ארגזים של תקווה
מאת: גיל אליאס

ארגון סל"ק דואג למזון למאתיים משפחות מעוטות יכולת. כדי שימשיכו במעגל התמיכה הם זקוקים לעזרתכם. מה הם עושים ואיך מצטרפים?

מדי שבוע ביום שישי בשעות אחר הצהריים מגיעים עשרות מתנדבים מארגון סל"ק (סטודנטים למען הקהילה) לתת את לבם לטובת מעשה שחלקים מהחברה הישראלית כבר שכחו מהו, אנשים שפשוט רוצים לתת בלי להמציא לעצמם אידיאולוגיות פורצות דרך, אלא רק מתוך צורך פנימי וחברתי. ארגון סל"ק הוא ארגון שהוקם לפני שלוש שנים על ידי רן אריאלי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שבא לענות על צורך בסיסי בחברה הישראלית והבאר שבעית ולחלק מזון למשפחות שחיות בעוני. כשמגיעים לאחד ממוקדי החלוקה של הארגון ברחוב אליעזר בן יהודה 14 ורואים את עשרות הארגזים הפזורים על רצפת החניה חושבים כי אולי זו כבר סוף החלוקה. ככל שעובר הזמן המקום מתחיל להתמלא באנשים נוספים שרוצים לבוא ולתת ולהשתתף בתרומה הגדולה. טווח הגילאים של המתנדבים רחב ונע בין נערים בני שש-עשרה עד למבוגרים בני ארבעים פלוס. אמנם נדמה שאותם מתנדבים באים מתוך ארגונים שונים או שיש להם גמול מסוים, אבל אם שואלים באופן פרטי את רוב האנשים מה הגמול, מגלים שכמה מבני הנוער הם תושבים ותושבי חוץ שמגיעים ללא הטבות כספיות או שנמצאים שם גם אחרי שביצעו את מלוא השעות במחויבות האישית שלהם. הארגון הצעיר שרק עכשיו מתחיל לקרום עור וגידים עובד בשיתוף פעולה עם עמותת "שכן טוב", כדי שיוכל למרות חוסר התמיכה הממשלתית לממן לעצמו דברים בסיסיים שבעזרתם יוכל לקיים את הפעילות השוטפת כמו לקנות ארגזי קרטון נוספים לחלוקת המזון. חלוקת המזון מתרכזת בשני מוקדים עיקריים, השוק ורחוב בן יהודה. מוקד השוק אוסף את המזון לרוב ומוקד בן יהודה מחלק אותו. לארגון ישנו צוות מרכז ורובו מורכב מסטודנטים בעלי מלגה או מתנדבים, אבל עדיין חסרים מתנדבים רבים לארגון.

"האמת היא שבכלל לא חשבתי על כיוון של מלגה או על ארגון סל"ק", מספר ערן גל, בן עשרים ושבע וסטודנט בשנה השנייה לגיאולוגיה ולמדעי הסביבה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ערן צוחק ואומר שלעומת שאר הסטודנטים המתנדבים בארגון הוא הגיע לסל"ק בטעות. "אני בשונה משאר הסטודנטים שמקבלים מלגה בסל"ק הגעתי דרך המחלקה למעורבות חברתית באוניברסיטה, והתחלתי להדריך ילדים בכל מיני חוגי סיירות. בדיוק לפני שזה התחיל העירייה ביטלה את אותו פרויקט אליו הייתי משובץ, אבל מפני שנרשמתי כבר למחלקה נכנסתי במפתיע לסל"ק". ערן הוא אחראי השוק בצוות המרכז. "אני אחראי שכל שישי יהיו מספיק אנשים מתנדבים, ובנוסף אני זה שעושה את תדריכי השוק". בפעילות השוק בשונה מרחוב בן יהודה המתנדבים לא רק מעמיסים ארגזים אלא גם הולכים למוכרים בבסטות שנמצאים בשוק ושואלים אם יש להם מזון מיותר או סחורה שהיא לא למכירה שאפשר לתת לארגון ולחלוקת המזון. נוסף על כך ערן אחראי לדאוג שיבואו מתנדבים עם רכבים להעביר את ארגזי האוכל הרבים מהשוק אל רחוב בן יהודה, מפני שלא כל המתנדבים ממשיכים את דרכם אל בן יהודה. ערן גם דואג לכך שלכל המתנדבים תהיה דרך לחזור הביתה מנקודת השוק.

