גן עדן פסיכדלי
מאת: מיכאל הופמן , עורכת עדן גבע לירן , מדור: חיי לילה

יש יותר מגן עדן אחד בעולם – ובשביל למצוא אותו כנראה שתצטרכו לעבור מפסטיבל לפסטיבל. המסע מתחיל בשער רגר, אבל נגמר בשלווה.

"בשביל השבוע הזה שווה העבודה הקשה כל השנה, כי כל כולה מתגמדת לעומת החוויה הזו," זה מה שאמרתי לעצמי כשיצאנו מפסטיבל ה OZORA-שבו ביקרתי לראשונה כשהייתי ב-2016 בהונגריה. אפשר להגיד שתרבות הפסטיבלים התחילה בשנות ה-60 בפסטיבל הגדול ביותר שראה העולם −  וודסטוק, כשמאות אלפי אנשים נהרו להביע את עצמם בשבט השלום הגדול ביותר שידעה האנושות. המנטאליות הייתה שונה, אבות ואימהות הרוק הפסיכדלי כמו ג'ימי הנדריקס, ג'פרסון איירפוליין וג'ניס ג'ופלין כנראה לא תיארו לעצמם בכלל את העתיד לבוא. ומהו העתיד? בואו נתחיל ממה שקורה כאן ועכשיו.

נגמרה תקופת המבחנים, התחיל הסמסטר והפנג'ויה כבר נראית באופק. תכלס, אני עדיין לא הייתי שם, אבל הייתי רוצה להציע חלופה לסוג החופשה הזה. אם מה שחשוב לכם זה בריכה בניחוח כלורי, מלא אלכוהול וחדר במלון, אז אולי הכתבה הזו פחות תדבר אליכם. אבל אם בא לכם לחוות חיבור בין הגוף לנפש, עוצמה של רחבה עם אלפי אנשים, אומנים מוכשרים שתמיד חלמתם להיות בהופעה שלהם ואת הניתוק המאוד מיוחד הזה מהמציאות המוכרת, מהזמן שמוכתב על ידי השעון והלחץ שיוצר הסמארטפון – פסטיבל הוא אחלה הזדמנות לעשות את זה.

עכשיו זה בדיוק הזמן להתחיל לתכנן. המכירות כבר החלו, אנשים כבר פותחים קבוצות וואטסאפ ומחירי הטיסות ממשיכים לעלות. אני לא מתכוון להלחיץ, אני רק רוצה לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה. החוויה של הציפייה וההתרגשות היא חלק מאד מהותי מהפסטיבל. יותר מכך, ככל שתסנכרנו את התוכניות השונות, תוכלו ליהנות בראש שקט ולהתרכז נטו בחוויה.

ישראל כשלעצמה אינה מובילה בפסטיבלים עצומים של מאות אלפי אנשים בדומה לברנינג־מן בנבאדה. נכון, יש לנו את אחיו הקטן מידברן, שיש כאלו שאומרים שהם אפילו מעדיפים אותו על פני ההמולה וחוסר היכולת לסקור את כל היצירות אשר בגודל של עיר שלמה. לכן במקום להתמקד בגן עדן אחד, אפרוש בפניכם מניפה צבעונית כדי שאתם תוכלו לבחור את גן העדן שלכם.

פסטיבל אינדינגב

איפה? בנגב, קיבוץ גבולות (50 ק"מ משער רגר)

מתי? באוקטובר לפני תחילת הלימודים

כמה? 380-250 ₪ (תלוי מתי קונים)

למה? כי הלהקות פשוט יעלו אחת אחרי השנייה על הבמה, ויש עוד במה ועוד במה ועוד במה (ותכלס זה יותר טוב מיערות מנשה).

את מי תראו? הליין־אפ מתפרסם בכל שנה כחודש לפני הפסטיבל אבל כדאי מאוד להציץ בזה של השנה שעברה כדי לקבל פרופורציה.

אינדינגב כבר למעלה מעשור "מפריחים את הדממה". אינדי זה בעצם פולק, ישראלית, יהודית, רגאיי, טכנו, נונסנס, רוק פסיכדלי, רוק כבד, רוק־פופ במבטא בריטי. הכול תלוי באיזו במה אתם בוחרים להיות בכל רגע נתון. וכן, זה ממשיך 24 שעות ביממה. כמו בכל פסטיבל, לא הכול זה מוזיקה, אינדינגב חרט על דגלו לתת במה ליוצרים ולאומנים מכל הארץ ולהוביל דיאלוג חדשני דרך האומנות. ארטאזעכן הוא פרויקט של סטודנטים שרץ מאז 2012 במטרה לאפיין את התרבות שצמחה סביב האינדינגב, לנסות לאפיין את הקהילה וליצור שיח נוסף שאינו מובן מאליו. לצד האומנות והמוזיקה ניתן למצוא את מתחם ה IN-D-TOX שנועד לספק סביבה נקייה מרעשים והוא מאופיין באווירה שונה. במתחם נערכות סדנאות והופעות אקוסטיות לצד שיחות ודיונים וכן תפילות, קבלת שבת ומדיטציה.

