קורונה ברחבי העולם – והפעם: ניו-זילנד

נועם שרעבי

ברגעים בהם אני כותבת את השורות הללו, ישנו רק חולה קורונה אחד בניו זילנד.

אחרי הטור המדכא-משהו של השבוע שעבר על משבר הקורונה בברזיל(סורי חברים), יש משהו מרענן בלראות מדינה שהצליחה לנצח את הנגיף ולבלום את ההתפשטות שלו. בחודש מאי, במרבית הימים לא אובחנו במדינה מקרים חדשים בכלל, ובימים שכן – היה מדובר במספר חד ספרתי. בקיצור, ניו זילנד כבר עמוק במסיבת הפרידה שלה מהקורונה (עד הסיבוב הבא לפחות) ואם אתם צריכים טיפת אופטימיות בימים בהם בתי ספר שוב נסגרים ברחבי הארץ מחשש להתפרצות, הגעתם למקום הנכון.

אז כבר אמרנו שמספר החולים הנוכחי במדינה עומד על אחד, ולזה נצרף את הנתון של 1,504 נדבקים בסך הכל, עם 22 מקרי מוות כתוצאה מהמגפה. במדינה של חמישה מיליון בני אדם מדובר בנתונים מרשימים, בעיקר כשמשווים אותם לנתונים של מדינות עם כמות אוכלוסייה נמוכה יותר כמו איסלנד, לוקסמבורג או מקדוניה הצפונית, בהן כמות האוכלוסייה נמוכה בצורה משמעותית אך כמות החולים בקורונה, כמו גם מספר המתים, גבוה יותר.

אז מה הם עשו טוב יותר, הניו-זילנדים? אפשר לסכם את זה בעיקר בתגובה מהירה, נחושה ואסרטיבית. כבר בסוף פברואר הוגדרה חובת בידוד של שבועיים לכל הנכנסים למדינה מכל מקום בעולם. כן, כן.

זוכרים שאצלנו חובת הבידוד התחילה בצורה הדרגתית ורק ב-8 במרץ הוחלה חובת בידוד על המגיעים ארצה מכל המדינות? באופן מפתיע או שלא, לתגובה המהירה של ממשלת ניו זילנד, שאגב כבר בינואר (!) הקימה מרכז לתיאום בריאות לאומי לאור הדיווחים על התפרצות המגפה, הייתה השפעה עצומה על קצב התפשטות הקורונה בשטחה. חודש לאחר מכן בסוף מרץ, עברה ניו-זילנד לפעילות ברמת הכוננות הגבוהה ביותר, שמשמעותה בפועל הייתה הפסקת פעילות כלל השירותים מלבד אלה החיוניים, כך שרק בתי מרקחת ומרכולים נשארו פתוחים. מספר ימים לאחר מכן, הכריזה ראש ממשלת ניו-זילנד, ג'סינדה ארדרן, על סגר מלא שיוטל על המדינה למשך ארבעה שבועות. לאחר שחלף פרק הזמן הזה, הוארך הסגר בעוד כשבוע כדי למנוע התפרצות מחודשת של המגפה. רק בסוף אפריל, הורדה רמת הכוננות בדרגה אחת שאפשרה לחלק מהחנויות להיפתח, כמו גם לבתי הספר. לאורך כל הזמן הזה שבה והדגישה ראש הממשלה את החשיבות שבשמירה על הריחוק החברתי כדי למנוע הדבקה, ושאלמנט הזמן וההדרגתיות שבהסרת המגבלות חיוני במאבק במגפה.

ומילה על הנקודה הפמיניסטית. רבים וטובים כתבו כבר לפניי על היתרון של מדינות שהונהגו על ידי נשים בהתמודדות עם נגיף הקורונה. לא מעט מהפרשנים מייחסים את ההצלחה היחסית של מנהיגות נשים בהכלת המגפה לתכונות נשיות של אמפתיה, חמלה ודאגה, כמו גם לנטייה גבוהה יותר לשקיפות, קבלת דעות חיצוניות וגמישות מחשבתית. גם לראש הממשלה הניו-זילנדית ייוחסו תכונות אלה, כשלא היססה לקבל החלטות קשות במטרה להגן על שלום אזרחיה. את ההערכה המוגזמת שלי למנהיגה אישה אחרת כבר שמעתם בטור הזה (מרקל שולטת) כך שאני נוטה להסכים עם המצדדים בסגנון הניהול הנשי והאלגנטי בהקשר למאבק בקורונה.

נחזור לניו-זילנד לאנקדוטת סיום. בשבועות האחרונים הוסרו מרבית המגבלות ונפתחו במדינה בתי עסק ומסעדות בהתאם להנחיות משרד הבריאות המקומי. גם ראש הממשלה, שעבדה קשה על פתרון המשבר, רצתה ליהנות מהשגרה המחודשת ויצאה לערב רומנטי עם בעלה. אממה, השניים שכחו להזמין מקום מראש בבית הקפה, שהיה מלא בזמן שהגיעו והיה בתפוסה מלאה נוכח מגבלות הריחוק החברתי. רוצים לנחש מה קרה? בני הזוג נאלצו לשנות את התוכנית שלהם מאחר ובית הקפה לא העניק זכות מיוחדת לראש הממשלה וזו המתינה, אך כשהתפנה מקום – דאגו העובדים לקרוא לשניים שנהנו מארוחה קלילה כמו שאר האזרחים שבילו במקום.

ואצלנו? אתם/ן יודעים/ות, אין כלום כי לא היה כלום.

 

 

נגישות