הגביע במגרש שלנו
מאת: דניאל רימברג

כובשים את המגרש – ארבע שנים של אליפויות ברמה הארצית הכניסו את אס"א כדורגל של בן גוריון להיכל התהילה של הספורט האוניברסיטאי. "זה טירוף כמו שרואים בסרטים!"

צילום: אס"א ישראל

משהו מיוחד מאוד קורה בשנים האחרונות באוניברסיטת בן-גוריון, משהו שלמעשה אין כדוגמתו בכל ישראל. בוודאי יש מכם שיודעים במה מדובר, ומי שלא, הגיע הרגע לדעת – יש לנו אלופה. לא, אין הכוונה להפועל באר שבע, אלא לאלופה משלנו, אס"א בן גוריון. קבוצת הפוטסל (כדורגל אולמות) שלנו היא למעשה אלופת ליגת המכללות והאוניברסיטאות זו השנה הרביעית ברציפות, ובשנה שעברה היא אף הגיעה לחצי גמר ליגת הפוטסל הרשמית של ההתאחדות. פרט להיותה קבוצה מוכשרת היא נהנית מתמיכתו של אחד מארגוני האוהדים המטורפים והמשוגעים ביותר – "הקומץ".

"אני מסיים שנה שביעית בקבוצה. כשהתחלתי לשחק בקבוצה בשנה א' שלי לא היה קהל, הייתה הרגשה של ריקנות במשחקים, לא היה חיבור. כן הייתה רמה גבוהה של תחרותיות, אימן אותנו אותו מאמן שמאמן אותנו כיום, והיינו מתאמנים פעמיים בשבוע אבל לא זכינו בתארים", מספר לנו שחר טרם, קפטן הקבוצה היוצא ושוער הקבוצה בשבע השנים האחרונות. "פחות היה לנו קשר לאוניברסיטה, אף אחד לא הכיר את הקבוצה, זאת הייתה נישה. אנשים בקושי הגיעו לאימונים והיה קשה להשיג שחקנים לקבוצה. לא הייתי מתרגש מניצחון, לא היה עניין במשחק, היינו מוחאים כפיים ליציעים הריקים בצחוק. ואז, לפני ארבע שנים, התחיל השינוי של דניאל ורון".

קיצור תולדות הקומץ

"בפעם הראשונה הגענו רון ואני למשחק איזוטרי לחלוטין, היה גשום ולא היה אף אחד ביציע חוץ מאתנו, ממש היה אפשר לשמוע את החריקות של סוליות הנעליים", מתאר דניאל גל, ממקימי "הקומץ". "רון ואני התנהגנו כמו קומץ של קבוצה ארגנטינאית; צרחנו בטירוף, עודדנו לא בפרופורציה. שמנו לב שזה מעיר את השחקנים, שזה גורם להם להרגיש, והבנו שיש כאן משהו שאנשים צמאים אליו", הוא מסביר. משם הדרך להקמת קבוצת האוהדים הייתה קצרה. "קראנו לעצמנו בצחוק 'הקומץ', שאלה בדרך כלל החבר'ה האלימים, שמקללים, אבל אנחנו קהל אחר. אנחנו לא מקללים, הכול מנומס, ברמיזות, בעקיצות, אצלנו אין את הדבר הזה, אנו אוכפים את זה", הוא מדגיש. "זה גרם לכך שהרבה אנשים התחילו להגיע למשחקים, גם נשים וילדים. בשנה הראשונה עלינו מחמש-עשרה אנשים שמגיעים לצפות למשחק הגמר שהיו בו מעל למאה איש", מספר דניאל.

