החפץ של השכן
מאת: גלי סיטון

פרויקט מיוחד מנסה לאתגר את הצרכנות הבזבזנית ולגרום לנו להכיר את השכנים שלנו. איך? בעזרת הדברים שיש לכולנו בבית

מה משותף לחישוק, תאורת לייזר, בזיליקום, כובע טמבל, ספה מתקפלת, שואב אבק וכיסאות? כולם חפצים שתוכלו להשאיל במסגרת Door to Door. מכירים את זה שאתם צריכים לעבור דירה וחושבים לעצמכם, 'לו רק הייתה לי עגלה להעביר אתה את מכונת הכביסה, קומה רביעית לא הייתה נראית כמו מסע כומתה על האוורסט'? או הפעם הזאת שאתם מתארגנים כל החבר'ה בספונטאניות, שכבר לא מתאימה לכם, למדורה, אבל מכיוון שאתם מתארגנים פעם באף פעם, לאף אחד אין סיר פויקה, אבל בחייאת, איך היה זורם עכשיו! בשביל רגעים מסוג זה הקימו דור, נעה ואור את המיזם החדש Door to Door. פרויקט של השאלת חפצים בין אנשים.

אז איך זה עובד? יש אתר מסודר ובו תוכלו לראות רשימת חפצים לפי סינון לבחירתכם: נושא או מרחק. תוכלו לראות תמונה של החפץ ופרטים על האדם שמוכן להשאיל אותו. אין תנאי קבלה, ואתם לא חייבים לשים חפץ בעצמכם בשביל להשאיל ממישהו. "המטרה שהכול יהיה כמה שיותר נגיש", מסביר אור, סטודנט לתואר שני בפיזיקה ואחד מיזמי הפרויקט. "הכול פתוח. יש לנו אפשרות חיפוש לפי נושא, אם את יוצאת לטיול, יודעת שאת צריכה תיק אבל גם עוד משהו, את מסמנת פנאי וטיולים ורואה את כל החפצים. אם את רוצה לחפש לפי מיקום יש לך לפי רדיוס ושכונה". דור, סטודנט לתואר שני במנהל עסקים, שגם משתתף מהפרויקט, מוסיף שגם בפייסבוק היום יש השאלות בין אנשים, אבל שם החיבור בין אנשים קצת יותר מורכב. "אם מישהו רוצה להשאיל חפץ הוא רושם בקבוצות מתנות דרומיות. אם למישהו יש את החפץ, אותו אדם צריך שאני אראה את הפוסט שלו בזמן שיהיה לי נוח לראות את זה (לפעמים זה כבר מאוחר מדי). זו צורה שהיא קצת מסורבלת ודורשת מאותו אדם עם החפץ ליצור גם את המגע עצמו". ואור מוסיף, "בגלל זה צריך מערכת נפרדת ואי אפשר להתבסס רק על הפייסבוק".

דור מספר שבתור פעיל בכלבויניק הוא קיבל את ההשראה למיזם החפצים, ושם גם הכיר את אור: "הכלבויניק נתן לנו השראה שאפשר לייצר מאגר שהוא לא מאגר שמקובע למקום פיזי מסוים, שמתנדב צריך לתפעל, עם מגבלה של אחסון ושעות פתיחה. הכלבויניק גרם לנו להאמין שאפשר להשאיל ולסמוך על אנשים שיחזירו. התחלנו לחשוב ביחד, יצרנו טבלה של גוגל, ועם הזמן נחשפנו לאתר שאפשר לבנות בו אינדקסים ויצרנו אינדקס לשיתוף חפצים". נעה, שלמדה ניהול, חינוך ומדיניות ציבורית, וגם היא חברה בצוות שמוביל את המיזם, מספרת על הצעדים הראשונים של הפרויקט. "התחלנו מקהילות קטנות, כדי שלאנשים יהיה יותר קל לסמוך אחד על השני, חברים או חברים של חברים, ולאט לאט זה גדל". הם מספרים שעד היום לא שמעו על מקרה שבו חפץ ניזוק או לא הוחזר, ולאנשים חסרי אמון בבני אדם, כמוני למשל, שחוששים שיהרסו, יאבדו, יתבלבלו בחפצים שלהם, נעה מציעה לבנות לאט את האמון במערכת ובאנשים. "לרוב החפצים שאנשים שמים אלה חפצים עם בלאי נמוך. זה חפצים שאנשים מוכנים להשאיל כי הם עמידים ולא יתקלקלו בקלות. אנשים עדיין לא פרסמו מצלמה, שזה יותר רגיש".

האנשים שמאחורי החפצים

אחת המטרות של הפרויקט הזה היא להביא למפגש בין אנשים שמייצר חוויית צרכנות שונה וכייפית. "המיזם בסופו של דבר טכנולוגי, אבל הערך הכי גדול שלו שהוא מייצר מפגש בין אנשים", דור מציין. נעה שגרה בעיר העתיקה בבאר שבע פרסמה בעצמה בלנדר ומספרת על שכנה, חדשה בשכונה באותם ימים, שקפצה אליה הביתה. "היא לא ידעה שאני מהמערכת ואיך אני קשורה לזה. גם החלפנו את המתכון של הקציצות שהיא הולכת להכין וגם הכרנו עוד פרצוף מהשכונה. בכל פעם שיש דברים בשכונה אנחנו יותר מיודדות ומוכרות". אור בעצמו מספר על מצביע לייזר ששאל לפני ארבע שנים והפך לבסיס לקשר עם חבר טוב שלו היום דרך הפייסבוק. הוא מבקש להבהיר, "אנחנו לא מצפים שכל החלפה עכשיו תהפוך למערכת יחסים, אבל זה קורה. בקבוצת מתנות למשל זה הוביל לזוג אחד. הבחור שהשאיל לי את הלייזר הזה ממש עזר לי. קצת התעכבתי בהחזרה, והוא היה נורא נחמד סביב זה וככה נהיינו חברים. אלה דברים שקורים".

