אנטישמיות – הדור הבא
מאת: נתנאל סימקין

שמונה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה ההרסניות חוזרת האנטישמיות בפנים חדשות ובצורות שונות למרכז השיח הציבורי. תופעה מדאיגה או מיעוט קיצוני זניח?

בחודשים האחרונים רפרוף באינטרנט, באתרי החדשות, וצפייה בסרטונים בפייסבוק מציגים בפנינו תופעות אנטישמיות כדבר שבשגרה – בפולין שורפים בובה של יהודי עם זקן ופאות, בצרפת מציתים והורסים בתי כנסת, ובארה"ב עושים אמנות מצלב קרס על דלתות וחצרות של יהודים במקביל להתפשטותה של תופעה כלל-עולמית של ניפוץ והשחתה של מצבות יהודים. התגובה של רבים מאתנו, כמו גם של חלק נרחב מהעולם, היא אדישות לנושא בטענה שמיעוט קיצוני אחראי לכך ואין זו תופעה רחבה. אבל השנאה אינה נעלמת, והמיעוט הקיצוני הולך ומתחזק מיום ליום.

כשמונים שנים חלפו מהתקופה שבה העולם חרב ונכנס למערבולת של שנאה וגזענות, שבעים ושמונה שנים ליתר דיוק, ועכשיו הדורות שאחרי מתחילים לשכוח את כוחה ההרסני של תחושת עליונות טוהר הגזע. המהומות שהתרחשו עקב עצרת הימין הקיצוני בארצות הברית באוגוסט האחרון בעיר שארלוטסוויל, וירג'יניה, לא היו תופעה חדשה בעולם. האנטישמיות חיה, בועטת ולא מתכוונת להיעלם. אולם אירוע זה מצביע בבירור על התפתחות בדרכי הפעולה של הקבוצות האנטישמיות בחודשים האחרונים. עכשיו נראה כי הניאו-נאצים כבר לא מפחדים להשמיע את עמדותיהם, והם צועדים בגאווה במצעד לפידים תוך קריאות בקול אחיד – "היהודים לא יחליפו אותנו".

המספרים אינם משקרים, לפי הליגה נגד השמצה (ADL) מדובר בנתונים מדאיגים: כשבועיים לאחר העצרת בשארלוטסוויל התרחשו כשלושים וארבעה אירועים אנטישמיים בארצות הברית. בגרמניה התרחשו מעל חמש-מאות אירועים אנטישמיים השנה, ואלו רק הנתונים עד לספטמבר. סקר שנערך בצרפת מצא כי לכשלושים ושבעה אחוזים מהאזרחים יש דעות ותפיסות אנטישמיות, ובמזרח ודרום אירופה, בדגש על יוון ופולין, נרשמה עלייה של למעלה ממאה אחוזים בתופעות אנטישמיות ביחס לשנה שעברה.

אז מה הופך אדם לניאו-נאצי? הנאציזם באופן כללי ובגלגולו החדש באופן נקודתי מבוסס על אמונות שמרניות וגזעניות ששמות במרכז את האדם ה"אירופאי הלבן" ומתנגדות לכל מי שאינו שייך לקבוצה זאת – יהודים, כהי עור, מוסלמים והומוסקסואלים. לקבוצות אלו יש שמות רבים אבל בבסיסן הן מדגישות את עליונותו של הגזע הלבן ובו-זמנית קוראות לפגוע במי שאינו שייך אליו.

גל ההגירה הגדול של השנים האחרונות הביא לאירופה מיליוני פליטים מזוועות הלחימה במדינות כמו סוריה ולוב ומהגרי עבודה ממדינות אפריקה אשר רובם מוסלמים. ההגירה המשמעותית עוררה בקרב הדורות הצעירים במדינות אירופה משהו שהם לא היו רגילים אליו – אנשים בעלי חזות ותרבות שונה שמתפללים ומדברים באופן שונה, המייצגים את ההפך המוחלט להם. החשש מפני הזרים קיבל תמיכה מפוליטיקאים לאומניים שראו במצב הזדמנות לצבור הון פוליטי באמצעות קריאות טיהור מדינותיהם מתרבות וחברה זרה. אף יש שהגדירו זאת כמשימתם הלאומית. ברחבי אירופה החלו לצאת אלפי מפגינים בקריאות לטהר את מדינותיהם, כמו בצרפת שבה קראו אנשים "לנקות את צרפת מהזרים". לתופעה זאת ניתן השם אסלאמופוביה, ואכן כך היא, אבל התופעה אינה פוסחת על מיעוטים אחרים כמו היהודים. בשביל שונא הזרים המצוי אין זה משנה אם האדם לובש כיפה או בורקה, משנה לו שהוא אינו "לבן". הקולות שהחלו לעלות ולתמוך בשנאת זרים נתנו את האות לאותם "קיצוניים" שעמדותיהם עשויות להיחשב כלגיטימיות תוך חיזוק התחושה שהם לא מיעוט יותר. תחושות אלו קיבלו ביטוי מעשי בבחירות האחרונות שהתקיימו ברחבי אירופה, אז בחרו קבוצות האזרחים לתת את תמיכתם למפלגות לאומניות וקיצוניות יותר.