פסטיבל זורבה הבודהה

איפה? באשרם במדבר שנמצא בערבה התיכונה (200 ק"מ משער רגר)

מתי? 27-23 באפריל

כמה? 530-394 ₪ (אל תגיעו לשער, כנראה שלא יישאר)

למה? כי להתחבר אל הנפש שלנו דרך הריקוד בצורה מודרכת זו חוויה שעשויה לפתוח את הסמסטר בצורה הכי חיובית שיש.

את מי תראו? גם כאן הליין-אפ יוצג סמוך לפסטיבל. בשנה שעברה הופיעה להקת "אורות" בשירה מקודשת, TRIBALE DANCE ששולחים אתכם למסע שבטי, ונועה זולו אומנית הדידג' יחד עם דארוויש שעליו לא צריך להוסיף.

המוזיקה כאן היא חלק ממכלול, הפסטיבל אינו מוגדר כמוזיקלי אלא ככזה שנועד לחבר בין הגוף לנפש. מעל ל-30 סדנאות עם מנחים מכל הארץ והעולם. ממש על קצה המזלג – מדיטציית קונדליני, אום בסיסית ומתקדמת, ריפוי דרך שירה, יוגה מפילוסופיה לחיים, ויניאסה, דיונים ושיחות בנושאי פילוסופיה, רוחניות והעצמה אישית, מעגלי גברים ונשים בנושאי מיניות ועוד.

פסטיבל OZORA

איפה? בהונגריה (2202 ק"מ משער רגר עד לשלט המדובר בכניסה)

מתי? 30 ביולי עד 5 באוגוסט

כמה? בין 230 ל-500 יורו (תלוי כמה מוקדם תחליטו).

למה? כדי להבין באמת את המשמעות של המושג – Psychedelic Tribal Gathering ואולי להגיע לנקודה של אושר מוחלט.

את מי תראו? טוב נראה לי שהבנתם את הקטע... אני ראיתי את השמות הגדולים ביותר בסצנה הפסיכדלית העולמית ובהרכבים שונים: סיימון פוספורד, 1200 מיקרוגרם, גואה גיל, מירנדה, OTT, ונציגות ישראלית מאוד יפה –בעיקר בקהל. יכול להיות שתפגשו אפילו את המ"פ מההכשרה.

קשה מאוד לתאר במילים את מה שקורה באוזורה, אפשר לנסות להבין קצת מסרטונים ביוטיוב, מהתמונות באתר הרשמי או מחוויות של אלו שביקרו שם, אבל כדי להבין – צריך פשוט לבוא. כל שטח הפסטיבל מכוסה מרבדים של דשא טבעי, יש אגם שאפשר לקפוץ לתוכו כשחם, ומזג האוויר תמיד מושלם. שלוש רחבות מרכזיות המאופיינות לא רק בתפאורה ובגודל הרמקולים והמוזיקה שהם מפיקים, אלא גם במרקם הקרקע שעליה אנחנו רוקדים, הצ'יל דואם החולי והנעים, הפמפוי המכוסה שטיח שמתאים לביטים הנעימים של הטכנו והאדמה החשופה של הבמה המרכזית. הרגע המכונן ביותר הוא יריית הפתיחה של הפסטיבל – עשרות אלפים מתקבצים סביב הרחבה המרכזית ומתחילים לרוץ ברגע שמפעילים את הרמקולים. מופע הפתיחה כשלעצמו הוא חוויה בלתי נשכחת המשלבת אלמנטים של רקדניות תלויות באוויר, רובוטים זוהרים, מופעי אור ואקסטזה שלמה של הרחבה הכי מלאה בכל הפסטיבל. מיותר לציין שהרמקולים ברחבה המרכזית הם בגודל של בניין תלת קומתי והרטט שנוצר מהם מדליק פשוט כל תא בגוף שמתחיל לרצות לרקוד עוד ועוד. בין לבין אפשר לעלות אל מגדל השן ולצפות ביצירות אומנות פסיכדליות ואף לדבר עם האומנים שמציירים חלק מהן במהלך הפסטיבל. אפשר גם לגשת אל הארטי-באן, שזה אסם שהפך למתחם ענק של יצירה, וליצור בעצמנו. וכשצריך קצת להירגע (כי צריך – באמת שכן, זה חשוב לדעת מתי לעצור) מכל הטירוף שמסביב, תמיד אפשר לגשת אל ביתן התה הטבעי ולהירגע באחד מהערסלים הפזורים כמעט בכל מקום.

