דגל יוון

קורונה ברחבי העולם – והפעם: יוון

נועם שרעבי

בקיץ האחרון הייתי ביוון. זה היה הביקור השני שלי באתונה, וגם בפעם הזו הרגשתי את האהבה ממבט ראשון ברחובותיה הציוריים – בדיוק כמו בביקור הקודם שלי (בו מצאתי  אהבה אמיתית אבל זה נושא לטור אחר). בגדול, ביוון הרגשתי בבית, וזה לא רק בגלל שהאוכל הזכיר לי את הבית של סבא וסבתא, יש משהו באמת מיוחד בעם היווני השכן שלנו, שבתכלס, די דומה לנו.

במגפות כמו במגפות, אף מדינה לא חסינה, והקורונה שמסתובבת פה כבר כמה חודשים הגיעה גם ליוון, אבל בזכות התנהלות יעילה באופן מפתיע (היוונים דוגלים בדרך כלל בסלואו-מושן) וצייתנות אזרחית מעוררת השראה, הצליחו היוונים לבלום את התפשטות המגיפה בשטחם. ואכן, ליוונים יש מספרים שלגמרי אפשר להתגאות בהם – עם פחות מ-3,000 מקרי הדבקה ופחות מ-150 מקרי תמותה מהנגיף. על פניו, מצוין. כבר בתחילת ההתפשטות של הקורונה באזורנו נקטו היוונים בצעדים משמעותיים כמו ביטול אירועים המוניים, סגירה של מוסדות, עסקים ומקומות בילוי ואיסור על יציאה מהבית שלא לצורך חיוני.

היום, יוון נמצאת כבר בשלבי היציאה מהסגר (בדומה לישראל) ואף מתחילה לחזור לאט-לאט למה שאפשר לקרוא לו "שגרת קורונה".

הבעיה הכי גדולה של היוונים כרגע היא לא הקורונה, אלא ההשפעה הכלכלית העצומה שלה על המשק היווני שעתיד להיקלע לקשיים משמעותיים. אם ישנתם מתחת לסלע בשנת 2008 (או שהייתם בתיכון והתעניינתם רק בדברים של תיכוניסטים), נזכיר שמשבר כלכלי זה לא דבר שחדש ליוונים. המשבר הכלכלי הגדול של וול-סטריט/סאב-פריים כמעט והביא להתרסקותה הכלכלית (והפוליטית…והאזרחית…) של יוון, שהייתה בגירעון עצום שטופח בנאמנות במשך שלושה עשורים על ידי ממשלות מושחתות וחצי מתפקדות שהסתירו את ממדי החוב הלאומי המתנפח מפני כולם, עד המשבר הכלכלי העולמי שגרם לו להתפוצץ להם בפנים.

למשבר של 2008 היו השלכות מרחיקות לכת על שכנתנו היקרה, שהתמודדה עם אחוזי אבטלה מרקיעי שחקים, בריחת מוחות של צעירים משכילים שהיגרו למדינות אחרות בהן יוכלו להתפרנס בכבוד (בדומה לישראל, שוב), ואי יציבות פוליטית שערערה את המערכת כולה. במקביל התמודדה המדינה גם עם גלי מהגרים ופליטים שהשתמשו ביוון כשער לאירופה והגיעו אליה חסרי כל כשהם זקוקים לעזרה וסיוע. (המלצה – הסרט המופלא "אהבה יוונית" שמתאר את השנים הקשות של המדינה בצורה מרתקת וכובשת לב).

איך שהוא, עשר שנים קדימה ושלוש חבילות סיוע כלכליות מהאיחוד האירופי וגופים פיננסיים בינלאומיים בשווי של מלא-מלא-מלא אירו שהגיעו במקביל לתכנית צנע לאומית, הצליחה יוון להתאושש. הכלכלה התייצבה, הפוליטיקה התחילה לעבוד (קצת) יותר טוב ובסך הכל, היה נראה שהם בדרך הנכונה לחזור להיות האימפריה ההיסטורית שהביאה לעולם המון דברים טובים.

ואז באה הקורונה. הכלכלה היוונית היא לא כלכלה מגוונת במיוחד, ומבוססת ברובה על תיירות מכל היבטיה השונים. אותה התיירות צפויה להשתנות בצורה שאנחנו עוד לא יכולים לצפות בעידן שאחרי הקורונה, ולפחות עד שימצאו חיסון סביר להניח שלא תחזור למציאות שהכרנו עד לפני כמה חודשים. החופים והרחובות היוונים לא צפויים להתמלא כל כך במהירות בחודשים הקרובים, וזה עוד לפני שדיברנו על הנחיות הריחוק החברתי שבוודאי ישפיעו על המסעדות והטברנות, על אתרי התיירות והחופים. אחוזי האבטלה שהצליחו להתייצב כנראה יעלו, והמשק כולו ייכנס למשבר שהיוונים יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי לצאת ממנו שוב.

אני באמת לא יודעת כמה זמן ייקח עד שנוכל סופסוף לחזור לטייל בעולם בראש שקט, אבל ברור לי כבר מה יהיה היעד הראשון שלי – עכשיו נותר רק לקוות שהנזקים של הקורונה, והמפולת של תחום התיירות, לא יהיו הרסניים מדי.

יאסו!

נגישות