גשרים נגד הזיהום
מאת: הודיה תורג'מן

זיהום הסביבה עובר גבולות מדיניים בלי הבחנה. במכון הערבה נפגשים סטודנטים מכל המזרח התיכון כדי לשתף פעולה נגד אויב הזיהום המשותף. בדרך, עליהם ללמוד להקשיב לצד השני.

"להתכנס יחד כדי לדאוג לסביבה שלנו ולשים את כל ההבדלים בצד זה משהו שאני מאוד מאמינה בו. בזמן שאנחנו מקיזים דם אחד לשני, הנהרות והאוויר משני הצדדים מזוהמים, ובסוף, יום אחד, גם אם רק אני ארצה לחיות פה בשלום, איזו ארץ תישאר לנו?". את הדברים האלו אמרה זוהר וייס, סטודנטית בשנה ג' לגיאוגרפיה ולפוליטיקה וממשל שלמדה במכון הערבה ללימודי סביבה בסמסטר שעבר. זהו מכון לימוד ומחקר הקיים כעשרים שנים ופועל בשיתוף פעולה אקדמי עם אוניברסיטת בן-גוריון. הוא מציע תכנית בין-לאומית המתמקדת בשיתוף פעולה חוצה גבולות מתוך האמונה כי "לטבע אין גבולות פוליטיים" וכי גבולות אלה אינם תקפים בנושאי איכות הסביבה.

זיהום אוויר עובר מעמאן לירושלים על ידי קצת רוח, כל צד הגובל בים המלח יכול להציל אותו או להזיק לו, שוניות האלמוגים במפרץ סיני נפגעות ממה שקורה במפרץ אילת, נחל חברון נשפך לנחל באר-שבע שנשפך לנחל עזה וכן הלאה. הכול מחובר, ומתוך הרעיון הזה נוצר מכון ערבה ללימודי סביבה. במכון ישנה קהילה בין-לאומית מכל העולם בדגש על המזרח התיכון. הקהילה מכילה כשליש סטודנטים ישראלים יהודים, שליש סטודנטים מהעולם הערבי (ירדנים, פלסטינאים, ערבים ישראלים ועוד) ושליש סטודנטים מרחבי העולם, כמעט מכל יבשת. הסטודנטים גרים בקמפוס משותף בקיבוץ קטורה שבדרום הערבה. התכנית כוללת סמסטר או שניים ובה ניתנים כלים אקדמיים להבנת לימודי הסביבה מאספקטים שונים: מדעי החברה, מדעי הטבע ואספקטים פוליטיים. לדוגמה, ישנם קורסים בתחום מדעי החברה העוסקים במדיניות סביבתית, בכלכלה סביבתית, בתכנון ובאתיקה סביבתית. מנגד, בתחום מדעי הטבע נלמדים נושאים במדעי הקרקע, במדעי כדור הארץ, בחקלאות בת-קיימה, בייצור מזון אורגני ובאנרגיות מתחדשות. באספקט הפוליטי יש תכנים בנושאים של אקולוגיה פוליטית וכן מועבר סמינר דיאלוגי. אפשר להגיע לתכנית לפני התואר הראשון, באמצע התואר (כמו בתכנית "חילופי סטודנטים") וגם אחרי התואר ולקבל הכרה על הקורסים ממגוון חוגים ותכניות לימוד. הלימודים הם באנגלית, וכמו כן ישנן מלגות עבור הסטודנטים המשתתפים בתכנית.

