היום שאחרי התואר
מאת: אור הוכמן

הסמסטר האחרון שלכם עוד רגע נגמר ואין לכם מושג מה יקרה אחר כך? אתם לא לבד. כתבתנו יצאה להתמודד עם החששות וההתרגשות, והשיגה המלצות מהחברים בעולם האמתי

עומדים לקראת סיום התואר? תחזיקו חזק, כי זה עשוי להיות מטלטל. היום שאחרי התואר מסמל לרבים מאתנו את הכניסה הרשמית לעולם של הגדולים. אתם יודעים, הרגע הזה שבו נגמרים המסלולים והמסגרות הקבועות של החיים, ועכשיו זה הזמן שלנו למצוא את הדרך במבוך הזה. עבור רבים התקופה הזו נעשית מבולבלת, ריקנית ומלאה בתהיות בנוגע לבחירת התואר ומה אנחנו רוצים לעשות אתו, לעזאזל. המסקנות? אנחנו דור מבולבל בהחלט, אבל יש גם תקווה.

תכירו את ליאור (שם בדוי) שסיימה ללמוד ב-2015 תואר בגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי בשילוב עם כלכלה ומנהל. עוד לפני סוף התואר התחילה לעבוד בתחום שלה, אבל זה לא היה בדיוק מה שציפתה לו. "בעבודה הראשונה שלי פשוט הלכתי על הדבר הראשון שהציעו לי. לא ידעתי מה אפשרויות התעסוקה שלי, ורק רציתי להתחיל. בהתחלה אלו היו שלושה חודשים של סקרנות ולמידה, אבל בהמשך אלו היו חמישה חודשים של תסכול – לאן ממשיכים מכאן?". הסיפור של דייזי קסטיליה, שסיימה בספטמבר האחרון תואר ראשון בפסיכולוגיה ובחינוך, מתאר תחושות דומות. "הימים שאחרי התואר היו מאוד מציפים ומבלבלים. רוב החברים שלי עברו ישר לתל אביב, ואני נשארתי בבאר שבע וזה היה קצת כאפה. פתאום מלוח זמנים מטורף ועמוס של עבודה, לימודים, מלגות, חברים – הכול פתאום נגמר יחד", היא מספרת. "הייתה לי תחושה של 'מה עושים עכשיו? אני עכשיו בעולם של הגדולים ואין לי באמת שמץ'. היום אני מתמיינת לתואר שני בפסיכולוגיה, זה מין רצון לחזור שוב למסלול האקדמי".

גם הסביבה, מסתבר, לא בדיוק עושה את החיים קלים. "התגובות שקיבלתי מהסביבה היו קשות", אומרת ליאור. "בן הזוג שלי באותה תקופה אמר, 'את צריכה להתבגר, את לא מבינה את העולם של הגדולים. ככה זה, הולכים לעבוד בשמונה וחוזרים בחמש, וכדי להתקדם צריך שיעברו כמה שנים'. אבל אני חסרת סבלנות, והרגשתי שאני לא רוצה לחכות שלוש שנים עד שאולי ארגיש סיפוק כלשהו ואולי יעבירו אותי תפקיד". במקרה של דייזי התגובות היו מעורבות. "החברים שלי מאוד הבינו את זה, הם אמרו, 'לא נורא, הכול בסדר, את גם נורא צעירה, את יכולה לעשות עוד הרבה דברים אחרים'. מההורים שלי זה היה יותר ממקום של 'יאללה, מה התכניות? לאן ממשיכים?' גם כשלא היה לי מושג".

