איזה סיפור הזוי
מאת: ליעד וכניש , עורכת עדן גבע לירן , מדור: כללי

מכירים את זה שאתם נמצאים באיזה חור בדרום אמריקה ולפתע מגיחה חבורה של ישראלים שצועקת ועושה פאדיחות מול המקומיים? אז הכתבה הזו מוקדשת לכם.

 

אתחיל בסיפור אישי, כי גם אני לא מושלם. לפני שלוש שנים טיילתי עם קבוצה של שלושה חברים ישראלים בסוף העולם, שנמצא מסתבר בדרום ארגנטינה, בעיירה בשם אושוואיה. יצאנו שם לטראק שנקרא הלגונה הקפואה וברגע שנכנסנו לשם, פגשנו בחור גרמני בן חמישים שהצטרף אלינו למסלול. ביציאה מהמסלול עברנו דרך כביש עפר מבודד כזה עם המון כלבים רצחניים. הבחור הגרמני אמר שאין לנו מה לדאוג ושהם בסך הכול נובחים ולא נושכים. הקשבנו לו והתעלמנו מנביחות הכלבים. לי היה קצת קשה להתעלם ותמיד הסתכלתי מסביבי לראות שאף כלב לא תוקף אותי מאחוריי או מצדדיי. למרות מה שהבחור אמר, אחד הכלבים נבח עליי וחשף את שיניו בצורה כל כך מרתיעה שגרמה למוח שלי לשלוח פקודה לרגליים לרוץ כל עוד נפשי בי. אז במשך שלוש דקות בערך אני רץ כאילו החיים שלי תלויים בזה, הכלב אחריי והבחור מרחוק צועק "דו נוט ראן, דו נוט ראן" ללא הצלחה. לבסוף התעייפתי ואמרתי לעצמי שאם אני אמות לפחות שזה יהיה במקום היפה הזה בקצה העולם. עצרתי את הריצה והכלב עצר מטר ממני ורק עמד ונבח עליי. לבסוף הבחור העביר לי שיעור מקיף איך צריך לנהוג כאשר כלב רודף אחריך ונובח. חייב לומר ששנתיים לאחר מכן, כשטיילתי בגיאורגיה, גיליתי שהשיעורים בהחלט השתלמו.

אז אחרי שעברנו את הסיפור שלי, החלטתי לאסוף מסטודנטים סיפורים מעניינים נוספים:

טהר פלצ'ינסקי, סטודנטית שנה ג' לפילוסופיה, מגדר וספרות עברית, חיפשה טרמפ מלוס אנג'לס לבאר שבע. "עבדתי כמדריכת תרבות ישראל מטעם הסוכנות היהודית במחנה קיץ בשיקגו. אחרי הדרכה של חודשיים טסתי לטיול קצר בחוף המערבי של ארה"ב לפני החזרה לארץ. החלטתי להפתיע את המשפחה שלי והקדמתי את הטיסה חזרה בכמה ימים. הנחיתה הייתה ביום שבת ולא היה לי איך להגיע הביתה מהשדה לבאר שבע, אז בשדה התעופה בלוס אנג'לס, כשתור ארוך של ישראלים ותיירים עומד לפניי, עמדתי ופשוט שאלתי בקול רם מאוד, כדי להפנות אלי את תשומת הלב של כל מי שנמצא שם, אם מישהו מהם חוזר מחר לבאר שבע עם רכב. כולם פשוט הסתכלו עליי בהלם. הייתי קצת נבוכה עד שפנו אלי נוסעים בזמן הטיסה וגם אחריה, אפילו הדיילים, ושאלו אותי אם הצלחתי להשיג טרמפ, ואז הייתי נבוכה. נוסף לכך, אף לא אחד מהאנשים שם נסע לבאר שבע. בסוף התקשרתי לדודה שלי שגרה בראשון לציון, והיא הסכימה לתת לי טרמפ לבאר שבע. ככה יצא שחיפשתי טרמפ מלוס אנג'לס לבאר שבע."