קניון של חפצים בבית – צרכנות חסכונית

עוד אחת מהמטרות היא לייצר צרכנות חכמה וחסכונית יותר. "יש לנו קניון שלם של חפצים שאפשר להשאיל. ברגע שאפשר לאסוף מאנשים הרבה חפצים שונים אנחנו יוצרים מעגל שלם של חומר, של חפצים שאפשר להשתמש בהם", דור משתף, ומספר שהוא מתבאס לראות חפצים אצלו בבית שהוא לא משתמש בהם הרבה. "לפני כמה שנים מכרתי עדשת צילום גדולה ביד שתיים רק כי התבאסתי שדבר טכנולוגי כל כך טוב יושב אצלי ואני משתמש בו פעם בשנה, ומישהו אחר יכול לעוף על הדבר הזה". נעה מצדה מדגישה את חוויית הצרכנות השונה. "מה יותר כיף? ללכת לקניון, לחפש את המוצר, לעמוד בתור או ללכת רגע למישהו הביתה, להשאיל ממנו, לפגוש אותו בבית שלו. נראה לי שחוויית המשתמש היא יותר כייפית". אנחנו מדברים הרבה על יוקר המחיה, מחכים ומצפים שחברות ענק יעשו מהפכה בנידון. זה חשוב, אבל חשוב לא פחות מזה לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות בשביל עצמנו, ודור מדבר בדיוק על זה. "המטרות הן באמת לייצר חברה חסכונית יותר, אנחנו מנסים להבין איפה בתוך המרחב שלנו אנחנו יכולים לצמצם את אותו יוקר. דפוסי ההתנהלות שלנו ביומיום יכולים לחסוך לנו הרבה".

הרעיון הזה מגניב ללא ספק, והוא לא הראשון מסוגו שמשלב כלכלה וקהילה יחד דרך האינטרנט. מיזמים נוספים כמו RB&B או We work מתבססים גם הם על הרעיון של הקהילתיות. נראה שהיום, למרות המסכים הרבים שעומדים בינינו לבין העולם, הרבה יזמוֹת מבקשות להשתמש במסכים בשביל לפרוץ אותם. "אנחנו בגל של שיתוף בעולם, כלכלי וחברתי, ושל קבוצות בפייסבוק שאנשים נעזרים אחד בשני. אם אנחנו עושים את השיתוף הזה מהחוויות הכי קטנות שלנו ועד לעסקים, אין שום סיבה שלא נצליח לשתף את החפצים שלנו", מסביר דור. הפייסבוק הוא באמת כלי חזק. ואם נחזור לאנשים חסרי האמון, שוב, אני, לפני השאלה או שאילת חפץ יכולה להסתכל בפרופיל הפייסבוק של האדם השני ולהחליט האם להשאיל לו או לשאול ממנו. התכנון לעתיד הוא לפתח אפליקציה למיזם ובה כבר יהיה קישור ישיר לפרופיל של המשאיל ולזה של השואל.

מה הלאה?                                                                                

נכון להיום הפרויקט נמצא אחרי שתי פגישות עם נציגים מהעירייה. "כדי להצליח להטמיע את המערכת בשכונות, להגיע לוועדי שכונות שמתעניינים ושצריכים את המערכת, לראות שיש פוטנציאל בשכונה. אנחנו יודעים שמדובר בשינוי תודעתי, זה לא משהו שאפשר לפרסם בפייסבוק או בעיתון ואנשים פשוט יתחילו להשאיל דברים. זה סוג של ניסוי חברתי כמו שעשו בכלבויניק והצליח", מסביר דור. הם רוצים להאמין שהמודל הזה יתפוס בבאר שבע בצורה טובה ויתפתח בצורה דומה במקומות נוספים אחרי שיראו שזה עובד כאן. שלושתם עוסקים בפרויקט בהתנדבות, ומזמינים עוד אנשים להצטרף אליהם. "אנחנו מחפשים מתנדבים שלא בהכרח מתחייבים להגיע לדוכן הסברה פעם בשבוע, מספיק חבר'ה שמוכנים להתגייס פעם בחודש". נעה אומרת שהשלב שאחרי שיתוף החפצים הוא שיתוף ידע. "הרבה פעמים אנשים רוצים שירות מסוים, ובמקום לשלם על משהו כותבים מה הם יכולים לתת בתמורה, שיעור בגיטרה, טובה עבור טובה". עד אז יש עוד דרך לעבור.

בהתחלה ניגשתי לרעיון בהססנות קלה. שלל חפצים שהושאלו בעבר לאנשים הסתובבו לנגד עיניי ושאלו לאן נעלמתי. ככל שהעמקתי מחשבה בנושא ובשיחה אתם, הבנתי שיש פה משהו מעבר לחפץ. יש פה אנשים, יש פה תפיסה כלכלית וחסכונית שיכולה לגרום אפילו לאדם ספקן והססן כמוני לתת צ'אנס לרעיון ו"לסכן" כבל מאריך ולנסות להתחבר. הספקנים שבכם מוזמנים להיכנס לקבוצה בפייסבוק, לראות אנשים שבעבר השאילו (סיר פויקה למשל, שעשה לא פחות משלוש השאלות בשבוע של ל"ג בעומר) ולעשות סיבוב בקניון השכונתי הקרוב לביתכם. זה חינם, מה אכפת לכם?

נגישות