הפתרון? חופשה בחו"ל

ליאור הבינה שהיא צריכה לבדוק את האפשרויות שלה, ומשם התחיל החיפוש אחר משהו שונה. "התקשרתי לאנשים, אפילו כאלו שהייתי אתם בקשר לפני עשר שנים. שאלתי אם הם מכירים משהו, מישהו, כתבתי בפייסבוק, דיברתי עם כל מי שהיה לו משהו שקשור לתחום שלי איכשהו. ואז הבנתי שכולם מדברים על תחומים שפחות מעניינים אותי כתעסוקה, כמשהו שצריך לעשות כל יום", היא מספרת. "החלטתי שהגיע הזמן לשנות את החשיבה: לחשוב מה אני כן רוצה לעשות, מה אני כן רוצה להשיג מיום עבודה, ומה האופציות שיש לי ואיך אני מגיעה לזה, בין אם זה עוד לימודים, קורסים וכדומה". הסוויץ' קרה דווקא בחופשה לארה"ב, שאליה טסה לבדה. "אחרי שחזרתי מארה"ב החלטתי להתפטר מהעבודה. ניסיתי לעבוד בעבודות שונות, התחלתי לעבוד בשוק ההון, מכירות, פקידת קבלה. היה הרבה תסכול בתקופה הזו, כי אנשים שאת מכירה שואלים, 'יש לך תואר, מה את עושה פה?', כל מיני הערות עוקצות שגורמות לך לחשוב ששלוש שנים לא עשית כלום". גם במקרה של דייזי חופשה בחו"ל הצליחה לפתור קצת את הפלונטר. "אחרי התואר נסעתי להודו. כשחזרתי החלטתי להירשם לשנקר ללימודי צורפות. זה היה פעם בשבוע אבל זה ממש נתן לי הרבה ושחרר בי צד יצירתי שכל התואר הזנחתי. ניסיתי לעשות דברים שלא היה לי זמן אליהם ולחפש כיוונים אחרים".

במטרה לחפש את הכיוון הנכון ניסתה ליאור דרך נוספת, טיפול בשיטת NLP, שיטה לשינוי בחשיבה. "בטיפולים פירקנו לגורמים את כל התסכול וטיפלנו בהם אחד-אחד. הטיפול עזר לי להבין שזה בסדר לעשות סטופ ולהגיד, 'רגע, עכשיו אני עוד לא מוכנה לחיים של הגדולים, אולי אני צריכה עוד הפסקה'". אחד הדברים שעזרו לליאור היה דווקא חקירה עצמית. "ניהלתי איזשהו יומן שכתבתי בו את כל האופציות שהיו לי לעבודה. כל מיני דברים חזקים שאני מכירה בעצמי, חולשות שלי, מה המטרה בחיים שלי, למה התחלתי ללמוד גיאוגרפיה, איך אני נשארת בתחום אבל לא נשארת בתחום וכדומה. עשיתי לעצמי עבודה פסיכולוגית בתוך המחברת, והמסקנות הגיעו מתוך זה, מהחפירות סביב עצמי".

דור מבולבל

השינוי הגדול של ליאור קרה דווקא באופן קצת אקראי וקצת גורלי. "באיזשהו שלב נתקלתי בלימודי הנדסאי באדריכלות נוף. בהתחלה אמרתי שאין לי כוח ללמוד עוד שלוש שנים, זה גדול עליי, אבל הבנתי שזה המסלול בשבילי", היא משתפת. "היום אני עובדת בתחום הזה, ומיישמת המון ידע מהתואר שלי בבן גוריון. אני מרגישה במקום מעולה. אני מספרת בגאווה מה אני עושה, ואין לי תסכול, כי אני יודעת בדיוק לקראת מה אני הולכת. ואם יהיה שוב בלבול, אני כבר לא מפחדת ממנו, כי אני כבר יודעת איך להתמודד אתו". גם במקרה של דייזי הסוף טוב. "לקח לי המון זמן לחפש עבודה כי רציתי משהו שייתן לי סיפוק ושלא אשתעמם ממנו, וכמובן, שיהיה קשור ללימודים. תוך כדי עבודות מזדמנות מצאתי עבודה שאני באמת אוהבת, ועכשיו אני מרגישה במקום טוב יותר".

 

האם אתן חושבות שיש משהו בדור שלנו שמחפש קצת יותר מדי את ה"עבודה המושלמת"?