גרמניה היא דוגמה מצוינת לכך שהתחזקות הלאומנות תורמת לאנטישמיות ולשנאת האחר. מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה", או בשמה המוכר יותר – AfD, קמה בבסיסה על אידיאולוגיה של לאומנות ותחושת גאווה בעבר הגרמני, כולל תקופת השלטון הנאצי. במשך השנים הפכה ממפלגה שאינה מצליחה לעבור את אחוז החסימה לאחת שכיום היא השלישית בגודלה בגרמניה. המפלגה אמנם מנסה להתנער מהדימוי הניאו-נאצי שמיוחס לה, אך עדיין ניתן להבחין בעמדות בעייתיות בדברי חברי מפלגתה, כדוגמת ההצהרה על שאנדרטה לזכר השואה הנמצאת בברלין היא "בושה" ושעל הגרמנים לראות את עברם באופן חיובי מאחר שעבר מספיק זמן מאז השואה. בנוסף התרחשה תקרית שהביאה חבר פרלמנט בגרמניה להתפטר, לאחר לחץ ציבורי, בעקבות הצהרותיו כי הכחשת שואה היא עמדה לגיטימית וצריכה להיות מעוגנת כחלק מחופש הביטוי.

מאנטישמיות ושנאת האחר בסגנון הישן מגיעה האנטישמיות של הדור החדש הפועלת באמצעות מתן לגיטימציה לאנטישמיות על בסיס אידיאולוגי. שיטה זאת מונעת מהתפיסה שלא זהות האדם היא שמביאה לשנאה כלפיו אלא מה שהוא מייצג. דוגמה לכך ניתן למצוא בתנועת ה-BDS. נכון, ה-BDS היא לא תנועה שקמה במטרה לפעול כנגד יהודים אלא מדגישה את התנגדותה לפעולותיה של ישראל, ועם זאת בפועל התמונה שונה. חברי התנועה פועלים באופן אינטנסיבי בקמפוסים בארצות הברית נגד מרצים יהודים, מפריעים להרצאות ומאיימים לפגוע במרצים. בנוסף הם זורעים פחד בסטודנטים יהודים, ולאחרונה אף החלו לקרוא לחרם כנגד ספרים וסרטים שנכתבו או בוימו על ידי יהודים וכל זאת גם אם לאף אחד מהם אין קשר לישראל. ההטפה נגד ישראל בהיותה מדינת הלאום היהודי זולגת באופן ישיר להאשמת היהודים בקמפוסים בתמיכה בפעולות ישראל בשטחים, ומכאן לגיטימי לפעול כנגדם. בדוח שפורסם בשנת 2014 אשר בדק את תחושותיהם של יהודי ארצות הברית ובריטניה נמצא כי כחמישים וארבעה אחוזים מהסטודנטים היהודים בארצות הברית וכחמישים ואחד אחוזים מהסטודנטים היהודים בבריטניה חוו גינויים או פעולות אנטישמיות כנגדם. לכך ניתן להוסיף אירועים כמו שהיו באוניברסיטת קליפורניה שבה רוססו כתובות נאצה ונתלו שלטים שקוראים ליהודים "לחזור חזרה לתאי הגזים". במקביל אחד מארגוני ה-BDS, המכונה "סטודנטים למען הצדק בפלשתין", פעל לתליית שלטים על דלתות מגוריהם של יהודים בקמפוסים שונים בארה"ב, ובהם כתבו שעליהם להתפנות ממגוריהם כפי ש"הצבא הישראלי נוהג בפלשתינים". ניתן לראות שהאנטישמיות היום היא אותה הגברת בשינוי אדרת, כפי שאנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, אמרה בעצרת מפלגתה, "ה-BDS אלו 'הבגדים החדשים' של האנטישמיות של המאה העשרים ואחת".

העולם נמצא בתנועה מתמדת של התפתחות וקדמה. העולם החדש מתחיל לטשטש את השונות בין אדם לאדם. עם זאת במקום שרעיונות ישנים יתפתחו או ייעלמו הם משתמרים ומקבלים צורות חדשות לביטוייהם. האירוע בשארלוטסוויל הוא אפילו לא קצה הקרחון בכל הנוגע להתפתחות הגזענות ושנאת האחר. לפי אתר SPLC, המבצע מעקב אחר קבוצות גזעניות וארגוני שנאה בארצות הברית, קיימות במדינה תשע-מאות ושבע-עשרה קבוצות המוגדרות קבוצות שנאה. מתוכן עשר קבוצות פועלות להכחשת השואה, מאה ואחת הן אנטי-אסלאמיות, מאה קבוצות בעלות תפיסות של עליונות הגזע הלבן וכתשעים ותשע מגדירות את עצמן ניאו-נאציות. אחרי ששנאת האחר זעזעה את העולם פעם אחת בהיסטוריה האנושית, חשוב לזכור היום דבר אחד: "איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו" (נלסון מנדלה).

נגישות