איפה אתה עושה את יום השואה?
מאת: אור הוכמן

יזמת "זיכרון בסלון" מאפשרת לחוות את יום השואה באופן אישי ומשמעותי. אולי תמצאו את עצמכם/ן בסלון ביתי השנה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מורכב פחות או יותר מסדר קבוע. סרטים כואבים, שירים עצובים, טקסים מרגשים, צפירה וחזרה לשגרה. "זיכרון בסלון" זו יזמה חברתית שהחלה בשנת 2010, ומטרתה לשנות את הסדר המונוטוני מעט של יום השואה ולציין אותו בצורה משמעותית יותר, אינטימית ואישית, ובכך להנגיש אותו לכל חלקי החברה. ביום הזה נפגשים מאות אלפי ישראלים ויהודים בארץ ובעולם בסלונים פרטיים ומדברים על השואה. ככה פשוט.

"הכול התחיל מבחורה שהחליטה שהיא לא מתחברת לכל עניין הטקסים ויום השואה די עבר לידה", מספרת גל פילברג, רכזת מעורבות באגודה ואחראית על פרויקט "זיכרון בסלון" בבאר שבע. "היא קיבצה בבית שלה את 'זיכרון בסלון' הראשון, הזמינה חברים והשיגה עדות של ניצול שואה. מפה לשם עברו שבע שנים, ובשנה שעברה היו כחצי מיליון אנשים שלקחו חלק ב'זיכרון בסלון' גם בארץ וגם בעולם. בברלין למשל, יש מפגשים שמחברים דור שלישי לנאצים ודור שלישי לניצולים".

עבר, הווה, עתיד

ערב אידיאלי של זיכרון בסלון מורכב משלושה חלקים: חלק של "עבר", שבו שומעים עדות. זו יכולה להיות עדות של ניצול שואה, עדות מצולמת, עדות של דור שני או שלישי או עדות של איש רוח או אקדמיה. "החלק הזה נובע מכך שלצערנו בעוד כמה שנים לא יהיו ניצולי שואה, ואנחנו צריכים לבסס את זיכרון השואה. השאיפה היא להמשיך עם זיכרון בסלון גם כשלא יהיו יותר ניצולים שישתתפו", מפרטת גל. החלק השני של הערב, "הווה", הוא חלק שיתופי-אמנותי, ובו הזדמנות למשתתפים להתחבר בצורה יותר רגשית ליום הזה ולהביע את עצמם בדרכים אמנותיות יותר. "זהו חלק פתוח, כל מארח בוחר איך לעשות אותו. זה יכול להיות קטעי מוזיקה, נגינה, שירה בציבור, קריאה של קטעים, כל דבר שהמארח רואה לנכון". החלק השלישי והאחרון, "עתיד", מסכם ומהווה דיון לערב, ולטענת גל הוא החשוב ביותר. "כל סלון דן בנושא אחר, ומרכז הדיון הוא איך נזכור את השואה, איך השואה פוגשת אותנו? העניין הוא שלא מדובר בערב שבו מגיע ניצול ונותן עדות וזהו זה, אלא יש פה הרבה מעבר. המכלול של כל החלקים יוצר את עיצוב הזיכרון שלנו בצורה כזו שלא נשכח את השואה, ונעביר את הזיכרון הלאה".

