דגל שבדיה

קורונה ברחבי העולם – והפעם: שבדיה

נועם שרעבי

הרבה דברים הביאו לעולם חברינו השוודים במהלך השנים. איקאה (אהבת חיי), H&M (אהבת נעוריי), ABBA (אהבה? סלידה? טרם הוחלט) והכוכבת הנוכחית של האומה והאייקון הסביבתי הנוכחי – גרטה טונברג. כעת בזמן שמדינות העולם נוקטות בפעולות דרמטיות במאמץ לבלום את התפשטות נגיף הקורונה בשטחן, בחרו בממלכה השוודית בגישה אחרת שזוכה בימים אלה לביקורות פנימיות וחיצוניות. במקום להטיל על הציבור איסורי תנועה, סגירת מקומות בילוי והגבלות נוספות, נקטו מקבלי ההחלטות השוודים ביד רכה יותר כשנכון לכתיבת שורות אלו העבירו שני איסורים בלבד – איסור על התקהלות של למעלה מ49 איש, ואיסור ביקורים בבתי אבות. את שאר ההגבלות שאנחנו מכירים מקרוב (שגרמו בין היתר לשיזוף מסכה) הם העבירו כהמלצה לציבור, כשהם סומכים על האחריות האישית של אזרחי המדינה.

המקרה השוודי מעניין במיוחד בגלל שהוא מחייב אותנו לחשוב על שאלה בסיסית באתגר המורכב של התמודדות עם מגפה, כזו שאולי אם שוודיה לא הייתה בוחרת בדרך שבה בחרה – לא הייתה בכלל עולה. מה עדיף לנו לשמר כמדינה? חיי אדם בטווח הקרוב או כלכלה ושגרה בטווח הרחוק? שלא יהיה לכם ספק, לכל אחת מהבחירות יש יתרונות וחסרונות, תוצאות והשלכות שאת חלקן אנחנו יכולים לצפות ואת חלקן נראה רק בעוד כמה שנים מעכשיו. כל בחירה באפשרות זו או אחרת היא באיזשהו מקום הימור, ניחוש מושכל. נכון, הוא מבוסס יותר על סטטיסטיקה ונתונים מדעיים שאוספים לאורך הדרך אבל בהיותי נפגעת משלושה קורסים סטטיסטיים בתואר הראשון, יש דבר אחד שהצלחתי להבין בכל זאת – סטטיסטיקה יכול לתת לך הערכה, קירוב, סבירות – לא תשובה ברורה ולא אמת חקוקה בסלע.

אם נסתכל רגע מנקודת המבט השוודית, קשה להגיד שלא נוכל למצוא בה היגיון. את החסרונות וההשלכות השליליות של צעדים חריפים נגד הקורונה, סגר, סגירת מקומות עבודה וצמצום בכל תחומי החיים שלנו – אנחנו מכירים מקרוב. השוודים בחרו ללכת נגד כל זה. מקומות הבילוי פתוחים, כך גם בתי הספר היסודיים, מקומות העבודה, הפארקים והתחבורה הציבורית. ההמלצה השוודית לציבור היא לקחת אחריות על חייהם ולהישאר בבית אם אינם מרגישים טוב, ולצאת למרחב הציבורי בצורה שקולה ואחראית. המשק נפגע בצורה מצומצמת יותר כשהוא יכול להמשיך לתפקד לטווח הארוך, והחיים ממשיכים בשגרת קורונה. בינתיים, השוודים מכינים את בתי החולים ומכונות ההנשמה, כשלדבריהם היום מוכנים לקליטה של חולים קשים ולא נמצאים בתפוסה מלאה. במילים אחרות – השוודים מנסים לחסן את החברה בלי לשתק אותה.

המספרים שמפורסמים בימים האחרונים משוודיה נראים רע. למעלה מ-1,900 מתים מהנגיף עד כה, עם יותר מ-16,000 מקרים מאומתים ומספר מבריאים שעומד על מספר מאות בלבד. לשם ההשוואה, בישראל תמונת המצב מעודדת יותר כשמספר המתים נמוך יותר ומספר המחלימים גבוה פי שמונה! החלק המעניין הוא שמספר הנבדקים עצמו לא שונה בצורה קיצונית. כלומר, אחוז התמותה והתחלואה הקשה בשוודיה גבוה בצורה משמעותית מישראל, בעוד מספר הנדבקים הכללי בנגיף דומה. מה גורם לפער בתמותה ובתחלואה? אין לי מושג, אבל מעניין לחשוב על תשובות אפשריות ועל ההשפעה של הגישות השונות של המדינות במאבק בנגיף על התוצאות בשטח.

פרסומים עדכניים בתקשורת הישראלית והבינלאומית כבר הגדירו את הגישה השוודית כניסוי כושל והרסני. אני לא מומחית בבריאות הציבור או בתרבות השוודית, אבל התחושה האישית שלי היא שמוקדם מדי לשפוט. מי יודע מה יהיו התוצאות וההשלכות של הסגר הישראלי: של למעלה ממיליון אזרחים מובטלים במשך שבועות, של עצירה כמעט מוחלטת של כל עולם הספורט, הבילויים והתרבות הישראלי. מי יודע כמה מהמסעדות והעסקים הקטנים ישרדו את התקופה הקשה הזו ויחזרו לפעילות? מי יודע בכלל איך תיראה השגרה שאחרי? אין ספק שתקופת הקורונה הוציאה מאיתנו הישראלים הרבה אנרגיות – טובות יותר ופחות.

נכון, הערבות ההדדית שמתקיימת פה מדהימה, והיכולת של צוותי הרפואה השונים לעמוד בכל יום במאבק הזה בגבורה מעורר הערצה. אבל – לבחירה של מדינת ישראל יהיה מחיר. השוודים משלמים את המחיר עכשיו, אבל האם הם ימשיכו לשלם גם בעוד חצי שנה? אולי כן ואולי לא. עד שנדע אני אחזור לנסות להרכיב רהיטים. תודה לך איקאה, תודה לך שוודיה. ורק בריאות!

נגישות