אמנם יש רשימה קבועה של מאתיים משפחות שלהן מחלקים באופן קבוע את המזון, אבל ערן בכל זאת נמצא באופן תדיר בקשר עם הנקודה השנייה ברחוב בן יהודה כדי לבדוק האם יש משפחה שהתווספה לרשימה ואולי חסר מזון או ארגז נוסף. "את המזון החסר אנחנו קונים מהבסטיונרים באמצעות תקציב שאנחנו מקבלים דרך העמותה 'שכן טוב' שאימצה את הארגון". ערן צוחק ומסכם את תפקידו בצוות המרכז כך: "אני די מחשיב את עצמי הכלבוינק של הצוות". במסגרת המלגה ערן צריך לעשות מאה ועשרים שעות בשנה, גם בתקופת המבחנים הראשונה, וללכת לשתי הרצאות עיוניות בכל שבוע במהלך הלימודים. אבל ערן, שכבר לוקח את הדברים כמובן מאליו, מסביר שזה לא מה שמניע אותו. "בגלל שהארגון עושה את זה כל השנה ומשפחות צריכות את העזרה שלנו, מן הסתם אני עובר את המאה עשרים שעות", הוא מודה. "אני לא עושה את זה בשביל הכסף. אמנם התפקיד שלי לא נוגע במשפחות באופן ישיר, אבל אתה יודע שבזכות הארגז שאתה מעביר או האוכל שאתה אוסף אתה מאכיל עוד משפחה רעבה".

נוסף לערן יש גם סטודנטים שממשיכים להשתתף בארגון גם לאחר תום המלגה. מעיין הדס (מולי), בת עשרים ושבע ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, התחילה את דרכה בארגון לפני שנתיים. מולי אחראית על צוות משפחות, והיא מספרת על ההתנהלות מולן. "חלק מהמשפחות שמקבלות תמיכה מוכרות על ידי הרווחה, אבל חלקן אינן ידועות מתוך סיבות שונות, ביניהן בושה או חוסר יכולת להצהיר בזאת". מולי שרואה בחלוקת המזון ערך עליון אומרת בעצמה, "ישנה תחושה שהמדינה או הממשלה לא מצליחה לספק את המענה גם לאלו שצריכים רק את הפלסטר כדי להמשיך את החיים שלהם באופן סדיר או לפרנס את עצמם". מולי שהתחילה את דרכה בארגון בהיותה סטודנטית רואה בסטודנטים חשיבות גדולה להמשך קיומו. "בקהילה הסטודנטיאלית יש רגישות לצורך חברתי, משהו שלא מתקיים באוכלוסיות אחרות. עם זאת בשנים האחרונות התמעטה כמות המתנדבים הסטודנטיאליים וכמות המתנדבים בכלל. אמנם אני לא רוצה לראות את סל"ק כפתרון קבע, כי אני רוצה שהרווחה תוכל לטפל באותם אנשים, אבל עד אז צריך עוד סטודנטים להעלאת המורל והבנת הצורך החברתי שעומד מאחורי מעשה הנתינה".

מחמם את הלב לראות את ארגון סל"ק וכלל המתנדבים שבו פועלים מתוך האהבה, אבל עם זאת עולה השאלה האם הרווחה פועלת מספיק כדי למגר את תופעת העוני והרעב, ומדוע היא אינה תומכת באופן מלא בארגון סל"ק? הפעילות השוטפת בארגון אינה נמדדת רק בכסף אלא גם בכוח האדם. אמנם יש עשרות אנשים שבאים לעזור, אבל אין מספיק אנשים עם רכבים לחלוקת המזון, אין מספיק ממיינים לשוק ולרחוב בן יהודה וגם אין מספיק מקום אחסון לאוכל שנתרם. לכן נשארים מדי שבוע כמה ארגזים שאינם מחולקים בסוף יום החלוקה, ואִתם נותרות משפחות רעבות שאינן מקבלות את הארגז שהוכן עבורן. נדמה שבינתיים הרווחה לא תספק את החכה שאנחנו מדמיינים, ובמקומה קהילת הסטודנטים תמשיך להירתם כדי לתת מענה, אפילו אם זה רק פלסטר לאוכלוסייה ענייה שמנסה מדי יום לשבור את הגלגל ולעמוד בזכות עצמה.

רוצים להצטרף? כדי להתנדב בארגון ניתן ליצור קשר עם מעיין במספר 054-9747346 או בדף הפייסבוק של ארגון סל"ק

נגישות