחר לעשות איתם מה שאתה רוצה, בתנאי שזה יוצר עניין וערך מוסף אצל התלמידים בנושא.'' לאחר חמש שנים של שילוב תחום הפרפורמנס בחינוך במסגרת הבלתי פורמלית, דניאל החליט דווקא להפוך למורה. ''בזכות החוויה שעברתי, הבנתי שאני רוצה להיכנס לחינוך עמוק יותר ולהביא לשינוי. עסקתי בזה ברמה הבלתי פורמלית ואז הבנתי שזה העולם שלי. הלכתי לעשות תעודת הוראה. נכנסתי לבית ספר והתחלתי להיות מחנך כיתה.''

למרות שדניאל המשיך לעולם ההוראה הפורמלי, הוא לא הפסיק את מעורבותו בחינוך הבלתי פורמלי. דניאל הוא ממייסדי וממובילי מיזם TEEMZ שנועד לחבר בין יכולותיהם של בני הנוער ושילובם בעולם האמיתי. ''בית ספר בעיני הוא מקום לא אמיתי,'' טוען דניאל, ''זה כמו מערכת חוקים שיש לה מוסכמות פנימיות, ואם יבוא אדם מבחוץ הוא לא יבין מה קורה שם והתלמידים מרגישים את זה.'' הוא מוסיף, ''מה שמוביל לזה שתחושת הסמכות כלפיהם נעלמת, נוכחות מופחתת ולא מצליחים לגרום להם לשייכות ולהזדהות אמיתית עם המקום. כשהילדים באים לבית ספר הם משאירים את כל מי שהם ומה שהם יודעים לעשות בחוץ, ונכנסים בשביל לקבל איזה ציון, או מטרה ואז יוצאים חזרה לעולם האמיתי. דוגמאות לכך אפשר לראות כשתלמיד מגיע לבית ספר והוא מתייחס בזלזול, מאחר ולא מגיש את המטלות בזמן, אבל כשהוא יוצא לעולם האמיתי הוא מצטיין בעבודה שלו, יוזם ומביא את האני האמיתי שלו. מה שאנחנו עושים ב-TEEMZ זה לנסות להגיד שהתלמידים שלנו יודעים לעשות דברים ולפתור בעיות בעולם האמיתי. התלמידים אצלנו יודעים לייצר שיווק, עיצוב ועוד. המטרה היא ליצור הזדמנויות והתנסויות לתלמידים, לקחת חלק בעולם הזה כדי לפתח את התחום שמעניין אותם ואת המיומנויות שלהם. הילדים שהתחום מעניין אותם – הם רוצים ללמוד, להצליח ולהתנסות בתחום והם יתאמצו יותר בשביל להצליח ולהגשים את המטרות שמציבים להם.''

למה כדאי להיכנס לעולם החינוך?

''כשאתה יושב בחדר מורים – 98% מהמורים יענו שהם רוצים לשנות את העולם ויש להם שליחות. לא כולם מצליחים ולא כולם עם אש בעיניים אבל זאת סביבת עבודה של אנשים שאכפת להם מהאנושות. הם כל יום באים ונותנים מעצמם עד טיפת הדם האחרונה. בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי כאחד, כיף כשאתה בא למקום כזה שאנשים באים לשנות את העולם. כל יום בעבודה שלי אני פוגש את האנשים (הילדים) שהולכים להוביל ולקדם את המדינה בעוד 20 שנה.''

בתור אחד שנמצא גם בעולם החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, מה ההבדל ביניהם?

''הכול תלוי בדרך המתאימה לך, בתור אדם, להשפיע. להיות במערכת הפורמלית זה לעבוד מבפנים, זאת הדרך שאני רואה את עצמי משתלב בשינוי העולם. להיות במסגרת הבלתי פורמלית זאת שיטה אחרת שבעזרתה מנסים לעשות את אותו הדבר בכלים שונים. אני גם לא פוסל את השילוב בין התחומים הפורמליים והבלתי פורמליים.''

טיפ לסטודנטים:

''מערכת החינוך בישראל היא ענקית. יש המון הזדמנויות לקחת חלק בעולם הזה ולאו דווקא להיות מורה. יש עשרות מסלולים שכל אחד יכול למצוא את עצמו משתלב ומוביל את השינוי למען עתיד טוב יותר לנו, לילדים שלנו ולדורות ההמשך.''

נגישות