People holding icons of digital brands

אז איפה היית כשרבין נרצח?

שני בן ישראל

״אז איפה היית כשרבין נרצח?״

זו שאלה שנגעה בכל הקהל הישראלי עם תשובות מרגשות שיצרו סיפורים – "הייתי בכיכר, הייתי בחדר לידות, בדיוק רבתי עם החבר שלי, ארזתי תיק בחזרה לצבא…" רגעים קטנים מהחיים שנמחקים ומשאירים מקום לזיכרון היחיד מאותה העת שנשאר חלק מדפי ההיסטוריה.

ועוד כחודש וקצת אולי ישאלו ״אז איך היה לך להיות בהסגר שלושה חודשים?״

איך בילית את התקופה? על מה חשבת כשכולם היו במצב היסטרי? והיסטורי. אתה חושב על אם תהיה פאנג'ויה, אם לשלוח הודעה לאקס, מתי הפעם הבאה שתוכל לחבק את ההורים? ״איפה היית שאיטליה וספרד נמחקו מהמפה?״ ההיסטוריה נכתבת, איפה היינו? ראינו נטפליקס, עשינו ספורט והכנו מלוואח מדפי אורז.

ההיסטוריה לא תתעסק רק בזה, היא תתעסק גם במשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-21, במקרה שבו היו למעלה ממיליון מובטלים בישראל ושלאחר החזרה לשגרה, לרובם בכלל לא היה מקום עבודה לחזור אליו. ההיסטוריה תתעסק באנשים לא הצליחו להיפרד ממשפחתם, כי לא יכלו לצאת מהבית והפרידה הייתה בFaceTime. ההיסטוריה תתעסק באדישות הציבורית שאפיינה את מבקרי הפארקים ומשחקי הפריזבי, שלא דמיינו מה עוד מצפה להם. היא תתעסק בבעיות העיניים שדור שלם פיתח לאחר צפייה ממושכת במסך בלימודים מקוונים ובדלקות בפרקי האצבעות מרוב דפדופי סטורי.

מה האירוע ההיסטורי הזה מספר עלינו? אם סוף העולם הגיע, מה הדברים שרציתי לומר? מה אספר לנכדים על אותה מגפה גדולה ב-100 שנים האחרונות? האם יש לי בכלל מה לספר או שפשוט אפנה אותם לתיקייה המתאימה ב-VOD עם כל הסרטים העלילתיים שלקחו אליהם באופן סמלי את אותם שחקנים שהחלימו מקורונה? אולי אשאיר בכונן סודי את כל הממים שנוצרו כדי שאוכל לספר את סיפורי בקצת הומור?

ואולי יש אור בקצה המנהרה והדבר יחלוף במהרה, הרי שר הבריאות אומר שהמשיח אמור להגיע לפני פסח ולגאול אותנו מכל המצב הזה. אבל איך נדע אם הוא לא שהה עם חולה מאומת? אם הוא שטף ידיים לפני? האם הדור שלנו בכלל יכול להתמודד עם הסיטואציה הזו, בלי ציניות?

 

נגישות