אנחנו במפה
מאת: ליעד וכניש

רגע של גאווה – לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל נפגשנו עם הסטודנטים שמייצגים אותנו בעולם, ובכבוד, ברור. גל גדות, מאחורייך

צילום: אלבום פרטי

זה שבעים שנה שמדינתו הצנועה מסרבת להודות באמת המרה: אין לנו עבר, הווה או עתיד בענף הספורט הזה שנקרא כדורגל. אבל אל תטעו, עוד לא אבדה תקוותנו. בכתבה הבאה תוכלו למצוא שלוש אלופות ואלוף בן-גוריונים שיגרמו לשריר הגאווה הלאומית המנוון שלכם להיזכר שהוא קיים.

קלף מנצח
אם גם אתם חשבתם שברידג' הוא לא יותר ממשחק המחשב הזה שהופיע בווינדוס 98 לצד סוליטר ופינבול ואף אחד לא בחר, טעות בידיכם. עדי אסולין, בת עשרים וחמש, סטודנטית לעבודה סוציאלית בשנה ב', והילה לוי, בת עשרים וחמש, סטודנטית למדעי המחשב בשנה ב', בחרו במשחק והפכו לאלופות עולם. "הכול התחיל כשהיינו במקום הנכון בזמן הנכון", החלו לספר בתשובה לשאלה: איך מגיעים להיות אלופי עולם בברידג'? "בבית הספר היסודי שלנו בעיר ראשון לציון לימדו ברידג' כחלק מהמערכת: היסטוריה, מתמטיקה, ספרות וברידג'. ברגע שנחשפנו למשחק זו הייתה אהבה ממבט ראשון. ברידג' הוא משחק מחשבה שמשוחק בזוגות, כאשר בכל שולחן זוג אחד משחק נגד זוג אחר", הן מסבירות.

"אליפות העולם בברידג' היא תחרות מאוד אינטנסיבית כאשר המשחקים נערכים מעשר בבוקר עד שמונה בערב במשך שבועיים. זה אולי יישמע קצת מצחיק, אבל ההכנה למשחק של ספורט 'מחשבה' כמו ברידג' היא אותה הכנה שעושים לפני כל משחק ספורטיבי אחר", הן מדגישות. "המשתתפים מקפידים על תזונה נכונה ושתיית מים, מתעוררים מוקדם בבוקר כדי לבצע אימון גופני כמו שחייה או ריצה, ומשתדלים להתנתק כמה שיותר מן הסביבה הביתית שלהם על מנת להתרכז אך ורק בתחרות. המשפחות והחברים שלנו כבר יודעים שכשאנחנו טסות לתחרות אין עם מי לדבר".

את התואר שלהן הן קטפו באליפות העולם בפולין. "בסיבוב לפני האחרון באליפות העולם היינו במקום הרביעי. עכשיו, הדבר שהכי שנוא על ספורטאים זה להיות כל כך קרובים למדליה ולא להשיג אותה. שיחקנו נגד הפולניות, שהיו במקום השני לפני אותו סיבוב ושיחקו 'במגרש הביתי' שלהן, ככה שידענו שזה לא הולך להיות פשוט בשום צורה", הן משחזרות. "במהלך המשחק כל קלף ששמנו היה מדויק. בסוף הסיבוב רץ אלינו צלם והתחיל לסנוור אותנו עם הפלאשים של המצלמה עוד לפני שידענו בכלל באיזה מקום סיימנו את התחרות. עצרתי אותו ושאלתי 'אבל רגע, באיזה מקום סיימנו?', כולם דממה – אנחנו דופקות ספרינט שלא יבייש ריצה לאוטובוס שבדיוק עומד לעזוב את התחנה, ורואות על המסך את דגל ישראל במקום הראשון! ההתרגשות הייתה בשיאה, המחשבה שהגשמנו חלום ושהולכים לנגן את 'התקווה' על אדמת פולין גרמה לנו לרעידות בגוף. לייצג את ישראל בתחרות בינלאומית ולסיים במקום הראשון זו תחושה עילאית שלא ניתן לתאר במילים".

Ready, Set, GO

אמיר פרגמן, בן עשרים וחמש, סטודנט למדעי החיים בשנה ג', ושימו לב בנות, רווק (הערת המערכת- איך?), מעיד על עצמו שהוא שחקן גו חובב. עכשיו, שתבינו, מדובר פה בפאקינג קפטן נבחרת ישראל בגו. אתם בטח שואלים את עצמכם: מה זה גו? גם אנחנו.
"גו הוא משחק חשיבה ואסטרטגיה סיני בן כשלושת אלפים וחמש-מאות שנה. הוא נחשב לאחד המשחקים הכי פופולאריים בעולם ובעיקר במזרח הרחוק. ביפן הוא נחשב למשחק הלאומי וכל אדם המחשיב את עצמו לבר-דעת צריך לדעת לשחק בו. בנוסף, הוא נחשב למשחק לוח הכי עתיק שמשוחק היום ולמשחק הכי מורכב שהומצא אי פעם, כאשר יש בו 10172 אפשרויות, יותר ממספר האטומים הקיימים ביקום כולו. דבר מעניין נוסף הוא שגו הוא אחד המשחקים היחידים בהם השחקן השחור מתחיל", מסביר אמיר.

