החורף נגמר?
מאת: ליאור גבאי , עורכת עדן גבע לירן , מדור: כללי

שיער לבן, עור בצבע אפור־לבן חיוור עם הרבה קמטים, ועיניים בצבע כחול זוהר. אתם יודעים במי מדובר – ההלכים הלבנים.

ההלכים הלבנים הן דמויות המפתח בסדרה "משחקי הכס". הסדרה נפתחת כבר בסצנה הראשונה אי אז בעונה הראשונה שלה בהצגת הדמויות, והן בין היחידות שממשיכות איתנו עד העונה השמינית והאחרונה שמשודרת עכשיו.

יותר מהמראה הגרוטסקי שלהם, האימה מהם נובעת גם מהיכולות הקוסמיות שלהם. להלכים הלבנים יכולת להחיות את המתים, כל עוד גופתם לא נשרפה לאחר המוות. לאחר ההחייאה, היצורים האלו – צבא המתים, הופכים למשרתים של מלך הלילה וההלכים הלבנים. לא רק בני אדם עוברים את התהליך הזה, וההלכים הלבנים מעלים מן האוב גם בעלי חיים, כפי שניתן לראות כאשר הם רוכבים על הסוסים הלא־מתים שלהם. בסוף העונה השביעית אפילו ראינו את מלך הלילה מחזיר לחיים את ויסריון, אחד הדרקונים של חאליסי שנפל בקרב.

סופר סדרת הספרים ששמו ג'ורג' ר. ר. מרטין מסרב לגלות מהיכן ההשראה ליצורים אלו, והסיבה מאחורי העניין די ברורה – אם משאירים אותנו באפלה לגבי משהו מסוים, סביר שנפחד ממנו אף יותר. כך הוא גם נוהג על ידי השימוש בשם "האחרים" כאשר הוא מתייחס אליהם, שימוש שיוצר ריחוק, אי־אנושיות ופחד מהלא נודע. אם נעיף מבט אל ראי העבר ואל סיפורי מיתולוגיות שונים, אפשר לראות ולשער אילו נקודות ייתכן שהיוו השראה עבור הסופר מרטין:

אחד מסיפורי הפולקלור המוכרים יותר ברחבי אירופה הוא הסיפור על הצייד הפראי. בסיפור זה ציידים בעלי כוחות־על עוברים בשמי החורף בחיפוש אחר שעשוע. הציידים הם ככל הנראה פיות, גמדים או המתים, וכל מי שנחשף לצייד, סופו רע ומר. ההקבלות בין הדמויות די ברורות – העונה שבה הם "יוצאים" לצוד היא החורף, מדובר בצבא שמורכב ממתים, והם בעלי כוחות על־טבעיים.

מרטין מציין את הסופר ג'.ר.ר. טולקין שכתב את ספרי שר הטבעות וההוביט כ"אב הפנטזיה המודרנית", ויש שיאמרו שהוא שואב מעט השראה גם מן היצירות שלו. כך יוצא שאחת מההשראות להלכים הלבנים יכולה להיות הנאזגול, שמופיעים בשר הטבעות. כמו מלך הלילה, מנהיג הנאזגול הוא בעל היכולת להפוך אנשים לישויות אל־מוות, והם משרים תחושת אימה גדולה על אויביהם.

ייתכן שאפילו התנ"ך הוא מקור השראה עבור מרטין, ובעיקר "חזון העצמות היבשות" שבספר יחזקאל. החזון מדבר על תחיית אנשים מתים, סיפור שדומה מאוד למקרה שבו מלך הלילה הקים לתחייה את צבא המתים בהארדהום. אמנם בתנ"ך מדובר בחזון שאולי יתקיים, אבל עדיין אפשר לקבל משם כמה רעיונות גם לדברים בדיוניים ולהשתמש בהם.

דעה אחת מציגה את הרעיון של מלחמות השושנים כהשראה די גדולה לסיפור שהתחיל את "שיר של אש וקרח", סדרת הספרים שעליה מבוססת סדרת הטלוויזיה משחקי הכס. מלחמות השושנים היו מאבק בין שושלת בית לנקסטר (שם שמזכיר באופן חשוד את בית לאניסטר) לבין שושלת בית יורק, בשנים 1455 עד 1485 באנגליה. הסמלים של כל אחת מהשושלות היו כמובן, כפי שניתן לנחש, שושנים. סמלו של בית לנקסטר היה השושנה האדומה, ואילו של בית יורק, השושנה הלבנה.