שחף, סטודנטית תואר שני לביולוגיה, ניסתה להוכיח לכולם את העוצמה הישראלית והחליקה על השכל, ליטרלי. "יצאנו קבוצה של כמה ישראלים ואירופאים לטראק של מאצ'ו פיצ'ו שנמשך שלושה ימים. בערב השני של הטראק הגענו לכפר מבודד כזה באמצע שום מקום, שמנו את הדברים בהוסטל ויצאנו כולנו לאיזו מסיבה שארגנו לנו ולעוד קבוצה של תיירים שגם יצאה מאותה סוכנות. המסיבה הייתה בסוג של מחסן מאולתר כזה ובלי קשר לחיים באמצע המחסן היה עמוד שמזכיר עמוד ריקוד. בהתחלה ישבנו ביחד כל החבר'ה מהטראק ושיחקנו משחקי שתייה, דבר שאסור לעשות עם אירופאים. השתכרנו למוות באותו הלילה ואחד הישראלים שטייל איתי, אמיר, החליט שבא לו להשוויץ ביכולותיו ועשה דגל על העמוד בכך שהרים את עצמו עם הידיים ויצר זווית של תשעים מעלות עם העמוד. כשסיים ניגשתי לעמוד ותפסתי אותו בצחוק כאילו אני גם באה לעשות דגל, ואמיר הגאון הזה פשוט בא והרים לי את הרגליים. לא באמת תפסתי חזק, אז פשוט נחתי עם הראש חזק על הרצפה. מהרעש שהיה כולם הפסיקו לרקוד והסתכלו עליי שרועה על הרצפה, תופסת את הראש. הדבר הטוב היחיד בסיפור הזה היה, ששתיתי מספיק כדי לא להרגיש את המכה".

חי בוכריס, סטודנט שנה א' למדעי המחשב, כמעט גרם לכך שלא נוכל לייבא עוד שטרודל לארץ. "עד לפני שנה עבדתי באבטחת אישים באפריקה, ובחופשה שהייתה לי טסתי לווינה לבקר חבר שעובד שם גם הוא באבטחה. יצאנו שם בסוף השבוע, חגגנו, ואני החלטתי שבא לי למצוא אהבה אוסטרית לחופשה הקצרה. הכול הלך לפי התוכנית, הכרתי מישהי באותו לילה והיה לנו ממש כיף ביחד. החלפנו מספרי טלפון ולמחרת בלילה היא באה אלי ונשארה לישון. בבוקר שאחרי היא סיפרה שהיא צריכה להתוודות ואמרה שסבא שלה היה דוקטור בצבא הנאצי ושיש אצלה בבית ציוד של יהודים, פמוטים וכו', והיא חושבת לתרום את זה לישראל. חזרתי לאפריקה ושמרתי איתה על קשר טלפוני. אחרי כמה שבועות היא באה אלי ביציאה – 'שמע, אני איעלם לאיזה שבוע, אני טסה לבקר את הגנרל של ביירות'. הייתי בהלם, ושאלתי איך היא קשורה לגנרל של ביירות. מסתבר שהיא הייתה נשואה לאיזה סעודי, מיליארדר, ובדרך הזו היא הכירה את הגנרל של ביירות והם שמרו על קשרים טובים. אמרתי לה שלא תספר לו עליי כי לא בטוח שהוא יקבל את זה בצורה טובה, והיא אמרה שאין לי מה לדאוג, שהם חברים טובים, אבל פשוט היא תתנתק מהטלפון לכמה ימים אז שלא אנסה לחפש אותה. אחרי ארבעה ימים היא העלתה סטורי מוזר לאינסטגרם שהיא נמצאת ליד רכב מפואר וכתוב שם שהיא ממש נהנית בביירות. שלחתי לה הודעה כדי לבדוק מה איתה והיא התעצבנה עליי ואמרה שהיא ביקשה ממני לא לשלוח לה הודעה כשהיא נמצאת בביירות. אמרתי בסדר ולא דיברתי איתה עד שהיא חזרה לאוסטריה וסיפרה לי שחקרו אותה בלבנון והאשימו אותה בריגול. אמרו לה שאני סוכן מוסד שהתקרב אליה כדי לרגל אחריה. לא הבנתי מאיפה היא נפלה עליי ואיך הם הגיעו לזה שאני סוכן מוסד אבל היא פשוט חסמה אותי מהכול ונעלמה לי מהחיים. עד היום היא בטוחה שאני סוכן מוסד, ואני בכלל אדם פשוט שבסך הכול חיפש אהבה אוסטרית."

נגישות