להתמודד עם המציאות

מה זה בעצם אומר ללמוד בקמפוס בין-לאומי?
זוהר: "זאת חוויה מדהימה, רב תרבותית. חוויית  הלימוד יותר עשירה מבאוניברסיטה. למשל, יושבים בשיעור שעוסק בהיבטים הכלכליים והסביבתיים של סכסוכים אתניים עם קהל מאוד מגוון, ומדברים על סכסוכים מכל העולם ועל תיאוריות של יישוב סכסוכים. אם יושבים רק עם חבורה של ישראלים, השיח יכול להיות יותר מוגבל, אבל כשיושבת בשיעור שלנו בחורה מפורטו ריקו ומספרת לנו על כך שפורטו ריקו היא סוג של קולוניה של ארה"ב, ושהעם שלה מדוכא, זה מכניס פרספקטיבה אחרת".
 זוהר מספרת על קהילה מגוונת ועל מקום שבו מנסים ליצור את הקהילה ולעצבה, למשל, דרך שילוב של יותר אלמנטים ירוקים וסביבתיים ויזמות קהילתיות או פוליטיות. כל סמסטר מאוד שונה כי הסטודנטים הם שיוצרים את הקהילה ודוחפים לכיוונים שמעניינים אותם. "יש תחושה במכון ערבה של בועה מאוד מוגנת", אומרת זוהר. "זה מקום מדהים, ומרגיש כמו בועה שיכולה להתקיים רק שם. בתוך הקיבוץ מרגישים שהכול לגיטימי ואפשרי, שאפשר להגיד הכול ולעשות המון דברים. אמנם הלימודים דורשים אבל יש את החופש הזה". היא מספרת על כל מיני יזמות; למשל, מישהי שמעבירה שיעור יוגה בדשא של הקמפוס, או בחור ירדני שהוא רקדן ולימד אותם היפ הופ. "זה חלק ענק מהחוויה, ובעצם מה שמאפשר להגיע לרבדים היותר עמוקים והמאתגרים של הקהילה הזאת. כי בסוף זאת לא קהילה שרק רוצה להפגיש בין רקדני היפ הופ לסטודנטים מפורטו ריקו, זה מקום להתמודד עם המציאות של המזרח התיכון, של הסכסוך הישראלי פלסטיני. הייתי בהרבה תכניות לישראלים ופלסטינאים וזה תמיד נורא נקודתי. במכון ערבה זו חוויה מתמשכת, את חיה עם האנשים האלה, מכינה אִתם שקשוקה, וזה באמת מאפשר משהו הרבה יותר עמוק".

אז למרות הבועה שאת מתארת האם את מרגישה שאת מתעמתת עם הסכסוך? 
"זה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים במכון הערבה. בהתחלה זה לא היה ככה, רצו ליצור מקום שכולם מרגישים בו שווים וחופשיים, ללא מחסום שעוצר אותם, לדבר וללמוד על סביבה, כי זה משהו שמשותף לכולנו. ראו שזה לא כל כך אוטופי ואידילי, פתאום יש מלחמה בעזה או פיגוע בישראל, וכל החבר'ה הנחמדים מכל העולם שיושבים ומדברים על קומפוסט, כולם כואבים ובוכים, ואי אפשר שלא לדבר על הדברים האלה. בשנים האחרונות המכון החליט שחייבים להתמודד עם זה". האם 
יש דברים שמצאת את עצמך חוששת להגיד? "זה מאוד משתנה ומאוד אינדיווידואלי. אין ספק שהרבה יותר קל לא להתמודד עם הדברים. כל שבוע נפגשים למשך שלוש שעות לפגישת חובה עבור כל הסטודנטים במכון, שנקראת peace leadership building seminar (PLS). הרעיון הוא שאם יש אנשים שלא מתאים להם לדבר על זה בחדר אוכל, או מכל סיבה שהיא לא מתמודדים עם הפיל החדר, ב-PLS יושבים ומדברים על הכול. רוב  הזמן השיחה מאוד חופשית ומגיעה מאתנו, זה לא פעילות שמוכוונת למקום מסוים או לאיזה שהן מסקנות. זה מאוד קשה ולא פשוט. לפעמים אנשים יוצאים בסערה מהסשן". זוהר מוסיפה ואומרת, "לעולם לא נסכים במאה אחוז על כל הפרטים ועל ההיסטוריה, כי אין היסטוריה אחת, יש נרטיבים, ולכל צד יש את הנרטיבים שלו. ואפילו לא לכל צד, לכל אדם יש את הנרטיב שלו. הדרך היחידה אולי יום אחד להצליח לחיות ביחד בחלקת האדמה הקטנטנה הזאת זה קודם לשבת ולהיות מוכנים להקשיב לצד השני. רק כשהתחלתי לשבת, בלי לדבר או לשאול את עצמי שאלות או לתקוף, פשוט שתקתי, והקשבתי, זה שבר לי כל כך הרבה דברים ששנים חשבתי שאני יודעת. פתאום את מסתכלת אחרת על המציאות. מה שמדהים זה שכל זה קורה תוך כדי שמפתחים מערכות יחסים, ומתוך החברות הזאת אנשים מסוגלים להוריד את החומות והמגננות ולהקשיב יותר".

אילו דברים לקחת אִתך מהמקום הזה?
"במקום להסתכל על העבר אפשר להסתכל על העתיד, וכדי להסתכל  עליו צריך לדבר עם אנשים שיחלקו אתנו את העתיד הזה. אני חושבת שהמפגשים האלה צריכים לצאת מגבולות מכון הערבה, כי מאוד קל לשבת עם ארבעים חבר'ה, אבל צריך לראות את זה בכל מקום; בפריפריה ובהתנחלויות ובגדה המערבית ואיפה שאפשר".

נגישות