בשבילה גם עד המדבר
מאת: גלי סיטון

שלושה גברים שעברו לגור בבאר-שבע לטובת הזוגיות מספרים איך גורמים לאהבה לפרוח, גם כשאתם לא סטודנטים.

"בגלל שהתרחקנו היינו צריכים לקחת את הקשר קדימה בשלב יחסית מוקדם", מספר אליוט שרבליס, סטודנט בשנה ראשונה בניהול, שיוצא זה שמונה חודשים עם רעות – שגרה בעמק יזרעאל. באר-שבע זו עיר של חגיגות והוללות. כמו בית ריק בלי הורים היא מזמינה הרפתקאות וריגושים. בעיר כזו תוססת נדלקים רומנים מזדמנים ומתארכים, אימפריות שקמות ונופלות. בתוך כל זה למצוא אהבה זה לא דבר מובן מאליו, ואם מצאת את מה שמרטיט לך את הלב בעוצמות הנכונות, תרצה לשמור עליו קרוב. אבל מה עושים כשזה רחוק פיזית? ישבתי לשיחה עם כמה גברים לראות איך כל אחד מהם מצא את הקרבה בתוך סיטואציה שמרחיקה.

יחסינו לאן

אליוט ורעות הכירו בפסטיבל מוזיקה בבדופשט לפני הלימודים, כשהוא בכלל גר ברומא והיא עדיין הייתה בקבע בצבא. "התחלנו לדבר וכשחזרתי לארץ בספטמבר התחלנו לצאת באופן יותר רציני. באוקטובר היא השתחררה". אליוט במקור מרעננה, כך שמההתחלה הקשר שלהם היה כרוך ביותר נסיעות ארוכות ובפחות פגישות ספונטניות וקצרות, והלימודים בבאר-שבע הרחיקו את הקילומטראז' בין השניים. אחרי זמן לא רב בקשר המרחק אילץ אותם לעשות את השיחה החביבה והידועה בשמה המפוקפק "יחסינו לאן". "אמרתי לה בשיחה שאנחנו נהיה רחוקים ונצטרך להמשיך את זה בצורה יותר רצינית". במסגרת הקשר רעות ואליוט לא מתראים באמצע שבוע אלא בעיקר בסופ"ש. "אנחנו מדברים בטלפון כשאנחנו לא ביחד, אנחנו מנסים להיפגש כמה שיותר. זה הפך להיות רציני גם מכורח הנסיבות. בגלל שהתרחקנו היינו צריכים לקחת את הקשר קדימה בשלב יחסית מוקדם".

אחת התקופות היותר קשות ביקום שלנו היא כמובן תקופת המבחנים, ולקשרים רחוקים יש על כך השפעה. "בתקופת מבחנים היא הייתה בתקופת מרתון בפסיכומטרי, אז יצא לנו להיפגש רק פעם אחת בשלושה וחצי שבועות. כבר לפני תקופת מבחנים קבענו טיסה לאחרי. ידענו שזאת תהיה תקופה של לנשוך שפתיים ואחר כך להתפנק בחו"ל. היה קשה, מן הסתם, התקופה גררה דברים פחות נעימים של ריבים, אבל לא משהו שלא יכולנו להתגבר עליו". אליוט ורעות הם דוגמה לקשר שרבים מנהלים, את זה גיליתי כשחיפשתי אחר זוגות דרך הקבוצה של "התקבלתי" (אגב, כפרה על כולכם, איזו התגייסות!). הרבה זוגות מנהלים קשר טלפוני, שיחות וידיאו וסופ"שים ארוכים יחד.

צריך התאמה

אסף נשיב לא רצה לנהל קשר בשלט רחוק, ועבר השנה לדרום עם בת זוגו הדס, אף על פי שהוא לא לומד כרגע. אסף במקור מעצמון שבמשגב הרחוקה. הוא הכיר את הדס בשביל ישראל, והיום הם שנתיים וחצי יחד. "התחלנו לצאת לפני שידענו מי לומד איפה, זה לא היה בכיוון בכלל. גרנו לפני יחד בחיפה, לפני שעברנו לבאר-שבע". הדס התחילה השנה תואר בסיעוד, אסף מדריך טיולים, והוא מספר שהיה לו ברור שאף על פי שהוא לא לומד הוא יעבור לכאן. "זה הדבר שהכי רציתי, שנמשיך לגור ביחד. גם ידעתי שהשנה אהיה נייד, כי אני מדריך, אז זה לא כזה משנה איפה אגור וברור שאני מעדיף לגור עם הדס". החיים החברתיים של האוניברסיטה הם סמל המקום, גם מי שרגלו מעולם לא עברה את פתח שער סורוקה יודע שבאר-שבע – הכי כיף בבאר-שבע! פוגשים פה אנשים, יוצרים מעגלים חברתיים. 

אבל איך עושים את זה כשאתה לא סטודנט? 
"יש לי פה בבאר-שבע חברים מהבית, מהצבא ומכל מיני מעגלי חיים, ויצא טוב שהם כאן. כל הסצנה של הסטודנטים, ברקה, פאבים, הופעות, לא ממש חוויתי, והדס כן הולכת. אם אני נמצא כשיש את האירועים לרוב אני לא מצליח להתפנות לזה".