את השינוי המשמעותי הרגישו שחקני הקבוצה כשקיבלו לפתע תכלית לפעילותם. "עם התעוררות הקומץ הייתה התעוררות בתוצאות הקבוצה", מסביר רון, ממקימי הקומץ. "לקהל יש השפעה על אירוע ספורט, הוא נותן את המשמעות למשחק. בלי קהל אין משמעות לספורט, אם אף אחד לא צופה בזה, זה לא קיים. ברגע שמישהו בא לראות אותך אתה נלחם בשבילו, אתה רוצה יותר", הוא מפרט. "גם אם יש קבוצה יותר מוכשרת מולך יש לך יתרון עם הקומץ, הוא יתמוך בך ויפעיל לחץ על הקבוצה היריבה, זה העידוד הכי יעיל שאתה יכול לדמיין. התפתח אצלנו מעין מבצר, בארבע השנים האחרונות הפסדנו בבית פעמיים בלבד", מוסיף דניאל.

טירוף כמו בסרטים

ואכן מהרגע שקם הקומץ ניתן היה לראות את השינוי בתוצאות הקבוצה, ולמעשה ניתן לראות חיבור ישיר בין הדברים. "כשבאו הרבה אנשים הרצינות גדלה, התחלנו להתייחס יותר ברצינות לקבוצה. אין דבר כזה ששחקן לא יגיע לאימונים. אנחנו משחקים לא רק בשביל עצמנו אלא בשביל משהו גדול יותר", מודה שחר. "אנשים באים לראות אותנו ורוצים שננצח, הרצינות השתנתה מקצה לקצה. לפני כמה שנים נפצעתי והייתי קרוב להחלטה לעזוב את הקבוצה, אם לא היה קהל הייתי עוזב בוודאות", הוא משתף. "זה מה שאנחנו מצפים גם מהשחקנים החדשים, לבוא, להשקיע ולהיות חלק מהעניינים, לא רק מהאימונים. כל שחקן שמגיע יודע שזה מעבר לאימונים ולמשחקים, הקבוצה והקהל הפכו להיות משפחה אחת גדולה, זאת חוויה בלתי רגילה להגיע למשחק". עם התעצמות הקהל גברו גם הציפיות מהקבוצה, ושחקניה לא אכזבו. "אני מרגיש שזה דוחף אותנו ספורטיבית, אנחנו אלופים ארבע שנים, הקומץ קיים ארבע שנים, אני לא חושב שזה צירוף מקרים. שיחקנו נגד קבוצות חזקות גם לפני, ודווקא כשהקומץ נהיה חזק אז לקחנו את האליפות. זאת הוכחה שקהל מביא הצלחות, אין קבוצה גדולה ללא קהל", מוסיף שחר.

לשאלה 'איך הפכה הקבוצה לאלופה בכל קנה מידה מלבד תמיכתו של הקהל?' יש לקפטן הקבוצה לשעבר תשובה ברורה. "ברור שהקהל משפיע, אבל מי שהכי משפיע זה המאמן שלנו, קובי טובול. הוא המאמן הכי טוב שיש, ועובדה שאנחנו זוכים באליפות שנה אחר שנה למרות תחלופת השחקנים הגבוהה", מסביר שחר. "הוא מאמן את הקבוצה כתשע שנים וכל שנה הוא מלמד את השחקנים החדשים את המשחק. קובי עושה אימונים ברמה גבוהה, נותן דגשים על המשחק ורואים את ההבדל. אנחנו משחקים כמו שצריך לשחק, עם תרגילים מובנים ולא כמו בשכונה, זאת אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן אנחנו אלופים כבר ארבע שנים", הוא מתאר. "מעבר לכך אנחנו משתתפים באוניברסיאדה. זה טורניר שמגיעים אליו כחמשת אלפים סטודנטים מכל אירופה, מעין מיני אולימפיאדה. בנוסף אנחנו משתתפים גם בטורנירי פוטסל בינלאומיים, משחקים שם שחקנים שהם חלק מקבוצות מקצועניות, הרמה בטורנירים מאוד גבוהה". קבוצת הפוטסל שלנו היא קבוצה המשחקת ברמות הגבוהות ביותר הן בישראל והן בעולם. שחקניה מייצגים מידת רצינות ומקצועיות שלא מביישת את הקבוצות המקצועיות ביותר. חשוב לזכור שזוהי קבוצת ספורט שהשחקנים שלה הם סטודנטים לכל דבר, כך שהישגיה אינם מובנים מאליהם, ולמרות זאת הם נותנים את כל הלב, הגוף והנשמה לספורט, לקבוצה ולאוהדים.