"בשלוש השנים האחרונות זכיתי באליפות ישראל שלוש פעמים, כאשר אליפות 2018 עדיין לא התקיימה. בנוסף, אני קפטן נבחרת ישראל בגו, שמשתתפת באליפות אירופה לנבחרות. חשוב לציין שבתחרות משתתפות עשרת הנבחרות הטובות באירופה. ייצגתי את ישראל בחמש אליפויות עולם ובאולימפיאדת משחקי החשיבה שנערכה בצרפת בשנת 2012", הוא מספר. אולימפיאדת משחקי החשיבה זוהי התחרות המקבילה לאולימפיאדה המוכרת, והיא התחילה בשנת 2008 בסין. "באולימפיאדה זו ישנם מספר תחומים ביניהם שחמט, ברידג' (הערת המערכת: יש סיכוי למפגש מרגש עם עדי והילה?), דמקה וגו. בתחרות שנערכה בצרפת הייתי אחד משני ישראלים אשר ייצגו את המדינה. ברוב המדליות זכו שחקני נבחרת טאיוון אשר זכו בשמונה מתוך תשע המדליות האפשריות. אני זכיתי במקום העשרים בעולם. למרות שזה נחשב להישג גדול אני תמיד שואף ליותר", הוא מתוודה.

"רוב האבות מלמדים את הילדים שלהם לקלוע לסל או להבקיע לשער, אך אבא שלי לימד אותי בגיל עשר לשחק גו ומיד התאהבתי", הוא משחזר, ומסביר איך הכול התחיל. "בגיל אחת-עשרה זכיתי במקום השלישי באליפות אירופה עד גיל שתים-עשרה. בתור ילד שמגיל עשר מתמודד עם מחלת קרוהן גו היה מקום המפלט מהכאב, מקום שעזר לי להתנתק לרגע מן המחשבות ולהתרכז במשחק. לכל תחרות אליה הגעתי ייצגתי את ישראל בגאווה ובמטרה להגיע הכי גבוה שרק אפשר. במאי הקרוב אייצג את ישראל באליפות העולם שתיערך בטוקיו, יפן, וביולי אשתתף באליפות העולם לסטודנטים שתיערך בקיימברידג', אנגליה, בה אייצג את בן גוריון". פייר, התרשמנו. בהצלחה!


מכת פתיחה

לאחר שניסתה בערך כל סגנון אפשרי של ספורט תחרותי, כשהייתה בת שלוש-עשרה לירז הגלילי, היום בת עשרים ושש וסטודנטית לפוליטיקה וממשל ולמזרח תיכון בשנה ב', מצאה את האחד שלה. כשהיא נשאלת במה בסופו של דבר בחרה, היא עונה: "בענף ספורט הזה שבטח נתקעת עליו פעם בטלוויזיה רק בגלל שראית בחורות עם טייץ קצרצר או בקיני מקפצות להן". עדיין לא ניחשתם באיזה ענף ספורט מדובר? "אני משחקת כדורעף אולמות מאז כיתה ז'. כן, אני הייתי הבחורה הזו עם הטייץ הקצרצר. הגעתי לזה כי נידונתי על ידי הסביבה בגלל הגובה שלי (1.82 מ') לעסוק באיזשהו תחום של ספורט תחרותי. ניסיתי הכול – ג'ודו, שחייה, כדורסל ועוד, עד שהגעתי לכדורעף ושם השתקעתי. בתיכון עברתי ללמוד בפנימייה למחוננים בספורט במכון וינגייט, והתחלתי לייצג את ישראל במסגרת טורניר הנערות ולאחר מכן הנוער. השתתפתי במספר לא מבוטל של טורנירים בינלאומיים במהלך השנים", היא מספרת.

"אני זוכרת שהיה טורניר אחד באיטליה, שהשתתפו בו קבוצות מכל העולם, והוא התקיים בפסח, ככה שלא יכולנו לאכול בצקים והתבאסנו על זה כל הטורניר. עד שאנחנו באיטליה לא נוכל לאכול ספגטי ופיצה? ממש חוסר מזל. אולי גם זו הסיבה שלא הלך לנו משהו בטורניר הזה וסיימנו במקום השלישי מתוך חמש", היא נזכרת. "בשנה שלאחר מכן המוקדמות לאליפות אירופה נערכו בארץ, במכון וינגייט. בטורניר הזה סיימנו במקום הרביעי מתוך חמש, אך למזלנו, אם ניתן לתאר את זה כך, המשחק היחידי שבו ניצחנו נגד הנבחרת השוויצרית שודר בלייב בערוץ הספורט, וזכינו לתהילת עולם שתועדה בהקלטות בממירים של המשפחות שלנו".

הקריירה הספורטיבית של לירז אמנם נגמרה בעקבות פציעות, אבל אל תאבדו תקווה. "אם תזרקו עליי כדור, לא אוכל לסרב למשחק במגרש כדורעף חופים שבקאנטרי בן גוריון". (הערת המערכת: רק לא ביולי–אוגוסט, החול שורף את כפות הרגליים, וכעבור שעה, כשהאופוריה מהניצחון מתפוגגת, אתה נשאר עם שלפוחיות וכפכפים של הוואינס שבטעות לקחת למישהו).

נגישות