להיות מחוץ לעולם הסטודנטים זה לא רק לפספס חלק מהכיף, אלא גם חלק מהטרפת של תקופת מבחנים. טרפת שיש שיגידו שזר לא יבין, ובכל זאת, אסף מנסה. "אני מוקף באנשים שלומדים. אני מבין את הטירוף, ואיפה שאפשר לתת פוש מהזמן הפנוי שלי בשביל להקל על התקופה אז אני עושה את זה. צריך להכיל, להיות כמו ספוג". לאסף והדס יש את הקרבה הפיזית בבית, אבל שגרת החיים שלהם רחוקה. אסף מספר איך מתמודדים עם הפערים: "מה שהכי עוזר לי שאני יודע שאם אני לא אהיה זמין שלושה ימים או לא אתקשר בערב, הדס תכיל את זה. גם אם היא ואני הכי רוצים לעשות שיחת טלפון בערב, אנחנו מבינים שזה לא תמיד מסתדר. אם אתה אכול רגשות אשמה על זה שלא התקשרת, ואתה יודע שהצד השני לא בסדר עם זה, אז זה גורע מהיכולת שלך להתרכז בדברים שלך ולהוציא אותם בצורה הטובה ביותר. המעטפת הזאת ממש עוזרת. חשוב לעשות תיאום ציפיות במקרים כאלה, זה דורש מאמצים".

אסף מספר שתקופת המבחנים היא תקופה רגועה בעונת הטיולים, לכן היה לו פנאי. אבל לאחר שסערת הסטודנטים חלפה מן העולם, החלה העונה החמה של הטיולים, ואסף היה זה שנכנס לתקופה אינטנסיבית. "אז הדס הייתה ספוג מטורף. לעזור עם אוכל, לעזור בזה שאני לא אעזור, כשהיא אומרת 'עזוב, אל תעשה את הכלים, אתה קם מחר בארבע בבוקר' או כל מיני דברים בבית, שבדרך כלל היינו עושים ביחד, היא עשתה לבד. הדברים הקטנים האלה הם גדולים, והם עושים את הכול. יש מורכבות, אבל לא קושי. זה עניין של התאמה. מתמודדים עם זה. הכי חשוב והכי עוזר זו ההבנה וההכלה".

בשבילה עד המדבר

גם ניקולאי פרידמן עבר לכאן השנה בעקבות זוגיות. "לפני שעברתי לפה היא גרה בבאר-שבע ואני גרתי בחדרה. דיברנו בטלפון כל יום, וממש הקפדנו להיפגש בסופי שבוע, זה היה ברזל. כשהתאפשר היינו מנסים להיפגש באמצע שבוע כסוג בונוס כזה". ניקולאי מספר שאחרי שנה בשלט רחוק הוא בחר לעבור לדרום. "התאפשר לי לעבור כי אני לומד בפתוחה, אז בגדול אני יכול ללמוד מכל מקום. יש פה סוג של הקרבה, אבל לא סופנית".

ניקולאי סטודנט באוניברסיטה הפתוחה ועובד במרכז. הוא עושה את הנסיעות לעבודה הלוך ושוב בכל יום. "אני דווקא נהנה לרוב מהנסיעות האלה", הוא מספר. "בפעם בשבוע בערך אני קצת מתבאס על המרחק והנסיעה, אבל למדתי ליהנות מהזמן הזה. לפעמים אני שם שיעור מוקלט מהטלפון ואז אני מקשיב ולומד בדרך, או סתם נהנה מהשקט הזה עם עצמי בלי פלאפון, בלי אנשים. עושה לי קצת סדר בראש". גם ניקולאי צריך להתמודד עם הנושא החברתי. "זה לא המעטפת החברתית שהייתה לי במרכז, זה נכון, אבל תמיד תמצא אנשים שאתה מכיר שלומדים כאן, יש גם אנשים שאני מכיר פה מהצבא, אנשים שהכרתי דרך הבת זוג שלי שהיא כבר שנה פה".

ניקולאי מספר שאף על פי שעבר בשביל הזוגיות, מצא עוד עניין במגורים בדרום. "לבוא לגור בבאר-שבע זה סוג של חוויה בפני עצמה גם בלי קשר למערכת יחסים. יש אווירה סטודנטיאלית, יש מסעדות, פאבים, ברים, סגנון לבוש מסוים... למרות שאני לא מרגיש לגמרי חלק מזה". 

איך אנשים הגיבו למעבר לדרום?
"יש כאלה שאמרו וואללה, מגניב, במיוחד כאלה שלמדו פה. יש כאלה שתהו מה הקשר, יש כאלה שאני מסביר להם ויש כאלה שאני לא צריך לתת להם הסברים".

הרבה דרכים יש לאהבה. חלקן מפותלות, חלקן ארוכות ובחלקן לא מתחשק לנו ללכת בכלל. אבל נראה שכאשר מוצאים את הפרטנר הנכון להליכה, הדרך כבר תמצא את הכיוון שלה.

נגישות