האם אתם מרגישים שיש חיבור בין אס"א לאוניברסיטה?

"ברגע שיודעים שזכית באליפות זה עושה משהו אצל אנשים, הם מתעניינים. רוב הסטודנטים כאן לא אוהדים את הפועל באר שבע אבל הם רוצים שאס"א בן גוריון תנצח. החיבור הופך להיות גם חברתי-אישי, זה לא רק לבוא לראות משחק ולעודד, יש חיבור אמתי לקהל, אין הפרדה בין הקהל לקבוצה, לאוניברסיטה", מדגיש הקפטן לשעבר. "יותר מכך, אם הקהל לא יכול להגיע, לא נשחק. משחק ללא קהל לאחר הצמיחה של הקומץ לא יעלה על הדעת". הוא מדגיש. "הייתי רוצה להזמין כל סטודנט וסטודנטית שיש להם תשוקה לספורט לבוא ולהיות חלק ממשהו גדול, לחוש גאווה באוניברסיטה! תבואו למשחק אחד ואני מבטיח לכם חוויה שיש רק בקולג'ים בארצות הברית. זה טירוף כמו שרואים בסרטים!".

ואיך אתם רואים את ההמשכיות של הקומץ והקבוצה?

"הקומץ התחיל כמשהו של חבר'ה, אנחנו היינו חברים של הקבוצה וזה התגלגל למשהו יותר עמוק. זה נשען על העקרונות העמוקים יותר של הקומץ, של לעשות שינוי בתרבות הספורט באוניברסיטה. אנחנו היינו המייסדים של הארגון ועכשיו הוא ממשיך בלעדינו. זה אומר שהצורך קיים, הקומץ ממש הפך להיות ארגון אוהדים", מספר רון. "רון ואני התחלנו לבד עם קחון (סוג של תוף) וחלילית, ובגמר כבר יכולת לראות מאות אנשים. התחלנו לקחת את העניין ברצינות, עיצבנו סמל, הוצאנו חולצות, צעיפים, הדפסנו שלטי ענק כמו בארגוני אוהדים אמתיים, אנחנו נותנים שואו אמתי. מעבר לזה אנחנו עושים הרצאות ספורט ומסיבות, אנחנו רואים את זה כפלטפורמה אדירה לחשוף את האנשים לספורט. בנוסף, יש מעין מיקס בין חיי הלילה לקבוצה", מוסיף דניאל.

"רמת המשחק של אס"א היא רמה גבוהה מאוד, אלו השחקנים הכי טובים בארץ, אני רואה את זה כתשתית להמשך, זה מושך אנשים", מסכם רון. "אני מזמין את כולם להיות חלק מהדבר הזה, מהמשפחה הזאת. אני חושב שמי שלוקח חלק בקבוצה, בקומץ, חווה את באר שבע עד הסוף – מהלימודים דרך המסיבות, החבר'ה, האנשים, הספורט, הריגוש, השמחה, העצב, המתח והצחוקים, זה מדהים!".

אכן, אס"א בן גוריון בשילוב עם הקומץ הם הדבר הכי חם שקורה כיום באוניברסיטת בן גוריון. הם מצליחים להביא אלינו את התחושות, את החוויות ואת תעצומות הנפש שקבוצת כדורגל מביאה לאוהדיה. האווירה ביציעים משוגעת ומחשמלת, הקבוצה עצמה מרגשת בטירוף וגורמת לתחושות עור ברווז. פרט לכך הם הדוגמה המושלמת לתרבות ספורט חיובית, בריאה ומתפתחת, אחת כזאת שיכולה לתת שיעור בתרבות ספורט לכלל המדינה. אז אם את או אתה אוהבים ספורט, אוהבים לשיר, לעודד או פשוט יש בכם את הרצון להשתתף במשהו גדול יותר, משהו שיגרום לכם להרגיש תחושת גאווה באוניברסיטה שאליה אתם שייכים, הצטרפו החל מהמשחק הקרוב.

נגישות