גם לחילונים יש אלוהים
מאת: נתנאל סימקין , עורכת עדן גבע לירן , מדור: כללי

ליהדות יש פנים רבות. אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים, אבל הגיע הזמן לדבר על החילונים.

חילוני מהו? אנחנו רגילים בתפיסתנו לראות את הציבור החרדי ואת הדתיים הלאומיים כאנשי אמונה ושמירת מצוות. אבל האם זה שאינני חובש כיפה עושה אותי פחות יהודי? האם זה אומר שאין לי אלוהים? והאם הרצון שלי לעשות חתונה יהודית ''כשרה'' עושה אותי פחות חילוני? אם גם לכם היו פעם שאלות על מיהו הטיפוס החילוני הזה, מאיפה הוא הגיע ומה הוא רוצה, הכתבה הזו בשבילכם.

אתחיל מקצת רקע אישי. משפחת סבי וסבתי מצד אמי, שמקורה בחצי האי קרים ובליטא הייתה משפחה דתית אדוקה. במשפחתו של אבי, שמגיעה במקור מבלרוס, חבשו כיפות ושמרו מצוות. עד כה הכול טוב, עד לרגע שהם מסתכלים על הצאצא שלהם שנוסע בשבת, לא מכיר תפילות ובשבילו כשרות היא בגדר המלצה. אני מאמין שרבים יכולים להזדהות עם הסיפור הזה, אבל איך קרה השינוי הזה ואיך רוב שומר מצוות שעלה לישראל נהיה רוב חילוני? לשם כך עלינו לחזור אחורה ולהסתכל על מי שנחשב כ''חילוני הראשון'' – ברוך שפינוזה.

שפינוזה, אשר היה בן למשפחת אנוסי ספרד שחיו באמסטרדם במאה ה-17, נחשב כמו כל ילד יהודי טוב לעילוי בלימוד תורה, תלמוד ופילוסופיה. אך עם זאת, משהו היה חסר לו. שפינוזה חיפש אחר משמעות רציונאלית והתנגד לקבלת האמונה באופן עיוור, מחשבה שעלתה לו בחרם על ידי הקהילה שחי בה בהיותו בן 24. לאורך ההיסטוריה ובפרט בתקופה שבה חי בקהילות היהודיות, מי שהיה מערער על האמונה ועל היהדות היה מנודה ומוחרם, דבר שהוביל רבים מהגולים להתנצר כדי להשתלב בחיים שמחוץ לקהילה. אך שפינוזה היה שונה, הוא ערער על תפיסת האמונה באל כישות שמכתיבה לבני אדם כיצד לפעול ולא חיפש לעצמו מעבר לדת אחרת, אלא הלך עם האמת שלו כפי שהתבטא במאמרו ''ברור כשמש שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו''. טענה זאת של שפינוזה, אף כי כיום אינה נשמעת כה מזעזעת, הביאה לגינויים חמורים, לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים. עבודותיו נפסלו, ספריו הוחרמו באירופה ושמו נחשב כשם גנאי. דרכו של שפינוזה אומנם לא הובילה את תנועת החילון העולמית, אבל הוא העז בספריו ובהגותו לערער על שלטון הדת באירופה ולשתול את הזרעים שהשפיעו על גדולי הפילוסופים והמנהיגים שראו בו כאחד מאבות החילוניות והפילוסופיה המודרנית.

התהליך המשמעותי ביותר שהפך את היוצרות בתפיסת חיי היהודים היא האמנסיפציה. לאלה מכם שלא זוכרים את שיעורי ההיסטוריה מהתיכון, האמנסיפציה הייתה הצהרה של חלק ממדינות אירופה לשוויון זכויות ליהודים. יהודים עברו לחיות בערים הגדולות, למדו את השפות המקומיות, התלבשו כמו כולם, השתתפו בחיי התרבות הכלליים ולבסוף, הנורא מכל – קיבלו את חוקי המשפט המקומיים וזנחו את חוקי ההלכה. תהליך זה יצר את אחד הפיצולים הגדולים שחווה העם היהודי בתולדותיו. בעקבות האמנציפציה נוצרו מספר זרמים ביהדות: החרדים, שהתנגדו למודרנה, הסתגרו באמונתם והתנגדו להשתלבות בחיים הכלליים מתוך חשש כי הדבר יוביל להתבוללות, הציונות הדתית, שדגלה באורח חיים דתי מתוך תפיסת הבאת הגאולה על ידי הקמת מדינת ישראל, התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות אשר העמידו חלופה לתפיסת היהדות האורתודוקסית והזרם החילוני שראה ביהדות מסורת ותרבות ולא רק תפיסה דתית.

מאז הספקנו לחזור לארץ אבותינו, וצברנו הישגים מדיניים רבים. אך עם זאת, אחד מנושאי הליבה שנשארו על כנם, הוא ההתנגשות בין הזרמים. את המתח ביניהם ניתן לסכם בשיחה שהייתה בין מנהיג ''החילונים'' בקום המדינה, ראש הממשלה דוד בן גוריון, לבין הרב אברהם קרליץ, ממנהיגיה הבולטים של היהדות החרדית. כחלק מניסיון להקים קואליציה, נפגש בן גוריון עם הרב קרליץ בנוגע לשאלה איך יהודים דתיים וחילוניים יחיו ביחד מבלי שיהיה סכסוך ביניהם. בתשובתו לשאלה, השתמש הרב קרליץ במשל מהתלמוד הבבלי ''אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות דרכו לגמל טעון המשא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של ריבוי מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך''. תגובתו הכועסת של בן גוריון לא איחרה לבוא באומרו ''ומצוות יישוב הארץ אינה מצווה? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה שעושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים על הגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצווה?''. כ-70 שנה עברו מאז אותה השיחה ולא הרבה השתנה. ייתכן שהצדדים אף התרחקו יותר זה מזה. אולי מה שאנחנו צריכים לזכור בסופו של דבר שמה שמופיע הן בדת, במסורת ובתרבות היהודית הוא שדרך ארץ קדמה לתורה ואף יותר מכך, שבסופו של דבר - משפחה לא בוחרים. ואז, אולי ורק אולי, נשכיל לחיות כשבת אחים גם יחד.

אז מה מייחד אותנו החילונים? האם זאת השאיפה להיות חופשי באמונתי או הרצון להיות חלק מהעולם הגלובלי המתפתח? לצערי אין לי תשובות, אך אגיד שהחילוניות אפשרה לנו, העם הנבחר, להיות יהודים בדרך שבה אנחנו בוחרים ולא לפי הדרך שההלכה מכתיבה. ללא החילוניות לא היינו מקבלים את איינשטיין, פרויד, קפקא וקורצ'אק. לא היינו מקימים את מדינתנו ללא דמויות כמו הרצל, ז'בוטינסקי, ביאליק או כמו הבחור שעל שמו נקראת האוניברסיטה. החילוניות הניחה את היסודות שאומרים שאפשר להוביל את העם היהודי על בסיס המסורת והתרבות הייחודית והמגוונת שלנו. דווקא על בסיס זה של קבלת האחר ועיצוב הזהות הייחודית שלנו, נוכל באמת לממש את מה שייעדנו לעצמנו, להיות ''אור לגויים''.

נגישות