דני גדייב וענת נחמני אירחו בשנה שעברה ערב של "זיכרון בסלון", כל אחד בסלונו שלו. ענת אירחה את סבה, יונה סברדיול, ניצול שואה שנולד בליטא ונכנס לגטו עם אמו ואחותו. הוריו ואחותו נספו, ויונה השתחרר בצעדת המוות בסוף המלחמה ועלה לארץ עם אחת מאחיותיו. "זו הייתה חוויה מאוד מעורבת רגשית. סבא שלי לא האמין שאנשים רוצים בכלל לבוא ולשמוע אותו. בסוף היו בערך שמונים אנשים", מספרת ענת. "אנשים הגיבו לי על הערב הזה שלושה חודשים אחרי שהוא התקיים מרוב שהוא היה עצמתי. מבחינת סבא, הוא מאוד הופתע מכמות האנשים הצעירים שמתעניינים בסיפור שלו. ניגשו אליו ושאלו שאלות, וזה עשה לו ממש טוב. הערב הזה שינה לו את המחשבה, הוא היה בטוח שהסיפור האישי שלו לא יעניין אף אחד, ואחרי הערב הזה הוא ראה כמה ערך יש לסיפור שלו". דני אירח את רג'ינה מזייקה, שנולדה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה במחנה פליטים בקזחסטן, לאחר שאמה ברחה מאוקראינה בעקבות פלישת גרמניה לברית המועצות. "יש לי שלושה קרובי משפחה שנהרגו כשנלחמו בצבא האדום, והיה חשוב לי להעלות את המודעות של שואת ברית המועצות שבקושי מדברים עליה", אומר דני. "רג'ינה גם היא חלק מהשואה הזו. בנוסף לעדות שלה הבאתי קטעים של אנשים שנלחמו בנאצים ונספו בברית המועצות. הגיעו לסלון שלי כשמונה-עשר אנשים, חברים ולא חברים. עם רג'ינה אני עדיין שומר על קשר".

"לדעתי זו יזמה מבורכת", אומרת ענת שמתכוונת להתארח השנה. "ניצולי שואה לא יישארו אתנו לנצח, וזה פרויקט אדיר לדור ההמשך. סבא שלי מאוד שמח על היזמה הזו. שמעתי את הסיפור של סבא המון פעמים, ודווקא במעמד הזה הסיפור הואר באור אחר". דני, שמתכוון לארח השנה ערב של "זיכרון בסלון" בבית החברתי "מוישה האוס", מסכים עם ענת. "מדהים שהדור שלנו לקח על עצמו את הפרויקט הזה. אני באמת הרגשתי כמה זה חשוב לרג'ינה, כמה היה לה משמעותי לספר את הסיפור הזה. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, וחשוב לשמוע ולספוג כמה שיותר אינפורמציה ממקור ראשון". רג'ינה מסכימה עם דני. "כבר פעמיים השתתפתי ב'זיכרון בסלון', ולספר את הסיפור שלי מול קבוצה של סטודנטים זה מאוד מרגש אותי, אני שמחה לעשות את זה. השאלות שהסטודנטים שואלים חשובות, ואני שמחה להשתתף בפרויקט הזה בכל שנה מחדש", היא אומרת.

רוצים לארח? להתארח?

מי שרוצה לארח מוזמן להירשם באתר של "זיכרון בסלון". אם החלטתם לארח, תוכלו לבחור אם לארח בסלון פתוח או בסלון פרטי. "האופציה המעניינת היא סלון פתוח", ממליצה גל. "כך מגיעים לסלון אנשים שלא מכירים, והערב נהיה מעניין יותר. יש המון סיפורים על ערבים שנערכו בבניין מסוים וחיברו בפעם הראשונה בין השכנים, וזהו ערך נוסף של זיכרון בסלון". צוות "זיכרון בסלון" דואג לסייע למארחים. "אנחנו עושים את כל המאמצים לגייס ולמצוא אנשי עדות, בין אם ניצול שואה או דור שני, ועושים את השידוכים בין המארחים לאנשי העדות. אנחנו גם עוזרים בבניית הערב, בבניית הדיון והחלק האמנותי". אם אתם מעוניינים להתארח, תוכלו למצוא באתר רשימה של הסלונים המארחים בבאר-שבע (או בכל חלק אחר בארץ) ולהירשם. עבור גל זו השנה השנייה שהיא מעורבת בפרויקט. "שנה שעברה העבודה הייתה מאוד טכנית, וקצת לא הרגשתי את המהות. אבל ברגע שנסעתי לערב של זיכרון בסלון עברה לי המחשבה שאני נוסעת לסלון אחד, אבל באותו רגע בדיוק בכל הארץ ובעולם מתכנסים המוני אנשים שאפילו לא מכירים אחד את השני, והכול בשביל לדבר על זיכרון השואה. זו באמת הזדמנות לעשות עצירה מהחיים ולקיים שיח עמוק ומשמעותי. השאיפה היא שכל אזרח במדינה ייקח חלק בפרויקט הזה, ושהוא יהפוך לחלק מהנורמה בישראל. ומפה בא הסלוגן של זיכרון בסלון: "איפה אתה עושה את יום השואה?".

נגישות