"אני חושבת שיש לנו רצון לחפש ריגוש ולא לעבוד במשרה של שמונה עד חמש", משיבה דייזי. "לא להסתפק בעבודה שהיא חד-ממדית, שאולי רוב ההורים שלנו עשו. גם כשחיפשתי עבודה הכול היה נורא משרדי, משעמם, פקידותי, דברים שלא מתאימים לדור הזה. ניסיתי לעסוק בעבודות האלו וזה אף פעם לא הסתדר", היא מסבירה. "אנחנו לא מתפשרים, וכלכלית זה לא טוב, אבל אני רוצה להאמין שנפשית כן". התשובה של ליאור דומה. "אני מרגישה שאנחנו דור קצת מבולבל, בגלל שאנחנו שומעים הרבה על אקזיטים וסיפורי הצלחה גרנדיוזיים, אנחנו מחפשים איך לא לעבוד קשה ולהשיג יותר. איך לטייל כל הזמן ולראות עולם. אין לי דעה אם זה טוב או לא. בסופו של דבר אנחנו מחפשים לעשות מה שעושה לנו טוב בלב".

דבר המומחה

סיגל כץ-מסטר היא יועצת תעסוקתית ומנהלת תחום התעסוקה ופיתוח הקריירה במרכז הסטארט-אפ בבאר שבע. מרכז הסטארט-אפ הוקם מטעם עיריית באר שבע וחברת כיוונים, ומטרתו לתת שירותים ומענה בנושאים של תעסוקה והשכלה גבוהה, כמו מתן תמיכה בבוגרים שזה עתה סיימו תואר ולא בטוחים מה הצעד הבא. השירותים של המרכז ניתנים בחינם או בסבסוד משמעותי. "אנחנו מקבלים הרבה פניות של בוגרים שסיימו תואר ממש לאחרונה ולא מצאו מה שחפצה נפשם. יש המון דיסוננס בין הלימודים באוניברסיטה לבין הפרקטיקה; הרבה בוגרים הלכו ללמוד תואר, ידעו מה יצטרכו לעשות בסיומו, ופתאום לא רוצים לעשות את זה", מספרת סיגל. "הרבה פעמים מי שסיים תואר גם לא ממש השקיע במחשבה בבחירת התואר. קורה שאנשים מתגלגלים לתואר, או שאמרו להם שתמיד מתאים להם ללמוד את התואר הזה, או שהם החליטו לבחור מה שהם אוהבים, ולא באמת התקיימה חשיבה פרקטית של קבלת החלטות משמעותית". המרכז מציע ייעוצים ייחודיים הנקראים "גיבוש חזון תעסוקתי". הם נערכים במתכונת של שלושה עד ארבעה מפגשים אישיים ומטרתם לעזור למצוא כיוון פרקטי ומשמעותי בפן התעסוקתי. "אנחנו לא רוצים להגיד לבוגר שהשקיע שלוש שנים בתואר, 'לך ללמוד תואר אחר', אלא מנסים למצוא ממשק בין הדברים שהוא אוהב לעשות לבין הדברים שהוא עושה בצורה טובה לבין הדברים שמעניינים אותו", מבהירה סיגל. "חשוב לזהות את מה שנקרא 'אוטומטים', בחירות אוטומטיות. צריך להבין מתי אסור להשתמש באותם אוטומטים ויש להשתמש בקבלת החלטות מושכלת. אני חושבת שבדור הזה האתגר הכי גדול הוא יכולת של קבלת החלטות. במהלך הייעוץ אנחנו משתמשים בשיחות ובשאלונים ומנסים לנווט לתחום מתאים. לאחר מכן צריך לברר מה חשוב באותו התחום. כסף? אתגר? מומחיות? ניהול? ערכים? שירותיות? ואז מגיעים לפרקטיקה עצמה: כותבים קורות חיים, בודקים שיטות לחיפוש עבודה, מכינים לראיונות עבודה. חשוב להבין שהראיון הרבה יותר קל כשיודעים בדיוק למה מכוונים, ולא פשוט יורים לכל הכיוונים".

נגישות