אומנם באופן רשמי הפסטיבל נערך למשך שבוע, אך בפועל הוא מתחיל יומיים לפני ונמשך גם יומיים אחרי – התאריכים מציינים את פעילות הרחבה המרכזית. אני ממש ממליץ להגיע מוקדם ולתפוס את הספוט המושלם.

החוויה האישית שלי:

אני זוכר שבמשך המון זמן תכננתי לטוס לאוזורה. היינו יושבים בסלון ורואים קליפים וסרטי נושא ופשוט תופסים את הראש, מזילים ריר בעיניים פעורות ושומטים לסת כבר מהדקה הראשונה. בערב הראשון, אחרי שפרשנו את הזולה שלנו והדלקנו מדורה ממש, ניסיתי לעכל את זה  "אנחנו אשכרה כאן!" החיים שלי השתנו באותו שבוע. האינטראקציה עם אנשים מכל העולם, השיתוף של החוויה, הפתיחות והנתינה והשפע הבלתי פוסק היו טעימה מאוד מיוחדת מפנטזיה שנמשכה שבוע. הכרתי שם בחורה איטלקייה מקסימה שהמשכתי לשמור איתה על קשר וטסתי אליה ב-2017 והשנה היא הגיעה גם אלי. פגשתי אומנים, מוזיקאים, שחקנים, נוודים, אקדמאים, סטלנים, משפחות, חדי־קרן ונסיכות. אפילו השתתפתי בקבלת שבת ב-2017 של זוג ישראלים שהייתה להם בסטה של מנורות סולאריות. הכול הרגיש מדויק, פסטורלי וכמעט מדומיין... כמעט, כי ברגע שעמדתי מול הרמקולים בסט של אסטריקס וראיתי את כל דגלי ישראל ברחבה, את החברים מהבית ואת החברים החדשים מרחבי העולם שהכרתי בפסטיבל רוקדים ומחייכים מאושר, אני הרגשתי עד כמה שזה אמיתי. באותו הבוקר היה רצף של אומנים ישראלים שניגנו גואה טרנס שפשוט החזיר אותי הביתה. תחושת הגאווה והאחדות הציפה אותי ועמדתי המום מול הבמה.

מה כדאי?

להתנהל נכון עם הכסף שלכם: המירו אותו מראש, החביאו אותו במקום בטוח או בשמירת חפצים, אל תסתובבו עם יותר מ-50 יורו עליכם, אלא אם כן אתם בקטע של השרשרת המטורפת הזו שראיתם.

להתפסטבל כמה שיותר! נצלו את ההזדמנות – פורים בפסטיבל זה כל יום ובכל מקום. תהיו הכי אתם שבא לכם! כאן אף אחד לא שופט אף אחד, ואם הוא כן אז הוא פשוט מפספס מהחוויה.

דאגו לעצמכם! המון מים זה קודם כול. אני ממש ממליץ על שלוקר, אפשר לקנות כזה באלי אקספרס ב-20$ בערך או לבקש מהחבר המורעל. תמיד תזכרו שהכיף עשוי להיות מתעתע ולכן חשוב מאד לנוח! עשו הפסקות יזומות.

אל תסתובבו תמיד בחבורה: ברגע שאנחנו מתחילים לטייל באופן חופשי אנחנו פתאום מתחברים לאנשים בסיטואציות יותר מגוונות. לבד אתם גם תוכלו לגלות מה קורה בקצה של הפסטיבל או בסדנה הזו שמעניינת רק אתכם.

לסיכום, פסטיבלים זו דרך לחוות את הדבר הזה שנקרא "חיים" באופן שהוא שונה לגמרי מכל מה שיצא לנו להכיר. כשאני אומר חיים אני מתכוון למכלול הגדול – הגוף שלנו, התודעה שלנו, האנשים שסובבים אותנו וכל מה שנמצא ביניהם. אני הצגתי בכתבה רק טיפה באוקיינוס שלם של תופעה שהולכת וגדלה, אוקיינוס שיש בו נישה שמתאימה לכל אחת ואחד. עזבו את הבריכה הצפופה באילת, בואו לקפוץ ראש לים הגדול של הפסטיבלים.

נגישות