בלי פילטרים
מאת: סהר אלמוג
זבל שצילם חנניה, תושב השכונה
מתוך התערוכה

תערוכת צילום מיוחדת שיזמה קבוצת סטודנטים מציגה את שכונה ד' כפי שהיא נתפסת בעיני תושביה הוותיקים והחדשים. המציאות שמבעד לעדשה

כולנו כבר רגילים לדבר בתמונות במקום במילים. מה אכלנו, איפה היינו, למי חגגנו יום הולדת. אבל אם היו מבקשים מכם לצלם תמונה אחת של השכונה שבה אתם גרים, מה הייתם מצלמים? זה האתגר שקבלו תושבי שכונה ד' מסטודנטים בשנה ב' לעבודה סוציאלית בבן גוריון. התוצרים הוצגו השבוע בתערוכה במתנ"ס פאני קפלן הממוקם גם הוא, איך לא, בלב שכונה ד'.

לתערוכה קוראים Photo voice והיא כוללת תמונות של 21 צלמים. "המטרה שלנו הייתה להשמיע את הקול של התושבים ולראות דרך העיניים שלהם", מסבירה תמר אזרחי שלקחה חלק בפרויקט. התמונות, המצולמות ברחוב המקיפים את האוניברסיטה בהם אברהם אבינו, סוסו הכהן ורבי טרפון, מציגות בעיקר את הבעיות שרואים התושבים בשכונה. חצרות מוזנחות, ביוב ברחוב, בלטות שבורות ובעיקר הרבה זבל. "השכונה כולה הופכת לפח אשפה אחד גדול" מציינת אחת הצלמות בכיתוב המלווה את תמונתה. כל צלם התבקש להוסיף כמה מילים ולתאר מה צילם, מה המסר שניסה להעביר ומה ניתן לעשות בנידון. "אני גרה על רגר אז אני רואה לפעמים זבל בצד הכביש, אבל בעומק השכונה המצב מאוד קשה. מפתיע שאנשים חיים ככה. אולי כבר לא מפריע להם, או שהם התייאשו", מספרת עומר בשן, סטודנטית נוספת בקבוצה.

"לצלם בשכונה ד' זה סיכון"

על אף רצונם לשלב כמה שיותר קולות מקומיים וותיקים, כשישים אחוזים מהתמונות צולמו על ידי סטודנטים. "לא היה קל להגיע לאנשים מהשכונה, למרות שפרסמנו בפייסבוק, תלינו שלטים והגענו פיזית למרכז גילת", מספרת רוני וויינברג, סטודנטית בפרויקט. "אולי גם היה להם חשש, התמונות שהם מצלמים הן הכי קשות אז אולי הם לא רצו שיכעסו עליהם. קשה להם להיות הדמות ששופטת את השכנים שמלכלכים". תושב ותיק שכזה הוא ע', שביקש להישאר בעילום שם במסגרת התערוכה אך הגיע אליה כדי לשוחח עם המבקרים על מציאות חייו. "ראיתי את השלט ברחוב ויצרתי קשר עם רוני (וויינברג – ס"א). חששתי שאני אהיה המתנדב היחיד, הפראייר היחיד שישלח תמונות. התפלאתי שאנשים מוכנים לשלוח, שיודעים מה זה אינטרנט ושאכפת להם מספיק. כנראה שכולם סטודנטים. אני גם מאוכזב שאף אחד מהשכונה לא הגיע לתערוכה, כל מי שהגיע נראה סטודנט". ע' בחר לכתוב מתחת לתמונתו "לצלם בשכונה ד' זה סיכון". תמונתו מורכבת מקולאז', בו רואים את ההזנחה וההומלסים במרכז גילת. "40 שנים שאני מכיר את השכונה. נרקומנים מוציאים לנו את הדואר מהתיבות ומשתמשים בנייר לגלגל סיגריות. אין שם שירותים ציבוריים, אז הם משתינים בחדרי מדרגות. המצחיק הוא שהרווחה נמצאת שלוש-מאות מטר ממרכז הסמים, וכמובן שהיא מוגנת עם שומר".

הרעיון ליצירת התערוכה הגיע מהקורס "עבודה סוציאלית קהילתית", קורס חובה לתלמידי עבודה סוציאלית בשנה ב'. במסגרתו נדרשו הסטודנטים להתחלק לקבוצות ולבחור בעיה חברתית אותה ירצו לחקור. בעוד שאר הקבוצות בחרו נושאים כמו הפלות, פונדקאות בקרב זוגות הומוסקסואליים ודיור ציבורי, בחרה אחת הקבוצות נושא שונה. "החלטנו להתמקד בבעיה גיאוגרפית ולא מדינית, כזו שקרובה אלינו ואנו שותפים לה. רצינו להבין אם המצב בשכונה מפריע גם לתושבים הוותיקים או רק לנו", הסבירה וויינברג. בין השותפים להוצאת התערוכה לפועל היו עובדי המתנ"ס שקבלו בברכה את הרעיון, קבוצת נוער "אחרי" שכמה ממשתתפיה צלמו תמונות וגם "המתרגלת שלנו תמר אהרון, שנתנה לנו את הרוח הגבית", מוסיפה וויינברג בחיוך. במהלך התערוכה ניתן היה לחתום על עצומה, ובה עיקרי הממצאים שהעלו התושבים. "אנחנו רוצים להגיע לאנשי מפתח ולהעלות את המודעות. אני מקווה שהתמונות יישארו תלויות בשבוע הקרוב, ושאם מקבלי החלטות יגיעו לראות אותה הם ייכנסו בעצמם לשכונה ויראו על מה דברנו".

נגישות