בואה של שגרת הקורונה

דיקלה קציר

היי ביבי. מזמן לא עלית בשעה 21:00 להצהרות, הנחיות ושאר ירקות. מזמן לא דחית בכמעט שעה את התכנית האהובה עליי, היחידה שמחזיקה אותי, עבור חוקים וכללים חדשים. מזמן לא ראינו אותך על רקע דגל מדינת ישראל – דווקא אני אהבתי אותך ברקע עוגת ביסקוויטים, נשבעת.

ביום שני האחרון (4/5) עלית בשעת פריים טיים לספר לנו על "שגרת הקורונה". מבחינתי הקשר בין שתי המילים הללו הוא מקרי בהחלט, אבל בימים הזויים כאלה, של אימוני סלון, חלות בצורת מפתח ומשאית מוזיקלית – אי אפשר לצפות לכלום.

אז איך תיראה שגרת הקורונה שלנו? בתור התחלה- כל מה שהיה מובן מאליו, כנראה כבר יחזור להיות נחלת העבר. חיבוקים, נישוקים ומגע יהיו מהוססים יותר, לראות פנים בשלמותם, ללא מסיכה, יהיה משהו שרק נוכל לצפות לו. אירועים המוניים, הופעות צפופות ומסיבות רועשות יגיעו לאט מאוד, ישארו זיכרון מתוק (ושיכור) לעוד כמה חודשים.

לצד דברים שניזכר בהם מהתקופה שלפני, דברים חדשים יצוצו ויעצבו מחדש את שגרת היום-יום שלנו. מעסיקים יעריכו עובדים (והורים) יותר, יותר אנשים ימצאו את עצמם עובדים מהבית בפיג'מה וכולנו נבין שאשפר לעשות ספורט מהבית, עם ג'ל כביסה בתור משקולת ועם 2 שימורים של אפונה וגזר. נהיה פחות עצלנים, נצא הרבה יותר (כי עכשיו אפשר) ולא נרגיש בנוח לקחת יום מנוחה, כי נחנו כל כך הרבה.

דברים שהיו בכותרות העיתונים לפני הקורונה, פתאום יציפו מחדש את ערוצי התקשורת. מאבקים כמו "כולנו סבון" יהפכו ל"כולנו אחדות", ימין מול שמאל, מורים מול הורים ו-ערוץ 13 מול ערוץ 12 (שגם בקורונה, התחרו זה בזה). כנראה שנצפה פחות בחדשות, נהיה שוב אדישים יותר לקורבנות ולאחוזי תמותה, ואם משהו דרסטי לא יקרה- נחבק מרחוק את תושבי עוטף עזה ושדרות.

שלא תבינו לא נכון – שגרת הקורונה תהפוך לשגרה ביום-יומיים. כבר הוכחנו איך אנחנו מתרגלים בקצב שיא לשינוי, איך אנחנו במהירות משנים את מהירות החיים ומשנים את עצמנו מכורח נסיבות.

עכשיו שהרבה מוסדות שהיו חסרים בחיים שלנו חוזרים – נוכל להבחין בין מה חשוב ומה פחות?

אולי זה לא כזה חשוב לקנות את המצעים במבצע, הרי הסתדרנו במשך חודשיים עם מה שיש. ואולי לא כזה חשוב להירשם לאימון רצועות ש"אנחנו לא יכולים לוותר עליו הוא האימון הכי טוב בשבוע" – אלא נמצא אלטרנטיבות אחרות, טובות לא פחות. אולי נחשוב שפחות לחוץ לנו לקנות בגדים חדשים לקיץ, כי מספיק שיש לי 17 שמלות מהקיץ שעבר. אולי נבין כמה חשוב זה משפחה, וסבתא וסבא, וחגים ובכללי קרבה בין אנשים ומגע.

אני מקווה שכשנאחל למישהו "מזל טוב אחי עד 120! שיהיה לך שנה אדירה, עושר כושר ובריאות"- באמת נתכוון לזה? באמת נרצה לאחל עושר (כי המשבר יתפוס את כולנו), כושר (כי כולנו הורדנו מצלמה באימון כשלא היה לנו כוח לעוד ברפיז) ו-בריאות (כי היא לא מובנת מאליה כבר).

שגרת הקורונה היא הדבר הרחוק ביותר מהשגרה שלנו שהייתה לפניה, ולמרות זאת- היא הכי קרובה לשגרה שיש.

שבת שלום!

 

 

 

נגישות