גם אז נלחמו קבוצות על כס המלוכה. בשנת 1377 עלה לשלטון המלך ריצ'רד השני. ריצ'רד שלנו לא התחבב במיוחד על משפחות המלוכה, וכך הם הגיעו להסכמה כי יש להחליף אותו. את מקומו תפס בן דודו, הנרי הרביעי. ריצ'רד נעלם באורח מסתורי, ולאחר מספר חודשים הודיעו על מותו בנסיבות טבעיות, שככל הנראה היו הרעבה ולא עינויים, כדי להימנע מסימנים פיזיים. על אף שנתמך על ידי מספר משפחות אצולה, הנרי הרביעי לקח את השלטון בכוח הזרוע, ויש שערערו על זכותו למעמד.

כמו תמיד, בסיפורים כאלו יש כל כך הרבה דמויות עד שלא ברור מי עם מי ומה מתרחש, וגם כאן ההיסטוריה לא מאכזבת, אבל נסו לעקוב.

עברו השנים, הנרי הרביעי, ובנו, הנרי החמישי, מלכו ביד חזקה, עד שיום אחד הנרי החמישי לקה במחלה ונפטר. המלך החדש שהוכתר, הנרי השישי, היה רק בן תשעה חודשים במעמד ההכתרה (היי, ילדים שמוכתרים למלכים בגיל צעיר, ממש כמו ג'ופרי ותומאן בראת'יון. או שאולי עדיף לקרוא לילדים בשמם – לאניסטר).

הנרי השישי היה אחד המלכים הפחות מוצלחים, ובתקופת שלטונו אנגליה איבדה נחלות יבשתיות רבות. מה גם שהוא התמודד עם מחלת נפש (שלום גם לך, המלך המשוגע). המדינה רצתה מנהיג מתאים, וכאן נכנס לתמונה ריצ'רד, דוכס יורק. קשה להסביר את כל שושלות המשפחות, אך זכותו של ריצ'רד מיורק לכס המלכות הייתה שווה לזכותו של הנרי השישי, אלא שסבו של הנרי לקח את הכס בכוח שנים קודם.

כך התחלקה לה הממלכה לתומכים בבית לנקסטר, שרובם שכנו בצפון ובמזרח אנגליה, ותומכים בבית יורק, שרובם שכנו בדרום ובמערב אנגליה.

בזמן שהמלך הנרי השישי לקה בעוד התקף שיגעון, מונה הדוכס ריצ'רד לימין המלך ומגן הממלכה – צעד שנראה כמו עתיד מבטיח עבור ממלכת אנגליה. אבל המלכה דאז, אשתו של הנרי השישי, ילדה בן, ובאותה תקופה, פחות או יותר, חזר המלך לשפיותו וכך נשאר השלטון בידיו ובידי אשתו, מרגרט, שעשתה הכול כדי לדאוג שבנה אדוארד ימונה למלך מאוחר יותר.

כך התחילו המלחמות בין הבתים ונמשכו שנים, השלטון התחלף והממלכה נכבשה פעם אחר פעם במלחמות עקובות מדם, עד שהגיע תורו של ריצ'רד השלישי למלוך. ריצ'רד השלישי היה מלך אכזר ונחוש, ועל פי תיאורים מהעבר (בעיקר של שייקספיר, שגם כתב עליו מחזה) היה גיבן, משותק ביד אחת, מכוער ומרושע, אך מצד שני חכם ושנון בצורה יוצאת דופן (טיריון לאניסטר, מישהו?). למרות היותו מושל מוצלח, העם האנגלי לא רצה בו משום שרצח את אחייניו הילדים במטרה להגיע לכס. אז יצא נגדו במרד הנרי טיודור, שהיה שייך לבית לנקסטר, והרג אותו בקרב. הנרי טיודור הכריז עצמו למלך – הנרי השביעי, והתחתן עם יורשת עצר של בית יורק, וכך שילב את השושנים יחד, הקים את בית טיודור והביא לקץ המלחמות.

סיפור היסטורי מסובך זה ככל הנראה הוא שהביא את ההשראה לסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח". לנו נשאר רק לחכות ולראות איך יסיים מרטין את הסדרה שלו, אבל אין ספק שהסוף יהיה מפתיע.

נגישות